כנראה שגם זכייה הערב בתואר שחקן השנה בעולם לשנת 2012 לא תעזור. כריסטיאנו רונאלדו ימשיך אמנם לקבל קרדיט כאחד הגדולים שדרכו על הדשא, הוא גם ימשיך להפגיז ולהביך כל הגנה אירופאית שתעז לנסות לעצור אותו, וימשיך לנטוף כריזמה כמו שרק הוא יודע. אלא שבכל בוקר הוא ימשיך לקום עם אותה גיבנת, אותו רגש נחיתות שהוא לא מצליח לנער מעליו. קוראים לו לאו מסי, והוא מדיר שינה מעיניו.
לשאלה למה זה קורה יש לא מעט הסברים טובים, והעיקרית שבהם מוכרת: מסי נמצא בדרך כלל צעד אחד לפניו. בתארים, בכמות השערים ובעיקר בדעת הקהל. גם כשכריסטיאנו כובש פסגות ענק – כמו האליפות שהוא לקח במו רגליו מברצלונה הגדולה והפרעוש שלה – הוא עדיין נחשב מספר 2 בתבל, שסוגד רובו ככולו לאיש אחד. בצדק או שלא בצדק, סביב הארגנטינאי יש הילה זוהרת הרבה יותר, רונאלדו לא מצליח לחדור דרכה, ונותר מתוסכל.
אבל מה אם רונאלדו מפספס פה משהו? מה אם רונאלדו מחמיץ נקודה, שהייתה עוזרת לו לישון בשקט ולחיות בשלום עם מקומו ומעמדו? מי יודע, אולי אפילו עוזרת לו, יום אחד, לעקוף את מסי בסיבוב? מה אם רונאלדו, בעצם, לא מבין שעצם קיומו של מסי וההערצה חסרת הפרופורציות אליו, מקפיצה גם אותו כמה מדרגות למעלה?
המציאות כיום היא שמסי מתקדם צעד אחרי צעד אל עבר מקום של כבוד ברשימת 5 הכדורגלנים הגדולים אי פעם. ורונאלדו לנצח יהיה הבנאדם שכל הזמן מושווה אליו. לא עמדה רעה במיוחד להיות בה, לא?
הרי גם אם מסי לא היה באזור ורונאלדו היה השליט הבלעדי של הליגה הספרדית, זה לא שהוא אוטומטית היה הופך לכדורגלן הטוב בעולם ללא עוררין. ראשית, כי בלי מסי זוהרה של הליגה הספרדית היה פוחת, וכך גם של הקרב בין ריאל מדריד לברצלונה היה מקבל מימד פחות היסטורי. ובמקום קרב אפי בין שני סטארים, התחרות בלה ליגה הייתה הופכת למופע של איש אחד, ואז מרבית תשומת הלב העולמית אולי הייתה מופנית למנצ'סטר, לקרב המרתק בין יונייטד לסיטי? אולי הדיבור היה מתמקד בין רוני לבין אגוארו? או בין ואן פרסי לטבס? ובכלל, אם הקרב הענקי בין בארסה לריאל בכל זאת לא היה מנוטרל בהיעדר מסי, מי יכול להבטיח שההתאהבות העולמית בברצלונה לא הייתה גורמת לכך שמי שהיה מקבל את מרבית הפרגון וההערצה היה בכלל אנדרס אינייסטה, זה שגם כיום סוחף אחריו לא מעט מאמינים שבטוחים שהוא הגאון האמיתי של הדור הזה? ואז, במקום להיות השחקן שלנצח ייזכר בנשימה אחת עם מסי, רונאלדו היה הופך לשחקן שהתחרה מול בארסה של אינייסטה. וגדול ככל שאנדרס יהיה, תסכימו שזה לא בדיוק אותו דבר.
בפועל, רונאלדו מוזכר כמעט תמיד באותה נשימה עם מסי, וכשהאחרון מוזכר כמעט בכל שיחה, דיון או תכנית, כך גם מספר הטיעונים בעד הפורטוגלי מתעצם. ועוד לא הזכרנו את העובדה שהסגידה למסי יצרה אליו בשנים האחרונות גם אנטי מאוד גדול מצד ציבור שמאס בהאדרתו. אותו ציבור חיפש גיבור על להעמיד מול מסי בקרב גלאקטי, ומצא אותו בקלות ובטבעיות בברנבאו.
