עונות הקיץ האחרונות היו קשות עבור ארסנל. זאת של 2012 הייתה אולי הכי קשה. רובין ואן פרסי, האיש שהצעיד לבדו את הקבוצה למקום בליגת האלופות, עבר למנצ'סטר יונייטד. ארסן ונגר ידע מבעוד מועד שהוא יאבד אותו והתכונן בהתאם: לקראת סוף 2011/12, הצרפתי הכריז שהוא שם יד על לוקאס פודולסקי ובהמשך על אוליביה ז'ירו וקיווה שיצליחו למלא את הבור שהשאיר אחריו ואן פרסי.
במונדיאל 2006, פודולסקי היה בן 21 בלבד כשיורגן קלינסמן הפך אותו לחלק חשוב בסגל המארחת, גרמניה. בסיום הטורניר, הוא גם הגיע למקום הנחשק מכולם לגרמנים: באיירן מינכן. הוא לא הרוויח מקום של קבע אצל הבווארים בשלוש העונות ששיחק שם ואחרי ריב עם פליקס מאגאת', החליט לחזור לקלן, מועדון נעוריו. רומנטיקה? יכול להיות, אבל בעיקר עצלות. "אני מאמין שאם יופ היינקס היה מגיע לבאיירן שנה מוקדם יותר, עדיין הייתי שם. הוא מאוד רצה שאשאר", חשף החלוץ, "מבחינה מקצועית החזרה לקלן לא עזרה לי". נכון ש"פולדי" נאלץ להיאבק בבאיירן על מקום בהרכב עם שמות כמו רוי מקאי, מירוסלב קלוזה, לוקה טוני וקלאודיו פיסארו, אבל החזרה לחיי האליל בביתו בעצם סימלו את החסרונות שלו, שכן בוודאי יכול היה למצוא מועדון שיותר יתאים למידותיו. ואז הגיעה ארסנל.
המעבר ללונדון היה חבל הצלה לקריירה של פולדי. הוכחה שהוא עדיין מתאים לרמות הגבוהות. ארסנל נהנית ממנו גם בתחום המוראלי. הגרמני הוא הדמות הבולטת מאחורי הקלעים. חבריו לקבוצה מעידים שהוא הליצן של החבורה, הרשתות החברתיות מוצפות בכיתובים ותמונות עידוד שלו, הכל כדי שהקבוצה תצליח. אבל כשהוא סוגר אוטוטו שנתיים באצטדיון האמירויות, יש תחושה שהתותחנים היו רוצים לקבל ממנו על הדשא רק חצי ממה שהוא נותן מחוצה לו.
בהופעות המוצלחות ביותר שלו בנבחרת הגרמנית, פולדי תופקד בעיקר בכנף שמאל בהתקפה. זה גם מה שדרשו ממנו בארסנל, אבל לא ממש קיבלו תמורה של שערים. תוסיפו לזה חוסר מהירות בקבוצה שמתבססת על עבודת אגפים ובעיקר עקביות בחוסר קטלניות ותקבלו בעיה. גם אחרי שעמדת החלוץ הרכה לא חוזקה בינואר, תיאו וולקוט הפצוע גמר את העונה והתותחנים נשארו עם ז'ירו, ניקלאס בנדטנר ויאיא סאנוגו, ונגר התעלם מבקשות של שאר השחקנים לתת צ'אנס לגרמני, זאת למרות שמבין החלוצים יש לו את אחוז ההבקעה הכי גבוה, 37.5. מבחינת הצרפתי, החלוצים שלו צריכים לעשות יותר: לרוץ, לקחת את הכדור אליהם, לנהל את המשחק, לא משנה לו הנתונים. ונגר לא ראה אותו עושה את ההבדל עבורו, לכן הוא גם לא מחזיק ממנו כחלוץ שיהפוך את החוד שלו לרציני יותר, אלא אם כן מדובר ביריבה כמו קובנטרי, מולה פתח בגביע האנגלי.
בקלן הוא נהנה מהחיים. או התעצל, תבחרו (gettyimages)
שמונה פעמים בלבד פולדי עלה בהרכב וכמעט ולא תמצאו מקרים בהם השלים 90 דקות. לא רק בעונה הנוכחית, אלא מאז שהגיע לארסנל. כנראה שיש סיבה למה היה מועמד לעבור לשאלקה כחלק מעסקה אפשרית של יוליאן דראקסלר ומדוע סאנוגו כיום מועדף על פניו ברוטציה. הקריירה שלו כבר לא תשתקם בגיל 28 בלונדון והוא עדיין לא נתן תשובה לתעלומה האם באמת היה פלא באותו ילד ממונדיאל 2006. נכון שהיו פציעות, נכון שוונגר לא נתן לו הרבה קרדיט, אבל במקביל צריך לשאול למה השחקן עדיין לא הטביע חותם בכדורגל האירופי ובעונה הבאה יש סיכוי ששוב יהיה עליו להמציא את עצמו מחדש במקום אחר. עם כל הרגשות לאליאנץ ארנה לשם יגיע הערב, זה המקום האחרון שיביא לו השראה. איפה כן? אולי באינטר המחודשת. השיחות כבר החלו.
הפציעות, הן חלק מהבעיות שלו (gettyimages)