הוא ישב בשולחן הסמוך בביסטרו-קפה ברמת החייל, הזמין ספגטי מילאנז (נו, טוב, זה היה בולונז, אבל מה לבולוניה ולנו) ואספרסו. כשהסתובבתי אליו הוא חייך כאילו פגש מכר ותיק, אבל גם ברכת השלום הלבבית שלו לא הצליחה להסתיר את מבטו המהורהר.
- שבת, 21:40, שידור ישיר בספורט 5+: מילאן - אינטר
- נעים מאוד, גלעד רבינר. תגיד אבי, אתה משדר את הדרבי של מילאנו במוצ"ש?
- כן, למה?
- אני אוהד של מילאן. כבר יומיים שאני כמעט לא חושב על שום דבר אחר.
- ומה עובר לך בראש?
- תראה, אני אוהד שרוף כבר שנים, אבל לפני דרבים הייתי תמיד אופטימי כי אינטר הייתה תמיד היריבה הלוזרית. אינטר תמיד ספגה גולים בדקה ה-90. ב-2004, העונה האחרונה בה זכינו בסקודטו, הנראזורי הובילו עלינו 0:2 בהפסקה. לא ראיתי את הדרבי הזה כי לחברה שלי היה יום הולדת בדיוק ביום הזה, והיא הכריחה אותי לקחת אותה לאלי ומריאנו. אבל אבא של החברה עידכן אותי כל הזמן בסמסים וירד עליי, אבל איכשהו זה לא הזיז לי. הייתי בטוח שננצח. ואכן במחצית השניה עשינו מהפך. סיידורף, יון דאל תומאסון וקאקה כבשו ומילאן ניצחה 2:3.
- אבל מאז לא זכיתם בסקודטו ואינטר לא הפסיקה לזכות.
- נכון, אבל מה ששינה את היחס שלי אל אינטר זה לא האליפויות שלה. בטח שלא תארי הקאלצ'יופולי, אבל גם לא האליפויות האמיתיות. לא יכולנו להתייחס אליהם ביראה כאילו הם הפכו לכוח גדול. מילאן ויובה הן הכוח הגדול של הכדורגל האיטלקי, והסדר ישוב עוד מעט על כנו, אמרנו לעצמנו. אינטר לא ממלאת את המשבצת של הכדורגל האיטלקי הגדול. טובה, אבל לא גדולה. מה ששינה את הגישה וההרגשה הזאת שלנו היה הזכיה בצ'מפיונס ליג אשתקד. זה העביר בנו צמרמורת. החדיר בנו פחד מוות. שלא תבין אותי לא נכון – העדפתי את אינטר בגמר במדריד על פני באיירן מינכן.
- ברצינות? זה נשמע כמו הצהרה שאי אפשר לסחוט מאוהד מילאן אפילו בעינויים.- ממש לא. אני לא רציתי שהגרמנים ייקחו, רבים כמוני באיטליה מעריכים גם מאוד את ז'וזה מוריניו ורצו בטובתו. וחוץ מזה, תשמע – הגיע להם. רק מה, אחרי שהם הניפו את גביע האלופות, פתאום נחת עלינו שהנה, הם בכל זאת עושים את זה גם באירופה ולוקחים את המשבצת שלנו, של מילאן. יכול להיות שהיינו נרגעים ועוברים הלאה, והרי התחלנו את העונה הזו הרבה יותר טוב מהם, ניצחנו בדרבי הראשון והסתכלנו על הכל מלמעלה, אבל אז באה ההחתמה של לאונרדו ולפחות אותי היא שברה.
- למה? הרי הוא מאמן חסר ניסיון שלא ממש עשה גדולות ונצורות עם הצ'אנס שקיבל במילאן, והמועדון הוא זה שוויתר עליו.
- נכון. אבל לאונרדו זה מילאן. הוא שיחק במדים שלנו ארבע עונות. הוא היה במועדון 13 שנים. הוא הביא לנו את קאקה ופאטו. הוא היה הסמל של הדור החדש של מילאן. גם מבחינה חיצונית: גם כשחקן וגם כמאמן הוא נראה אותו דבר. הוא ג'נטלמן אמיתי, שחקן ובן אדם עם סטייל, עם חיוך שובה עין ולב. אתה רואה אותו מסתובב על הקווים עם מעיל העור האלגנטי שלו? חברתי ואני קנינו בשנה שעברה מעיל כזה והולכים איתו עד היום. כשהוא חצה את הכביש, הרגשתי שאינטר עשתה לנו 0:1. מהרגע הראשון ידעתי שהוא יצליח שם.
