המורה שלי לכדורגל
23 בפברואר השנה, 74,027 צופים ועוד ילדה קטנה מגיעים לצפות בריאל מדריד מארחת את ג'ירונה. בזמן החימום, נשמע מכיוון היציע שמאחורי אחד מספסלי הקבוצות קולה של ילדה הניצבת וברעש ההמולה, קוראת בקול דק שוב ושוב בשמו של הכוכב הנערץ. "לוקה" "לוקה" היא קוראת ולא מפסיקה. הנחישות משתלמת וקולה מגיע איכשהו לאוזנו של הקרואטי הנערץ. לוקה מסתובב, מעיף מבט ומנופף לשלום. מודריץ' כובש בדקה ה-41, מוחלף בדקה ה-85, מנופף כהרגלו לקהל, ניגש לספסל, מחליף חולצה, מקפל את זו המיוזעת, כן כן, מקפל את חולצת המשחק וניגש ליציע, מסמן לילדה הנרגשת שיורדת לקראתו ומעניק לה את החולצה. הילדה נרגשת עד דמעות וכך גם האוהדים סביבה ביציע. רגע קסום, עבורה לא יישכח לעולם, עבורו אחד מני רבים, המעידים כאלף עדים, על הנשמה הגדולה שפועמת בנער מזאדאר.
אמש (שבת), במשחק הליגה ה-394 שלו בריאל ו-591 בקריירה הוא הוחלף, סמוך לסיום, לקול תשואות הקהל. כמו בהפקה מסרטי האגדות, שעון המשחק נעצר כשעשרות אלפי אוהדי כדורגל נעמדו למסדר כבוד. הדמעות שטפו את האצטדיון, הכל רעד ורטט, גם פלורנטינו הקשוח בכה כילד. רגע גדול שאולי שווה ערך לאירוע מטלטל מסוג אחר, אותו פאלש מפורסם של לוקה מול צ'לסי ברבע הגמר ליגת האלופות, הבישול הגדול בכל הזמנים.
הסיפור מעולם האגדות נולד בתוך המלחמה האכזרית בבלקן בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. מרחץ הדמים בהתפרקות יוגוסלביה לא פסח גם על משפחתו של הילד הקרואטי הצנום. הסב הוצא להורג, משפחת של מודריץ' הוגלתה ואלברט איינשטיין הקטן של עולם הכדורגל ברח להרים, פליט חסר כל, פוסע בין עי החורבות, עדר כבשים לצדו כרועה צאן, חולם חלומות.
תחילת הדרך היתה רווית קשיים. הנער הצנום הושאל לזרינסקי הבוסנית ולאינטר הקרואטית הקטנה עד שהתייצב חזרה בדינמו זאגרב הגדולה. ההצלחה הובילה את מודריץ ל-4 עונות בטוטנהאם, שם הוא שיחק הרבה (127 משחקי ליגה) אך כבש מעט (13), יחס של שער לעשרה משחקים.
עד שהגיע ה"מיוחד".
מודריץ' הגיע למדריד ומוריניו הבין שני דברים: ששחקן דינמי כל כך מבוזבז על הקוים. וששחקן שכובש 3-4 שערים בעונה, לא יכול לשחק בשלישייה קדמית. המעבר למרכז ומעט אחורה הבליטה את הגאון. מוריניו הפך את מודריץ' לאיש הדומיננטי על המגרש. כזה שחולש על שטחים גדולים ועושה כמעט כל דבר. מניע, מגיש, קצר וארוך, מצטרף לעומק, מחלץ כדורים. קשר מודרני מושלם.
עוזב כאגדה (Getty)
לוקה שינה את הכדורגל העולמי. רק מלצפות בו משחק, לדמיין מה הפעולה הבאה שהוא הולך לעשות עם הכדור ולקבל הפוך ממה שדמיינת, לימד אותי תורת משחק חדשה. הוא זה שהפך את המשחק עם החלק החיצון של כף הרגל לאומנות. דרך המיומנות הזו הוא קיצר תהליכים, סטר לכדור, מסר בעין עקומה וגם כבש, 116 שערי ליגה ונבחרת בקריירה, לא כולל מסגרות אירופאיות. מאסטרו לנצח, מורשתו תלווה אותנו לעד, קראו המדרידיסטה.
