עגל הזהב: הליגה שמסמנת את סוף הרומנטיקה

אנשים שאוהבים 3 דברים – כסף, כסף וכסף – מנסים בשם החמדנות להשמיד כל מה שהפך את המשחק הזה לספורט הכי פופולרי בתבל. יש עוד סיכוי שמאמציהם יסוכלו. מלר מקווה

אבי מלר
אבי מלר  19.04.21 - 15:01

תגיות: הסופר ליג

תחילת כתבה

נכון לקרוא לזה מהפכה. גם הכרזת מלחמה היא הגדרה קולעת. אבל השורה התחתונה והנוקבת של הקמת הסופרליג היא יום שחור לכדורגל בפרט ולספורט בכלל.

זהו יום בו הקפיטליזם החזירי (והחזירות הקפיטליסטית) בכדורגל העולמי הוכיח שלחבית תאוות הבצע שלו אין תחתית. שהוא שם פס ארוך ומדוייק על תחרות הוגנת, שחקנים ואוהדים. רק הכסף עומד בראש מעייניו ורומו של עולמו. לכדורגל הזה, של המועדונים הבכירים, כבר היה כסף גדול. אבל הוא לא הספיק. עכשיו צריך כסף ענק, ושיילכו כל השיקולים האחרים לעזאזל.

זהו יום בו מת האנדרדוג. 20 מועדוני פאר יתמודדו ללא הרף זה מול זה, ולעולם לא נוכל עוד לקרוא לשום תוצאה הפתעה, שלא לדבר על סנסציה. ולא רק בתוך הסופרליג הושת כאן גזר דין מוות על הקבוצות הצנועות, הבינוניות והעניות. גם בליגות הגדולות – אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה – ייגנז לחלוטין מושג האנדרדוג. כולן אנדרדוגיות. מישהו יתרגש אם לסטר סיטי תזכה שוב באליפות אנגליה?

זהו יום בו נרצחה התחרותיות. הסופרליג תעלים את מושג הירידות והעליות מן העולם. היא תהיה חוג סילון אקסקלוסיבי שגופים זרים לעולם לא יוכלו להיכנס בשעריו. לא רק ישראל, קרואטיה, נורבגיה וכדומה – גם לא רוסיה, אוקראינה, הולנד ובלגיה. למעשה, גם הקרב על המקום השני יעבור מן העולם החדש הזה. רק פסגה, רק אלופה, כל היתר סגנים של בר כוכבא.

זהו יום בו הלכה הרומנטיקה לעולמה. להלווייה שלה לא יופיעו כלל כל רוקחי השיטה והאפליה הטרייה. הם יישארו בכורסאותיהם, חוככים כפות ידיהם בהנאה, פותחים בקבוק ויסקי משובח, ומזמינים את מנהלי הבנקים שלהם להפלגה יוקרתית אל עבר עגל הזהב. מי  שכן ילווה את הרומנטיקה בדרכה האחרונה יהיו מיליוני, אולי מיליארדי, אוהדים אמיתיים, אותנטיים, מסורים  שבאמת אוהבים כדורגל – ולא רק שמות גדולים וכוכבים וקבוצות עתירות תארים וסופרסטארים. הם, אגב, יודעים גם את מה שראשי הכנופיה והקנוניה הסופרליגית לא הפנימו או שפשוט לא איכפת להם ממנו: לדידם יש הרבה יותר טעם, ציפיה, התרגשות והתלהבות במפגש די נדיר, פעם ב.., בין מועדוני הפאר, מאשר ברצלונה נגד מנצ'סטר יונייטד ארבע פעמים בשלושה חודשים.

זהו יום בו הביס העושר את האושר, כי הטייקונים גילו ששוחרי הכדורגל האמיתי, הרומנטי, לפעמים נוסטלגי, לפרקים מפתיע, הם מיעוט. רוב הצופים (בטלוויזיה, כמובן, שם נמצא אוצר הרייטינג והזכויות) מתכנסים סביב המסך הקטן רק כאשר הוא מביא להם "משחק גדול". הערוצים המסחריים והמפרסמים  יתרחקו כמו מאש מקניית חצי גמר אלופות אליו הסתננו במקרה פורטו או מונאקו. אבל המותגים ברצלונה וריאל מדריד גורמים להם לדחוף את היד עמוק מאוד לכיס.

זהו היום שבו אנשים שאוהבים שלושה דברים – כסף, כסף וכסף – וממש לא אוהבים כדורגל, ניסו בשם החמדנות נטולת הגבולות שלהם להשמיד את כל מה שהפך את המשחק הזה לספורט הפופולרי בתבל. יש עוד סיכוי שמאמציהם יסוכלו. הלוואי.

סוף