הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

פצעי בגרות: כך אגדות בארסה הפכו לנטל

בוסקטס, אלבה ופיקה היו חלק מהרגעים היפים, אבל כעת כשהשיא מאחוריהם, גם הקהל והתקשורת כבר לא מחבקת כמו בעבר. על הטוויסט ביחס אליהם, מקומם בהרכב שנשאר (בינתיים) והדילמה של חברם הטוב צ'אבי: האם לתת את המפתחות לשחקני העתיד, או להמשיך עם הוותיקים

רועי ויינברג
רועי ויינברג  28.01.22 - 18:03

תגיות: ברצלונה

בסופו של דבר, אנחנו זוכרים רגעים. לפחות מהבחינה הספורטיבית. שערי אליפות, החטאות פנדל שוברות לב, סלים על הבאזר ועוד נכנסו ללב, ולשכל, של כולנו. גם הרגע הספורטיבי עצמו וגם המקום המדויק שהיינו בו בזמן שהוא קרה: כל אוהד ליברפול יזכור איפה הוא היה בזמן הקרן הקצרה של טרנט אלכסנדר-ארנולד, כל אוהד הפועל תל אביב יזכור איפה הוא היה בשער האליפות של ערן זהבי בטדי.

גם לאוהדי ברצלונה היו הרבה רגעים כאלה. "לא היה כדבר הזה", כשסרג'י רוברטו הבקיע את השער השישי מול פ.ס.ז' והעלה את בארסה לשלב הבא, ג'רארד פיקה עם השער השישי ב-2:6 על ריאל מדריד ב-2009, ג'ורדי אלבה מוצא פעם אחר פעם את ליאו מסי או סרחיו בוסקטס שולט במרכז השדה מול אגדות כדורגל במשחקים גדולים.

הרגעים האלה יחיו לנצח בדמיון של אוהדי ברצלונה וב-5GOLD. האנשים שמאחוריהם כבר לא. צ'אבי, שהיה על המגרש במשך שנים עם אלבה, בוסקטס ופיקה, הפך למאמן שלהם. שלושתם הזדקנו בזמן הדעיכה של ברצלונה והתחילו לקבל ביקורת מהאוהדים, שהיו שמחים לראות אותם על הספסל או ביציע. רוב סיפורי הספורט לא נגמרים בזה שהספורטאים חיים באושר ועושר, הם ממשיכים להיות על המגרש.

פיקה, בוסקטס ואלבה היו שם בשנים הרעות של ברצלונה. הם קיבלו משכורות עתק בשנות הטירוף של ג'וספ מריה ברתומיאו, איבדו יתרונות גדולים מול רומא וליברפול בליגת האלופות, נשארו בקבוצה בזמן המשבר הגדול (ואף קיצצו בשכרם) ועכשיו מנסים לבנות אותה מחדש.

למרות זאת, התחיל קמפיין ברשתות החברתיות  להוצאתם מההרכב. בואו ננסה להבין למה. הסיבה הראשונה אולי מקצועית. במקרה של פיקה, לכל הפחות, זה די ברור. הוא עושה לא מעט טעויות שמובילות לשערים של היריבות בליגה הספרדית, ובגיל 34 הוא אחרי השיא, ונראה ככה כמה שנים טובות. הכוח הפוליטי של פיקה, שלא מסתיר את כוונתו לרוץ לנשיאות ברצלונה בעתיד, אולי משפיע גם כן. לעתים זה מרגיש כאילו הוא יכול להבקיע שני שערים עצמיים ולהמשיך בהרכב.

במקרה של בוסקטס ואלבה זה מורכב יותר. בוסקטס היה טוב ביורו האחרון וגם אלבה היה משמעותי בנבחרת שהגיעה לחצי הגמר. הם לא אמורים להיות כוכבים של קבוצה, אבל יכול להיות שהם עדיין עשויים להיות שחקני רוטציה בקבוצות טובות בעולם, גם אם לא ברמה שבה הם משחקים כל משחק כמו בברצלונה.

לא בטוח שיש לברצלונה הנוכחית מגנים שמאליים שבהכרח טובים יותר או קישור הגנתי שיחליף את בוסקטס (בהנחה שפרנקי דה יונג ממשיך לשחק כקשר 50-50), אבל יכול להיות שספסולם יאפשר לשחקנים אחרים לפרוח.

רונלד דה בור, שחקן ברצלונה לשעבר וכיום מאמן אייאקס, מאמין בזה: "סרחיו בוסקטס שחקן מדהים אבל הוא צריך הרבה הגנה ומכסה חלק גדול מהשטח, זה משפיע על הקבוצה. פרנקי דה יונג הוא העתיד, הקריירה של בוסקטס בסוף. אני אוהב אותו, אבל לפעמים מועדונים נדבקים לשחקנים שצריכים לפנות את המגרש. העתיד זה דה יונג, גאבי, פדרי, ניקו. לא בוסקטס".

