לפני מלחמת העולם השנייה והשואה, יהודים הובילו את עולם הכדורגל. בלה גוטמן, המאמן היהודי ששרד את השואה ואחריה אימן את מילאן, אינטר ובנפיקה ליסבון הוא השם המוכר ביותר, אבל לא היחיד. ארנו ארבשטיין אימן את טורינו הגדולה, וההשפעה שלהם הגיעה גם מעבר לים. הכדורגל ההונגרי לא היה מה שהוא היום בלי אימרה "אמריקו" הירשל.
הירשל היה אחד האנשים המשפיעים ביותר על הכדורגל בארגנטינה. הוא אימן את ריבר פלייט במשך חמש שנים, עבר גם בבאנפילד ובפניארול האורוגוואית ונחשב לאחד האנשים שהצליחו לחבר בין היצירתיות הארגנטינאית למשחק קבוצתי. רבים טוענים שההצלחה של אורוגוואי במונדיאלים הראשונים הגיעה לא מעט בזכותו. הוא הלך לעולמו בגיל 73.
הירשל היה איש רב פעלים. הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה יחד עם הבריטים ונפצע על אדמת ארץ ישראל, המשיך לשחק כדורגל בפרנצווארוש והיה חלק מ"הכח אול-סטארס" ששיחקו שורת משחקי ראווה בניו יורק. הוא התחזה למאמן הקבוצה והצליח להשיג ככה עבודה בקבוצת כדורגל בבואנוס איירס. בדומה לרוב הסיפורים מאותה התקופה, בפרט מדרום אמריקה, אנחנו לא יודעים מה באמת נכון במקרה של אמריקו הירשל, "אל מאגו" (המכשף). חוץ מדבר אחד, שגדול יותר מכל מה שהכדורגל היה יכול אי פעם לעשות.
אמריקו הירשל הציל מאות יהודים בשואה. זהו סיפורו.
הירשל היה יהודי גאה, חלק מ"יהדות השרירים" המתפתחת שקדמה להקמת מדינת ישראל. הוא היה שחקן כדורגל לא רע בכלל, כך מספרים, מה שעזר לו לברוח מאירופה. הוא ניצל את ההזדמנות בניסיון להתחיל מחדש בדרום אמריקה כחלק מהסיבוב של הכח אולסטארס, מה שאפשר לו להישאר בברזיל ובהמשך בארגנטינה. הוא הגיע למדינה במקור כקצב, מה שהיה עבודתו הראשונה, והצליח להגיע למצב בו הוא עוסק בעיקר במשחק היפה.
הירשל היה המאמן הזר הראשון בארגנטינה, ב-1932, מה שהשפיע על שינוי שמו מאימרה הירשל ההונגרי לאמריקו הירש הארגנטינאי. "הגישה האירופאית שלו הפתיעה את הכדורגל המקומי", כתבו ב"ביו ביו צ`לה" בכתבה לזכרו, ואחרי שנים מבטיחות קפץ לריבר פלייט. הוא זכה איתה ב-4 תארים מקומיים ובשני גביעים בינלאומיים. הוא אף מונה למאמנה של נבחרת ארגנטינה במונדיאל 1938, אך הנבחרת בחרה בסופו של דבר לא להשתתף בטורניר, לאחר שנסעה עד לאיטליה והודחה בשמינית הגמר ב-1934. אם הייתה משתתפת, אולי היינו מכירים את אמריקו הירש בתור המאמן היהודי שזכה במונדיאל, אך הוא יכול לזקוף לעצמו את העובדה שהוא היה המאמן הראשון של ריבר פלייט שאימן במונומנטל, ב-1938.
אחרי תחושת ההחמצה הזאת, הוא עזב את ריבר פלייט ומונה למאמנה של רוסאריו סנטרל. במקביל, ב-1 בספטמבר, פרצה מלחמה באירופה. ארגנטינה, אותה מדינה שבהמשך יברחו אליה פושעים נאצים כמו אדולף אייכמן, יוזף מנגלה ואדוארד רושמן, אסרה על כניסת יהודים. לאורך רוב מלחמת העולם השנייה המדינה נשלטה בידי קואליציה שמרנית-קיצונית, ולקראת סיומה הייתה בה הפיכה צבאית. רוב התושבים במדינה רצו להיות נייטרליים ולנצל את ההזדמנויות השונות בדמות מסחר עם שני הצדדים, וארגנטינה לא הייתה במצב מלחמה עד מרץ 1945, אז הכריזה מלחמה על גרמניה ויפן, כחודש לפני התאבדותו של אדולף היטלר. המדינה התמודדה עם בעיות כלכליות, שהובילו אותה להכריז על כך שהיא לא יכולה לקלוט עוד פליטים באופן רשמי.
