יש משהו כובש בצניעות הטבעית שנשארה בדידייה דרוגבה גם אחרי אחת הקריירות המפוארות של כדורגלן כלשהו במאה ה-21. בגיל 39 ושנתיים אחרי שלבש לאחרונה את מדי צ'לסי, הוא עדיין שם מספיק גדול כדי להביא לשגרירות חוף השנהב בישראל עשרות אוהדים כחולים שרק רצו לגעת באבק הכוכבים אותו פיזר בנדיבות.
"לא ציפיתי לזה", הוא התייחס לקבלת הפנים החמה כשקיבל עם נחיתתו בארץ, בראיון לערוץ הספורט. "אבל אני יודע שיש קהילה גדולה של אוהדי צ'לסי כאן בישראל וזה נותן לי אושר גדול לפגוש אותם".
אם ירצה או לא, לדרוגבה יש קשר הדוק עם ישראל. הוא זוכר לטובה את משחק הידידות מול הנבחרת בו זכה לתשואות חמות מהקהל, ואפילו ברגע הגדול בקריירה - זכיה בליגת האלופות, הוא לא הצליח לברוח מאבי לוזון שהיה חייב ללחוש לו משהו. וזה לא שהוא יצליח לבקר כתייר בארץ בלי להיזכר באקסים טל (בן חיים), יוסי (בניון) ואברם (גרנט).
"מי היה המנג'ר הכי גדול שלי? אברם גרנט היה יכול להיות", הודה דרוגבה. "אינטלקטואלית ורעיונית הוא היה חזק מאוד, אבל המנג'ר הכי גדול ששיחקתי עבורו הוא זה שבא לחפש אותי בלי לראות אותי משחק, מארק ווסטרלופ. הייתי פצוע והיה לו את האומץ להחתים אותי למועדון – הייתי בן 19 ובעיניי הוא הכי גדול".
אגדה פעילה. דידייה דרוגבה בישראל
חותם לאוהדים. "מאושר מאני פוגש אותם"
זה לא מקרי שדרוגבה לא שוכח את האיש הראשון שנתן לו צ'אנס. מדובר באחד שפרץ נגד כל הסיכויים בגיל מאוחר יחסית ולא שכח את מה שהביא אותו לשם. התכונות שגרמו לו להאמין בעצמו הפכו אותו בהמשך הדרך לאפריקאי שכבש הכי הרבה שערים בהיסטוריה של הפרמייר-ליג. דרוגבה שינה את ה-DNA של צ'לסי - הוביל אותה לארבע אליפויות, ארבעה גביעים והדובדבן שבקצפת - שער שוויון דרמטי בגמר ליגת האלופות שהוביל בהמשך לזכייה ראשונה של המועדון בליגת האלופות.
וכמה שבמועדון הלונדוני דרוגבה הפך לאגדה, במולדתו חוף השנהב הוא לא פחות מסמל ומופת. זה לא רק ההעפלה עם נבחרת הפילים לשלושה מונדיאלים, ואפילו לא העובדה שנבחר פעמיים לכדורגלן השנה באפריקה. כמה אנשים יכולים להגיד שדרך הכדורגל הם עצרו מלחמת אזרחים? "זה משמח אותי מאוד", נזכר החלוץ. "אבל הייתי שמח אם לא הייתי עושה את זה כי זה היה אומר שאין לנו בעיות במדינה. זה אחד הדברים הגדולים שעשיתי בחיי".
בשנים האחרונות דרוגבה למד שהפופולריות שלו חוצה גבולות ויבשות כשהחתים דרכון בסין, טורקיה, קנדה וארה"ב. ותתפלאו, גם בתחנתו האחרונה פיניקס רייזינג, המועדון ממנו יפרוש בסוף העונה הבאה, הוא חי את הכדורגל עד הרגע האחרון. "עבורי השער הכי גדול הוא האחרון", הוא הודה. "על המגרש אני ילד – אני שוכח מה היה קודם. ההווה הוא מה שחשוב. זה נכון שהגול בגמר אלופות היה אדיר, אבל הכי יפה היה זה שהבקעתי בראש בפעם האחרונה בפיניקס".
כשדרוגבה יתלה את הנעליים זה יהיה סופו של מסע מרגש שהתחיל באביג'אן שבחוף השנהב, והפך אותו לאליל בכל מקום בו דרך. לא רק בגלל שהיה כדורגלן אדיר, פורץ דרך ונותן השראה, אלא בגלל שנשאר אותו אדם פשוט שהתחיל את הדרך ויכול להסתכל לקריירה בעיניים בלי להשפיל מבט. "ברור שאהיה עצוב כשאפרוש, אבל אני כל כך שמח שיש לי הזדמנות לטייל, לפגוש אנשים מקסימים, לצמוח ולהפוך לבן אדם". משהו חסר לך בקריירה? "לא, עשיתי הכל. אני מאושר".
"אינטלקטואלית ורעיונית, גרנט היה חזק מאוד" (getty)
דרוגבה עם בן חיים. נשארו חברים קרובים (getty)
עם בניון. "בחור אינטיליגנט" (getty)
לא יצליח להתחמק מישראל כל כך מהר. דרוגבה עם לוזון