ויסנטה דל בוסקה, מאמן שזכה באליפות העולם עם בוסקטס בהרכב ב-2010, הגן עליו: "אנשי כדורגל מאמינים בו. אין מישהו במקצוע שחושב שהוא מזיק לקבוצה. נדיר להגיד שהוא שיחק רע, הוא טוב באופן עקבי. לא ראיתי ירידה ברמה שלו". בוסקטס עצמו מעולם לא היה שחקן של מספרים או אחד שבולט בהתקה, בשונה מאלבה שבשיא דחף את הקבוצה מהאגף, ולכן הוא ופיקה אולי הופכים לסוג של שעירים לעזאזל.

זה לא כל הסיפור, כמובן. בדומה לכל דבר שקשור לברצלונה בשנים האחרונות, הכל עבר דרך המשבר הכלכלי. דיווח שפורסם לפני שבועיים חשף שפיקה הרוויח כ-30 מיליון יורו בשנה מברצלונה, בעוד בוסקטס הרוויח 23 מיליון ואלבה 20. פיקה מיהר להכחיש את הדיווח עם צילום של המשכורת האחרונה שלו בחשבון הבנק, 2.3 מיליון יורו, אבל הנזק נעשה.

שחקני ברצלונה אמנם הפחיתו במשכורות בחתימה על החוזים האחרונים, אבל התדמית הרעה של ברתומיאו נדבקה גם בהם. הקבוצה עדיין מתקשה להתאושש מבזבוזי השכר בתקופת הנשיא הפזרן, מתמודדת עם חובות עצומים ומתקשה לרשום שחקנים לליגה, וברגע ששלושתם קיבלו סכומים שגבוהים בהרבה מערך השוק שלהם, לפחות לפי אוהדי בארסה, זה הוביל למחאה.

הטוויטר מלא בפוסטים נגד שלושתם. ההאשטאגים "AlbaFuera" ("אלבה החוצה") ו-"BusquetsEnElBanquillo" (בוסקטס לספסל) הפכו לוויראלים, כאשר הביקורת נגד פיקה קיימת במשך שנים. בהשוואה לביקורת נגד שלושתם מעניין להסתכל על שחקן אחר שהיה חלק מהקבוצות הגדולות של ברצלונה, דני אלבס.

ברצלונה מעריכה את אגדות העבר שלה ומשם גם את אלבס. הוא התקבל בתשואות כשחזר לקבוצה אחרי שנים מחוץ לכדורגל האירופי הבכיר, אבל הסיפור שלו שונה מאוד מפיקה, בוסקטס או אלבה. גם כי הוא הועזב וחזר, ולא היה על המגרש בזמן השנים הקשות. יתרה מזאת, הוא הסכים לחזור לברצלונה תמורת המשכורת הנמוכה ביותר שהליגה הספרדית מאפשרת, 155 אלף יורו לעונה בלבד. פיקה, גם תחת ההנחה שהוא באמת מרוויח 2.3 מיליון יורו לעונה, עושה קצת יותר מזה בחודש.

אולי העזיבה והחזרה של אלבס, בזמן שהשאר נשארו, הם חלק מהביקורות כאן. בוסקטס עדיין שחקן מעולה, אלבה יכול להיות ברוטציה של הרבה קבוצות. הם לא היו היחידים שקיבלו משכורות מופרכות מברצלונה בעידן ברתומיאו. הבעיה היא שבארסה, עכשיו, רוצה להתחיל מחדש.

לכן אוהדי ברצלונה אוהבים לחפש את הדבר הגדול הבא, בין אם זה פדרי, אנסו פאטי, עזלזולי עבדה, ז'וטגלה ועוד הוכתרו כפוטנציאלים ענקיים אחרי משחק אחד או שניים בהרכב, בין אם בצדק (במקרה של פדרי ופאטי) או מוקדם מדי במקרה של השאר. בארסה איבדה את ליאו מסי, האלוהים שלה, והייתה חלשה גם בשנים האחרונות איתו.

מה שנשאר, כמו תמיד, זאת העונה הבאה. ג'רארד פיקה, ג'ורדי אלבה וסרחיו בוסקטס אחרי השיא ויהיו פחות טובים בעונה הבאה. ברצלונה הודחה מהגביע, אנדרדוג בליגה האירופית מול נאפולי אך עדיין במאבק על המקום בליגת האלופות בליגה המקומית. למרות זאת, האוהדים רוצים יותר. הם רוצים לראות שיש בסיס לעונה הבאה. שלושה דינוזאורים, שלא ויתרו על חלק ממשכורתם בשנים הקשות של המועדון, הם לא הפתרון.

בתוך כל הסיטואציה הזאת נמצא אחד, צ'אבי. מצד אחד, ברצלונה הביאה אותו כדי לבנות מחדש את המועדון ולהפוך אותו לקבוצה תחרותית. מצד שני, הוא רוצה להגיע לליגת האלופות העונה ואין לו תחליפים מספיק טובים בסגל לבוסקטס ואלבה. בתור אחד מהשחקנים הגדולים של המועדון בכל הזמנים, הוא מקבל את אהבת הקהל.

הבעיה היא שגם בוסקטס, אלבה ופיקה הם מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים, אבל הם מזוהים עם שנות הבזבוז והכישלון של ברתומיאו. סביר ששלושתם ימשיכו בהרכב, בין אם בגלל האיכות או בגלל הרצון לשמור על השחקנים הוותיקים ועל חבריו מרוצים. האם זה הדבר הנכון לעתיד של ברצלונה? רק הזמן יגיד.