רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה, או בקיצור רונאלדו, נחשב בעיני רבים לחלוץ הגדול בתולדות הכדורגל אם לא הגדול שבהם. אך למרות השיאים שאליהם הצליח להגיע, בדיוק היום לפני 20 שנה, ב-12 באפריל 2000, "אל פנומנו" סבל מפציעה ששינתה לו את הקריירה.
זה קרה בגמר הגביע האיטלקי, בין אינטר ללאציו. הסקורר הברזילאי, שרק החלים מקרע ברצועה הצולבת, נכנס בדקה ה-58 בשורות הנראזורי. אך שש דקות בלבד חלפו ורונאלדו, שניסה לבצע את אחד הכדרורים המפורסמים מול פרננדו קאוטו הפורטוגלי, נפגע שוב, נפל על הדשא והפנים שלו אמרו הכל.
החיוך התמידי של הברזילאי נעלם והוא פרץ בבכי, שאותו ניסה להסתיר בידיו. כריסטיאן פאנוצ'י תפס את הראש, איבן סמוראנו התפלל ודייגו סימאונה, קשר לאציו ששיתף פעולה עם רונאלדו באינטר, ניגש אליו וניסה לנחם אותו. ומאמן הנראזורי מרצ'לו ליפי, שכבר ביצע את כל החילופים שלו, נראה אבוד, כמו כולם מול הכוכב שקרע שוב את הצולבת.
"זו הרצועה הכי עדינה והכי חמורה שקיימת", אמר אז פרופסור ז'ראר סייאן, הרופא הצרפתי שניתח את החלוץ. "ניסים לא קורים. הוא צריך להחלים לפחות שמונה חודשים לפני שיחזור לשחק שוב, ואני אפילו לא יכול לומר בוודאות שהוא ישחק שוב".
"אם לא הפציעות, היה הטוב בהיסטוריה" (Getty)
כשקרע את הצולבת, רונאלדו היה בן 23 בלבד, אך במאזנו היו כבר 233 שערים. לשם השוואה, ליאו מסי כבש בגיל הזה 148 שערים, וכריסטיאנו רונאלדו 115. לא בכדי דייגו ארמנדו מראדונה, אחד שלא נוטה להחמיא בקלות, אמר ב-2018 על אל פנומנו: "אם לא הפציעות, הוא היה הכי גדול בהיסטוריה".
"אלה היו ייסורים קשים", סיפר רונאלדו לאתר פיפ"א. "המשפחה שלי, הפיזיוטרפיסטים והרופאים עודדו אותי להמשיך וזה היה שווה את זה. בנוסף, הפכתי לאב בפעם הראשונה וזה נתן לי הרבה מוטיבציה. הלידה של בני, רונאלד, נתנה לי את הכוח שהייתי צריך כדי לעמוד בעינויים הבלתי נגמרים האלה".
ואכן, למרות הפציעה הקשה רונאלדו לא ויתר ולנגד עיניו עמדה המטרה: לשחק במונדיאל 2002 ביפן ובדרום-קוריאה, ולנקום על ההפסד בגמר בצרפת ב-1998. השיקום הפיזי והמנטלי היה ארוך ורק כשנה לאחר מכן, במארס 2001, החלוץ החל לשחק במשחקי ידידות והמשחק הרשמי הראשון שלו היה רק ב-4 בנובמבר 2001 נגד לצ'ה.
חוסר הדקות מצד הקטור קופר לא השפיע על לואיז פליפה סקולארי, מאמן נבחרת ברזיל, שהאמין במספר 9 שלו, וזה השתלם לו בענק. רונאלדו חזר לגג העולם עם 8 שערים במונדיאל 2002 וצמד שלו בגמר נגד גרמניה קבע 0:2 ולברזיל את הזכייה האחרונה שלה עד היום בגביע העולמי: "עבדתי שנתיים וחצי כדי להחלים מהפציעות האלה, ואלוהים שמר את היום הזה עבורי ועבור נבחרת ברזיל".
רונאלדו ב-2002. המאמץ השתלם (Getty)