"הדבר החשוב בעולם איננו היכן אנו נמצאים, אלא באיזה כיוון אנו נעים"
[אוליבר וונדל הולמס האב]
נבחרת ארגנטינה נמצאת בעת כתיבת שורות אלה בניו ג'רזי. בעוד כמה ימים היא תהיה בקוסטה ריקה. ניצחון או הפסד? זה בכלל לא העניין, משום שכיוון התנועה ברור לכולם. החבורה של המאמן סרחיו באטיסטה נעה לעבר טורניר הקופה אמריקה, אותו תארח ביולי הקרוב.
לא פשוט להיות חלק מנבחרת בסדר הגודל הזה. מצד אחד, לכל מקום על פני הפלנטה רודפים אחריך גדודי עיתונאים ולרוב גם מעריצים. מצד שני, הציפיה עצומה ורגעי השקט של כל אחד עם עצמו לא בהכרח טובים יותר מן ההמולה. והכוכבים, עדיין בני אדם, נאלצים שוב ושוב לענות על אותן שאלות. תהיות של התקשורת, ושל עצמם. איך מתייחסים ותיקים כמו חבייר סאנטי ואסטבן קמביאסו לעובדה שלא זומנו לגביע העולם אחרי עונת שיא מבחינתם? איך חבייר מסצ'ראנו מתמודד עם סרט הקפטן כשסאנטי חזר לנשוף בעורפו? מדוע קרלוס טבס שוב לא זומן? מי ייצב את ההגנה? מי יתפוס את משבצת הפליימייקר? ומעל לכל, האם ליונל מסי של הנבחרת באמת שונה מזה של ברצלונה?
לפני היציאה לניו יורק, אמר קמביאסו ל"TyC ספורט": "אנחנו מנסים ליצור עכשיו קבוצה גדולה, כי שחקנים גדולים תמיד היו לנו. צריך לעשות תוצאות שישמחו את הציבור והקופה אמריקה זו ההזדמנות". בהגעה למלון במזרח ארצות הברית כבר העדיפו כולם לשתוק. האזרחים ברחוב המשיכו לחלוף על פני הארגנטינים כאילו מדובר בקבוצת הוקי גלגיליות מפולין. השוטרים בכניסה ניסו בכוח להיזכר אם מישהו מהלאטינוס האלה נראה להם מוכר. "יש מקום אחד בעולם בו מסי לא הופך את סדרי החיים עם הגעתו", התפלא חוליו צ'יאפטה, השליח של עיתון "קלארין".
מסי פסע לתוך הלובי במבט מבויש, לבוש בג'ינס וז'קט עור, כשהוא סוחב את המזוודה של עצמו. איש לא צילם אותו, לא ביקש חתימה ולא התנפל עליו בשאלות. היחידים שניגשו אליו היו זוג צעיר שהיגר מאקוואדור עם עגלה. "תוכל להצטלם עם התינוק?", שאלה האישה, עובדת בספא של המלון, שסיפרה: "הוא לא עשה שום בעיה. הוא אדם צנוע ואפילו הרגיע את המאבטחים של המלון, שלא רצו שהוא יצטלם. הצפון אמריקנים האלה לא מבינים כלום. הם לא יודעים מה זה כדורגל ואפילו סרבו לסגור את חדר הכושר במלון לשעתיים כדי שהארגנטינים יתאמנו שם".
מבין כארבעים חברי המשלחת, רק סאנטי עצר ליד העיתונאים במקום כדי לספר עד כמה הוא מאושר על האיחוד מחדש בנבחרת. "זה חשוב עבורנו לצבור שעות של עבודה יחד, הלהיטות של כולנו נובעת בגלל הגאווה ללבוש את חולצת הנבחרת", הסביר בממלכתיות אופיינית, וחשף את האירוע האמיתי לשמו נתכנסו כולם: "ארגנטינה, בגלל ההיסטוריה שלה, תמיד תצטרך להתמודד עם לחץ. אבל בטוח שהפעם, בגלל שהיא המארחת, היא נידונה להצליח בקופה אמריקה. אין לנו מרווח לטעויות. אין לנו עוד הרבה זמן, כל משחק עוזר לצמיחה של הפרויקט. כולנו חושבים שלזכות בתואר בארגנטינה זאת הזדמנות טובה".
