דפורטיבו דה קורוניה חזרה. הקבוצה בה שיחק דודו אוואט חזרה לליגה הספרדית הראשונה אחרי תשע שנים בהן עברה לא מעט, כשהמועדון פשט רגל, כמעט התפרק וחזר עם הגב של אחד האנשים העשירים ביותר בספרד.
לפני שנתמקד בעונה הנוכחית, נחזור אחורה. דפורטיבו לה קורוניה זכתה באליפות ספרד ב-1999/00 והגיעה לחצי גמר ליגת האלופות ב-2004. היא התמודדה עם משבר כלכלי לאחר מכן, בדומה ללא מעט קבוצות בליגה הספרדית שהפכה לדואופול של ריאל מדריד וברצלונה אחרי השנים בהן ולנסיה למשל זכתה באליפויות.
שילוב של השקעות רעות וחוסר מזל הוביל לכך שהקבוצה ירדה ליגה ב-2011. היא חזרה ב-2017/18 תחת שרביטו של קלרנס סיידורף הגדול, ירדה ליגה ואז מצאה את עצמה מחליקה עד לליגה השלישית, בה הכדורגל אינו מקצועני לחלוטין. במשך ארבע שנים, לה קורוניה שיחקה מול קבוצות המילואים של מועדוני הליגה הספרדית כמו ברצלונה וריאל מדריד, איתן היא התמודדה כשווה בעבר.
שמות כמו בבטו, פראן או רוי מקאיי הרגישו כמו היסטוריה רחוקה מאוד. "היה אפשר להרגיש את הבושה באוויר", סיפרו. חילופי הנהלה גבוהים ורצף של החתמות רעות הובילו לכך שהקבוצה הייתה במשך שש שנים בחובות, כשהבנק המקומי אבאנקה היה אמור לקבל כ-80% מהחוב.
"זה ניהול פושע", נכתב בגרדיאן. "הם מנותקים מהמציאות. הם לקחו חובות על עצמם, השקיעו במקומות רעים. זה מודל עסקי חסר שום תוחלת, היה ברור שהוא יקרוס". ב-2013, למשל, הקבוצה הייתה חייבת 156 מיליון יורו.
הקבוצה שינתה את ההנהלה שוב ושוב, וזה לא הוביל להצלחה באופן ממשי. הקהל, לעומת זאת, נשאר שם. היו 27 אלף אוהדים במשחקים ב-2020 לפני הירידה לליגת החובבים, מה שלא עזר לקבוצה בפועל. השקיעה המשיכה והם ירדו לליגת החובבים, כאפה גדולה לאחד המועדונים היחידים שזכה באליפות. מחצי גמר ליגת האלופות, תוך 16 שנה, הם הגיעו למצב בו הם מפסידים לקבוצת המילואים של סלטה ויגו.
קרלוס באלסטה, עוזר המאמן לשעבר, סיפר בזמנו ש"שיחקנו ארבע שנים מול קבוצות חובבים. 80 אלף איש הגיעו לרחובות כדי לנסות להעיר את הקבוצה הזאת". דה קורוניה, עיר עם 250 אלף איש, הפכה למייצגת של גליסיה על המפה העולמית. למה "דה" קורוניה ולא "לה" קורוניה? הקבוצה שינתה את שמה במהלך העונה האחרונה, בניסיון להתחבר מחדש לתושבי העיר. "מה שעשוי להיראות כשינוי קל הפך לסמל עוצמתי עבור תושבי העיר", נכתב בספרד. בלי אותם תושבים, דפורטיבו הייתה היום בליגה החמישית או השישית.
בשלב הזה אבאנקה, הבנק המרכזי בגאליסיה, לקח את הקבוצה על עצמו. שחקני עבר, בראשם אקס פ.ס.וו לוקאס פרז, הסכימו להגיע ולקצץ באופן משמעותי בחייו. הקהל החזיר את הקבוצה. 31,833 אלף איש הגיעו למשחק בליגה השלישית. "ד הרגיש בעיקר כמו הקלה, לא כמו שום דבר אחר. הכדורגל הפך למסיבה, אבל זאת הייתה הקלה. לא שום דבר אחר".
עלייה לליגה השנייה היא דבר אחד. ההתקדמות ההדרגתית היא דבר אחר, כשהקבוצה החלה להסתמך על שחקני בית. בעונה הראשונה שלה בליגה השנייה היא הגיעה למקום ה-11, ועכשיו היא עלתה חזרה לליגה הראשונה. "אנחנו רוצים לגדול", סיפרו במועדון, "אבל בדרך הגיונית. יש לנו את אחת האקדמיות הכי טובות בספרד".
דה קורוניה עלתה ליגה אחרי שרכשה שחקנים ב-2 מיליון יורו בלבד. הקבוצה שילמה די העברה על לסימי קרוז מנריפה, ריקי רודריגס מאלבסטה ומיגל לוריירו מהואסקה. היא צירפה מספר שחקנים בהעברות חופשיות, למשל מסביליה או מוויאריאל, והסתמכה בעיקר על שחקני הבית שלה. היא לא היססה לנסות לצרף שחקנים מבטיחים בפרופיל נמוך יותר, כשבמהלך הקיץ הקודם היא הגישה הצעה למשל על איסוף סיסוקו ממכבי ת"א תמורת 750 אלף יורו. ההצעה, כמובן, נדחתה על ידי הצהובים.
אחד מהם, ירמי הרננדס, גדל בקבוצה ומוערך היום ב-25 מיליון יורו. דויד מייה הפצוע מוערך ב-4 מיליון יורו, זקריה אדחורי הגיע ב-300 אלף יורו מטלסטאר. השילוב בין שחקני נוער ו"ריג'קטים" כאלה ואחרים הפך את דפורטיבו לקבוצה שמצליחה לנצח קבוצות עשירות או מנוסות ממנה, כולל ריאל ויאדוליד שנכנסת ויוצאת מהליגה הספרדית הראשונה.
"יש לנו זהות", סיפר איסמעיל ארייה. "אנחנו משחקים עם שחקני כנף שמנצחים במצבים של אחד על אחד, רואים את זה עוד מהנוער. כשיש שחקני כנף כאלה, חייבים להשתמש בהם". הגישה היצירתית והדריבל הופכת אותם לאחת הקבוצות הכי טובות בליגה הספרדית השנייה, כשהם החזיקו בכדור ב-51.3% מהזמן, מקום עשירי שמציב אותם באמצע הטבלה בספרד, אבל עלו בנינוחות. הקבוצה השלימה 8.1 דריבלים מוצלחים למשחק, מקום חמישי.
מעבר לטקטיקה או כישרונות, הסיפור של "דפור" גדול יותר, כפי שקוראים לה האוהדים. הקבוצה הזאת הייתה קורסת אם לא 30 אלף האוהדים שהגיעו למשחק בליגה השלישית, אם לא החזון שהוביל לכדורגל פורץ דרך בנוער וצמיחה מלמטה. "דפור היא יותר ממועדון. זאת משפחה, זאת פילוסופיה. אנשים נולדים כאן וחיים עם הקבוצה הזאת". עכשיו, אחרי שנים, הם חיים איתה בליגה הראשונה.