- על סמך מה? הרי העונה שלו כמאמן מילאן לא הייתה בדיוק סיפור הצלחה.- במילאן הוא לא קיבל את הכלים שנתנו אחר כך למסימיליאנו אלגרי. הבנו היטב שהוא מפיק מאיתנו את כל מה שהיה יכול. לאימון הראשון שלו באינטר באו 3,500 אוהדים, ושרו: "מי שלא קופץ אדום-שחור".
- אבל למה אתה מתלונן? המאמן שהבאתם הוביל אתכם לפסגה.
- אני דווקא חושב שנתקענו עם אלגרי. הוא בחור טוב. איש נחמד. אבל לא יותר. הוא לא מביא לנו את הערך המוסף. פתאום דווקא לפני הדרבי אנחנו מסתכלים ורואים את כל הפגמים מבצבצים מהדואומו בגודל הר. ההיסטוריה של זלאטן איברהימוביץ' רצופה בפישולים במשחקים מכריעים. בדרבי הזה הוא לא ישחק בגלל שהיכה יריב. זה מחדל. פאטו? הוא מבקיע שערי פנטזיונר בקייבו, אבל באירועים גדולים נעלם. ובכלל, הראש של אלשנדרה לא בכדורגל עכשיו, אלא ברומן עם ברברה ברלוסקוני, הבת של, חברתו החדשה, גרושה בת 27 ואם לשניים. להזכיר לך, הוא בן 21. את אלסנדרו נסטה כבר מביך לראות. אנדראה פירלו הוא אחד ויחיד, מגדולי שחקני איטליה בכל הזמנים, אבל הוא חוזר מפציעה ומצבו לא ברור. אשמח אם הוא יפתח גם ב-80% כשירות. זהו – אנחנו אולי במקום הראשון, אבל פתאום זה נדמה כאילו הגלגל הולך להתהפך, כמו לפני עשור כאשר ב-2001 אינטר הייתה סופר-פייבוריטית ומילאן לקחה לה את הסקודטו מתחת לאף. עכשיו זה נראה כאילו אותו דבר קורה, רק הפוך.
- אתה נשמע לי כמו שמשון דער נעבעכדיקער. שמשון המסכן. מוביל את הטבלה, פייבוריט, ורועד.- אני אופטימיסט מטבעי. אולי חדר בי שביב פסימיות, אבל זה לא זה. בניתוח קר אני רואה שאינטר הביאה את השחקנים שמילאן הייתה צריכה להביא – פאציני, למשל, שמכריע משחק גם כאשר הוא רע, מה שלא עושים קאסאנו ורוביניו. כשאני מסתכל על אינטר, אני גם רואה עתיד – פאציני, קוטיניו, צעירים כמו ראנוקייה. במילאן כאשר יש בור מביאים את ואן בומל בן ה-33, שמצטרף לקבוצה שהיא עדיין יותר מדי זקנה. בסופו של דבר אם נאבד את הסקודטו הזה, זה יהיה עוול כי שיחקנו כדורגל יציב העונה, בטח שבהשוואה לאינטר. אבל אינטר בהחלט מעוררת דאגה. פתאום היא רצה חזק בליגה וברבע גמר האלופות. הם התחפשו למילאן – גם כשלא טובים, מגיעים רחוק.
- ומה יהיה בשבת?
- אם נפסיד – זה תחילת הסוף שלנו. זה יהיה הפסד של הרבה יותר מדרבי ושלוש נקודות – זו תהיה מכה מוראלית קשה. אבל יש משהו בדרבי הזה שלא נותן לי מנוחה, שמערער לי את הצורה. תחושה שלי ושל חבריי בארץ שמשהו באיזון של מילאן נפגם. מילאן הייתה תמיד האחות הצעירה, החתיכה, שנכנסת למועדונים בלי תור, בעוד את אינטר עוצרים המאבטחים בפתח. פתאום אינטר היא הסקסית, עם פאציני, אטו וסניידר בתפקיד הכוסיות-על. לא פלא שאני קונה תיקו.