והנה עוד תסריט לא בלתי הגיוני. בעולם בלי מסי, רונאלדו נשאר באנגליה וממשיך לירות בצרורות עבור אלכס פרגוסון. אבל גם וויין רוני שורף לצידו את הדשא באולד טראפורד, ויחד הם ויונייטד שולטים בפרמייר ליג ביד רמה. במציאות כזו, השניים חולקים את התהילה. הרי גם 40 שערים בעונה של רונאלדו לא ישנו את העובדה שרוני הוא האיש שהאנגלים אוהבים לאהוב ואוהבים לשנוא, ושרמת החשיפה שלו לא הייתה פוחתת גם אם רונאלדו היה מככב לצידו.
ועוד נקודה קריטית היא התזמון. דמיינו לרגע כי שנות השיא של כריסטיאנו רונאלדו היו בין השנים 96 ל-2006. בשנים האלה הוא היה מתחרה על תואר הכדורגלן הטוב בעולם עם רונאלדו הברזילאי, עם זינדין זידאן, ואח"כ עם רונאלדיניו. ואז, במקום להיזכר לנצח כמי שלאורך כל הקריירה היה רק חצי צעד מאחורי מסי – אחד מה-5 הטובים בהיסטוריה – רונאלדו היה נזכר כמי ש"חלק את הבכורה העולמית" עם רונאלדו, זידאן ורונאלדיניו.
למעשה, לפני שרונאלדו עבר לריאל מדריד והוציא לדרך את המאבק הספורטיבי הנפלא מול מסי, הוא אפילו לא היה השחקן הכי נערץ בפורטוגל. בבית ראו בו אמנם את העתיד של הנבחרת, אבל עד מאי 2009 הוא היה בצל של אליל לאומי אחר, מגדולי הדור של 96-2006, לואיס פיגו. באותו מאי פיגו הודיע על פרישה והשאיר את הבמה לכריסטיאנו, שעבר חודש אחר כך מיונייטד לריאל. אבל עד לנקודה הזו, רונאלדו הצעיר עדיין היה שחקן העתיד, בזמן שמסי כבר היה כוכב בהווה, שירש בסערה את רונאלדיניו והוליך את ברצלונה לאותה עונת טרבל שכללה שער בגמר ליגת האלופות מול יונייטד, ובדרך גם 2:6 בלתי נשכח על ריאל מדריד בליגה.
באותה שנה מסי נבחר לשחקן השנה באירופה. הפער בהצבעה מרונאלדו היה 240 נקודות, ההפרש הגבוה אי פעם. בשלוש השנים שחלפו מאז, כריסטיאנו לקח ממסי תואר משמעותי אחד – האליפות של 2011/12. ביתר הזמן הפרעוש ובארסה שלו שלטו ללא עוררין. ההישגים של רונאלדו בריאל מדריד לא גדולים כמו אלה של ברצלונה בזמן המקביל, ובטח בהשוואה לפירות שהוא העניק לאלכס פרגוסון (3 אליפויות, זכיה אחת בצ’מפיונס, גביע אנגלי אחד ועוד צמד זכיות בגביע הליגה). היבול בריאל מדריד הוא אליפות אחת, גביע אחד וזכייה בסופר קופה. ועדיין, הפער בהצבעה הערב יהיה קטן יותר מ-240 נקודות, אולי אפילו יטה לטובת הפורטוגלי, ועל זה הוא צריך להודות לא מעט למסי, שבלי ספק גם מדרבן את רונאלדו להיות הכי טוב שהוא יכול. והאמת היא שכריסטיאנו הוא שחקן ענק ברמה היסטורית, על זה אין ויכוח. אבל לליאונל מסי יש, ותהיה כנראה תמיד, השפעה גדולה על הדרך שבה ההיסטוריה תזכור אותו. ולא בטוח שזה דבר רע.