אחרי ההודעה הרשמית על הפרידה הרשמית במהלך השבוע, דני קרבחאל רשם אמש (שבת) את משחקו האחרון בסנטיאגו ברנבאו, אך שום דבר לא יכול היה להכין את עשרות אלפי אוהדי ריאל מדריד באצטדיון לערב האמוציונלי הזה. הקפטן והמגן האגדי עלה בפעם האחרונה בחייו אל כר הדשא באצטדיון המדרידאי, במה שהפך ללילה של דמעות, היסטוריה וסגירת מעגל מושלמת. "דם מדמה ובשר מבשרה של ריאל מדריד", נכתב ב"מארקה" על מי שעוזב את המועדון עם 27 תארים ו-6 זכיות בליגת האלופות.
כבר מהרגע הראשון, האווירה במדריד הייתה סביב מספר 2 בלבן. הקהל, ששוב סיפק שריקות בוז צורמות לקילאן אמבפה בכל נגיעה והתעלם מאלבארו ארבלואה ביציעים, שמר את כל האהבה שלו למגן שגדל במועדון. כמחווה ראשונה, שמו של קרבחאל נשמר לסוף והוקרא אחרון במערכת הכריזה - המקום השמור בדרך כלל לכוכבי העל, והרעיד את האצטדיון. ביציע הדרומי נפרסה לונג ענקית עם הכיתוב: "חלום של ילד. ניצחון של אגדה", לצד תמונתו המפורסמת של קרבחאל הילד מניח את אבן הפינה במתחם האימונים בוולדבבאס לצד אלפרדו די סטפנו.
הדרמה הגיעה לשיאה בדקה-82. השלט האלקטרוני הונף לחילוף החמישי, שהיה טעון בסמליות היסטורית: קרבחאל, שחקן הבית המעוטר, פינה את מקומו בהליכה איטית ורוויית רגש, כשהוא מעביר את סרט הקפטן לפדה ואלוורדה ומעניק את זכות הכניסה למגרש לשחקן צעיר שעורך את הופעת הבכורה שלו - מאנו סראנו. שחקני אתלטיק בילבאו נעמדו על המגרש כדי לערוך לו מסדר כבוד ספונטני, וקרבחאל יצא מהקולוסיאום הלבן בפעם האחרונה, הישר לחיבוק ממושך עם דויד אלאבה (שנפרד גם הוא מהקהל) ובני משפחתו שחיכו על הקווים.
"ערב טוב, מדרידיסטאס", פתח קרבחאל את הנאום שלו בסוף המשחק, ודיבר בקושי רב. "זה לא רגע קל עבורי לדבר, כי אני מאוד נרגש מהפרידה הגדולה הזו שאתם מעניקים לי. ראשית, אני רוצה להודות לנשיא שלנו, דון פלורנטינו. הוא זה שהחזיר אותי מגרמניה, צמחתי איתו, זכינו בהרבה גביעי צ'מפיונס ביחד, אבל אם יש דבר אחד שאני לוקח איתי, זה שפחות מ-24 שעות אחרי פציעת ברך חמורה - הוא לא היסס להאריך את החוזה שלי. אז תודה לך מכל הלב".
המגן המשיך וסימן את סיומו הרשמי של הדור הגדול בהיסטוריה המודרנית של המועדון: "היום אני לא יכול שלא לזכור את תור הזהב הזה שחווינו. עם העזיבה שלי היום, מסתיימת תקופה נפלאה. עידן של ארבעה גביעי צ'מפיונס בחמש שנים, ה'דסימה' ההיא, שלושה גביעי צ'מפיונס רצופים, כריסטיאנו, קסיאס, ראמוס, אנצ'לוטי, זידאן... אינספור שמות שנשאו אל על את הסמל הזה, ואני רק הולך לבקש מכם מחיאות כפיים סוערות עבורם, כי הם הפכו אותנו לגדולים והובילו אותנו לפסגה הגבוהה ביותר".
קרבחאל הנרגש הודה להוריו על הנסיעות בילדות "בקור, בגשם ובשלג", ולאשתו וילדיו שהיו האור שלו בשנתיים האחרונות והמורכבות בהן חווה את "הצד המר של הספורט", וחתם במסר בלתי נשכח לקהל בלבן:
"תודה לכולכם. אתם נפלאים. מה שחווים באצטדיון הזה אי אפשר לתאר, פשוט צריך להרגיש את זה. יש קריירות של שחקנים שמוגדרות על ידי ההצלחות שלהם, אבל יש אחרות שמוגדרות על ידי כמות האנשים שהם הצליחו לגעת בהם. אני רק רוצה שבעתיד, כשתיזכרו בי, תעשו זאת בגאווה ובידיעה שנתתי הכל עבור החולצה הזו. אתם, היום ולתמיד, האלה מדריד!".