בעוד סאנטי, כוכב שמתקרב בצעדי ענק לעבר משחקו ה-1,000 בקריירה המקצוענית, עסק בתכניות הכלליות, נאלץ המאמן באטיסטה להשיב לטענות שעלו מכיוון ברצלונה. בעיתון הקטלוני "ספורט" פורסמו כתבות הקוראות להפחתת העומס על מסי, תחת הכותרות "לו"ז של משוגעים" ו"חצי סיבוב סביב העולם". גם העובדה שהוא אמור לחזור יומיים בלבד לפני המשחק הקריטי מול ויאריאל לא חלפה בלי התייחסות. אצל המתחרים, "אל מונדו דפורטיבו", הלכו צעד נוסף קדימה והגיעו לחישוב על פיו מסי צבר העונה, פרט להמון שערים, גם 153 אלף קילומטרים (93 אחוזים מהם בטיסות) – כמעט 4 הקפות של כדור הארץ.
בנבחרות בסדר הגודל של ארגנטינה יודעים שההצלחה לא תלויה רק בטקטיקה, כושר והרכב מתאים, אלא גם בפוליטיקה זהירה ביחסים עם המועדונים החזקים בתבל. "מול ארה"ב מסי ישחק ושכולם יתלוננו", הגיב באטיסטה בנחישות, ומיד ניסה לפייס: "נראה בהמשך אם ניתן לו לנוח מול קוסטה ריקה. אנחנו לא רוצים להזיק לאף מועדון, יש בפנינו אתגר חשוב כמו הקופה אמריקה ואנחנו רוצים שכל השחקנים יעמדו לרשותנו". גם הוא יודע שקשה להפריך את הטענות של בארסה על עומס. לשם השוואה, גילי ורמוט שותף במהלך עונת 2009/10 ב-49 משחקים - כולל ליגה, גביע המדינה, גביע הטוטו, נבחרת, מוקדמות גביע אופ"א וגביע אופ"א. מסי, שחקן שמתמודד עם אינטנסיביות גדולה יותר ועם הגנות קשוחות בהרבה, צבר באותה תקופה 65 משחקים (ו-48 שערים). והשנה לוח הזמנים צפוף לא פחות.
גם בארגנטינה, המדינה בה הפולחן לכוכב יחיד התעלה למימדים של דת, כבר מבינים שכדורגל הוא משחק קבוצתי והציפיות ממסי היו מוגזמות. לא כי הוא לא מתפתח להיות אחד הגדולים בהיסטוריה, אלא משום שהסגל סביבו לא משלים אותו. כל מי שראה אותו בגביע העולם ובמשחקים האחרונים מול ברזיל ופורטוגל, שתיים מהנבחרות הטובות בעולם, הבין שליאו של הנבחרת שונה, אך לא נופל מזה של בארסה. "אני לא חושב שאפשר לבוא בטענות ליכולת שלו. כשהוא בא אז יש לי אותו ליומיים, בברצלונה זה שונה", טען השבוע באטיסטה. גם הוא יודע שבלי חוליה הגנתית יציבה ועושה משחק איכותי שיאפשר למסי לשוב קדימה ולמצות את הפוטנציאל העצום הגלום בו, הנבחרת שלו נשענת על הימור. על הצלחות רגעיות ומקריות.
בעצם, המצב של ארגנטינה שונה מאוד ודומה מאוד למה שקורה אצלנו. אפשר לשפוך ערימות של מילים על ההחלמה של בניון, דור החלוצים המוכשר וההשקעה של בירם כיאל ואלמוג כהן במרכז השדה. באמת שאפשר, אבל כל עוד ההגנה נשענת על קינן, גרשון, זיו, בן דיין, משומר וכו' הרף אותו מסוגלת הנבחרת לעבור לא גבוה כמו רף הציפיות. כדי להגיע לטורניר גדול, ישראל צריכה לעבור עם ההגנה הזאת נבחרות כמו קרואטיה ויוון. כדי לזכות בתארים, ארגנטינה צריכה לעבור עם ההגנה שלה נבחרות כמו גרמניה, ברזיל וספרד. זו החוליה השבורה אותה מנסה באטיסטה לאחות. וכל עוד המהלך לא יושלם, זה לא משנה עד כמה מסי כשרוני ורענן.