הירשל, יהודי גאה שנלחם נגד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה על אדמת ארץ ישראל, רצה לעשות כל מה שהוא יכול. הוא ניצל את זה שהוא היה קונצנזוס במדינה שבה הכדורגל הוא דת לכל דבר, כמאמן הקבוצה הגדולה ביותר ומאמנה המיועד של הנבחרת הלאומית, ופעל יחד עם שורת ארגונים יהודים שהצליחו להגיע למידע המדויק על ספינות שהבריחו יהודים מאירופה לארגנטינה.
הירשל, שהיה נערץ בארגנטינה ברמה בה ברק בכר כיום בישראל, פשוט הגיע לנמלים בהן היו הספינות, נכנס למשרד של מי שהיו אמורים לפרוק אותן ופתח איתם בשיחה. העובדים ההמומים התרכזו בו, באופן טבעי, ביקשו חתימות ורצו לשמוע סיפורים על כוכבי ריבר פלייט של התקופה. בזמן שהירשל עמד ודיבר איתם על כדורגל, יהודים ברחו מיציאות צדדיות של הנמל והשתקעו בארגנטינה.
הוא עשה את זה מספר פעמים במשך שנים, ויש הערכות על כך שהוא הציל מאות יהודים שהצליחו להימלט לדרום אמריקה ולא גורשו בחזרה לאירופה, בדומה למה שמדינות אחרות ביבשת עשו באותה התקופה. הירשל עשה זאת תוך סיכון חייו, בזמן שהוא מפר באופן ישיר את חוקי הממשלה בבואנוס איירס גם לאחר ההפיכה הצבאית. המשטר בארגנטינה היה עוין ליהודים בשנים העוקבות, כשבזמן עליית החונטה יהודים נהרגו באחוז גבוה פי עשר מאשר גודלם באוכלוסייה.
הירשל ידע את כל זה, ובכל זאת עשה את המעשה המוסרי ביותר, אותו הגדיר כ"מצווה הגדולה ביותר שעשיתי בחיי". בהתחשב בהעדר הרישום ובכך שמדובר בהגירה שאינה חוקית, אין מספר מדויק או תיעוד רשמי לגבורתו של הירשל, ורוב היהודים שחמקו לארגנטינה כלל לא ידעו שהוא הסיבה לכך שהם הצליחו להכנס למדינה. חלק מהם מודעים לכך, כאשר הירשל הכיר באחד מביקוריו ההירואיים את אשתו ואם ילדיו.
"הירשל היה אדם גדול יותר מהמקצוע", סיפר החוקר לאונרדו אלבחרי ל"לה נסיון", העיתון הגדול בארגנטינה. "הוא הציל חיים והיה יכול להכנס לכלא בזמן שהוא אימן את ריבר פלייט". הירשל, אגב, היה היחיד ממשפחתו ששרד את השואה. כל תשעת אחיו, שנשארו בהונגריה, נהרגו במחנות הריכוז. "סיפור חייו מאחד את הסיפור של ארגנטינה, הכדורגל, הנאציזם והשואה", אמר אלבחרי.
לאחר המלחמה הירשל עזב את ארגנטינה, אימן במספר מדינות שונות בדרום אמריקה, חזר אליה והלך לעולמו בגיל 73. כיום הוא קבור בבואנוס איירס, בזמן שאשתו ואחד מילדיו קבורים בקבר נטוש בפאתי בודפשט.
המורשת שלו, לעומת זאת, עדיין חיה. הירש זכה לכבוד בתערוכה במונומונטל, מקדש הכדורגל של ריבר פלייט, במיצג שהוקדש לקשרים היהודים של קבוצת הפאר. המורשת שלו, יותר מכך, היא של חיים שלמים - כל היהודים, ילדיהם ונכדיהם שניצלו בזכות אמריקו הירשל, אדם אחד עם סיפור חיים בלתי נתפס, השפעה גדולה על הכדורגל והשפעה עוד יותר גדולה על העולם עצמו.