הברנבאו ידע הכל. אליפויות, רמונטדות, שיאי אירופה, גביעים, היסטוריה. מאז אומץ המועדון עתיר ההישגים על ידי מלך ספרד ב-1920, לא נשטף הברנבאו בדמעות כמו אמש. "אל תבכו כי זה נגמר, תחייכו כי זה קרה", קרא האגדה בקול נשנק ובאבירות אין קץ. הילד מזאדאר, הקשר הגדול בתולדות המשחק, חתם את אחד מפרקי הכדורגל המפוארים בתולדות הכדורגל.
בעוד שלושה חודשים ושבועיים בדיוק, ב-9.9, זכרו את התאריך, קפיטן לוקה יחגוג 40, סיבה נוספת למסיבה עבור כל אלה שנעתקה נשימתם, בכל פעם שהגאון הקרואטי ליטף את הכדור בהיכלי הכדורגל העולמי. 10 על הגב, סרט על הזרוע, ייחרת לעד כיהלום שבכתר המועדון המלכותי.
ההיה או חלמתי חלום
זהו סיפור הצלחה חסר תקדים, לא כזה שהגיע מכדרור ולהטוטים, מאיזו מהירות מסחררת או מכישרון יוצא דופן. זו הצלחה של נער פשוט, אמיתי וטהור שחיבר בנחישות שביבי כישרון על מצע פריך של חלום כמוס וכמיהה אדירה, כנגד כל הסיכויים, לסיפור הצלחה. ולכן עבורי ערן זהבי הוא הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים.
הנער שהיה המחליף של טל איילה ואיתי אלקסלסי בקבוצת הנוער של הפועל ת"א, שצפה מהספסל בגבעת עלייה איך ביברס, בן שהר וגל שיש מככבים בקבוצת הנוער. הנער שנבחן בראשל"צ, וניסה ברמה"ש. שהרים טלפונים ושלח שליחים, שכל מה שרצה זו הזדמנות אחת קטנה. היה זה צביקה צמח ברמת השרון שקלט אותו. ערן פרץ כחלוץ שני לצידו של עמנואל בנהיני הגנאי ובחודשים אפריל מאי כבש וניצח 0:1 את הפועל פ"ת ו-0:1 את הפועל ר"ג וסגר בעונת 2007/8 חמישה שערים בשבעת המשחקים האחרונים של העונה.
ב-15 במאי 2010, לפני 15 שנים ועשרה ימים, היה לי הכבוד לשדר מטדי, לצידו של מאיר איינשטיין הענק ז"ל, את שער הניצחון של ערן בתוספת הזמן. אלי גוטמן רץ באמוק לכיוון הקרן הרחוקה עם ידיים על הראש, קולו של מאיר רעם, וערן דהר אל היציע מאחורי השער. הווינר הביא אליפות עם הבאזר. בשלוש השנים שלו בהפועל ביחד הוא כבש 27 שערי ליגה, פחות ממה שכבש בכל עונה במכבי בעונות 13/14, 14/15, 15/16, לאחר החזרה מפאלרמו. ב-120 משחקי ליגה במכבי של בין פאלרמו לסין, כבש זהבי 99 שערי ליגה.
הנחישות הובילה אותה לגדולה (אלן שיבר)
זכרון הרגעים הקשים בנעורים, גרמו לו להעריך כל דקה על המגרש והתרגשות מחודשת בכל פעם שהרשת זזה. בשנתיים האחרונות מאז החזרה לישראל, ערן סגר כל עונה עם 20 שערי ליגה ב-2765 ו-2621 דקות בכל עונה. העונה הזו ערן מסיים עם 12 בפחות מ- 1,400 דקות. תחשבו יחס שערים-דקות, ותראו שמשלוש העונות האחרונות, זו העונה הגדולה של הווינר, שהתרוצץ אמש על המגרש מהדקה הראשונה כמו בימי שישי ההם בגיל 19 באצטדיון גרונדמן עם ריח החלות מהמאפייה שמעבר לחומה.
אצל ערן ריח השערים נשאר אותו ריח. סמל הנחישות והחריצות, מודל לחיקוי לכל ילד ונער שחולם להיות כדורגלן, ערן הוכיח שהכל אפשרי והיה ראוי אמש לכל חיבוק והערצה.
"ואולי, לא היו הדברים מעולם
ואולי, מעולם לא השכמתי
עם שחר לגן,
לעבדו בזיעת אפי..."
את המשפטים האחרונים בדבריו אל השחקנים: "תנו הכל על המגרש בכל אימון" צריך כל ספורטאי לאמץ לליבו.
"כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני הולך.."