מפליט לכוכב עולמי: סיפורו של דייויס

הבריחה מליבריה ("לפעמים הדרך היחידה לשרוד הייתה להסתובב עם נשק"), המסע לקנדה והפריצה ("לא חשבתי שאני כזה טוב"). על אלפונסו דייויס, הכוכב העולה של באיירן מינכן

ארד ירושלמי
ארד ירושלמי  25.02.20 - 17:06
תחילת כתבה

נדירים המקרים בהם שחקני בני עשרה משתחלים להרכב של אחת מענקיות אירופה, ועוד יותר יוצא דופן כשהם גם נשארים שם. לא כל יום גדל ארלינג הולאנד או קיליאן אמבפה, אבל לצד שני הענקים האלה צומח בבאיירן מינכן עוד כישרון צעיר שהפך לדמות קבועה ב-11 מתחילת העונה. הוא אמנם לא עשה רעש כמו השניים שהוזכרו קודם, אבל לא בטוח שהוא יהיה פחות טוב מהם. 

למרות גילו (19) והאלמוניות היחסית, אלפונסו דייויס כבר יצר לעצמו מעמד במועדון הבווארי. הקיצוני פתח ב-15 משחקים בליגה, עוד שלושה בליגת האלופות ועל פי האתר WhoScored, היה השחקן הצעיר (עד 21) המצטיין בליגת האלופות העונה (ציון ממוצע של 8.22). אולם הדרך לשם הייתה לא פשוטה בכלל, וזה אנדרסטייטמנט.

המסע של דייויס התחיל בבודובוראם, מחנה פליטים שנמצא במרחק 44 ק"מ בלבד מערבית אקרה, מבירת גאנה. הוריו של דייויס ברחו מהמלחמה הקשה בליבריה, חצו דרך חוף השנהב והגיעו למחנה הפליטים הקשה, שם הוא נולד. "לפעמים הדרך היחידה לשרוד הייתה להסתובב עם נשק", סיפר אביו, דבאה. "לא רצינו כלל להשתמש ברובים, אז החלטנו לברוח משם".

בסופו של דבר המשפחה הצליחה למצוא "תכנית הגנה" ששלחה את המשפחה לקנדה, שם דייויס הצעיר החל את קריירת הכדורגל שלו. הם הגיעו לשם כשהוא היה בן 5, אבל אי אפשר להגיד שכאן הסתיימו המאבקים. שני ההורים נאלצו לעבוד מחוץ לבית על מנת להשלים הכנסה ודייויס תרם בעזרה עם גידול שני אחיו הקטנים. הבחור גדל, ובבית הספר שלו הבחינו במשהו שבכל מקום אחר בו הוא היה עד לנקודה זו לא היו יכולים להבחין - כישרון.

"הוא פשוט אחד מהילדים האלה שתמיד הראה חיוך על הפנים", סיפרה אחת המורות של דייויס בבית הספר הקתולי 'אמא תרזה' שבאדמונטון, אלברטה. "יש לו כישרון טבעי. בכל דבר שהוא עשה, בין אם זה אתלטיקה, כדורסל או כל ספורט אחר, ראו שיש לו את זה". אותה מורה יצרה קשר עם המקים של ארגון "פרי פוטי" (FREE FOOTIE), בית ספר לכדורגל שהוא בחינם לתלמידי יסודי שאין להם את היכולת לשלם על רישום או ציוד.

מאותו הרגע, חייו של דייויס השתנו. "ראיתי את הנגיעה הראשונה שלו, וישר ידעתי", סיפר מקים הארגון, טים אדאמס. "לאחרים כמוהו גם הייתה האתלטיות המתאימה, אבל לו היה גם שכל. הוא היה הרבה יותר מבחור שיודע לבעוט לרשת".

"למען האמת, בהתחלה בעיקר שיחקתי בשביל הכיף", הוא סיפר, "זה היה בשביל התעסוקה וכדי לא להסתבך בצרות. לא חשבתי שאני כזה טוב. אבל אחרי זה כל מיני מאמנים, הורים ואנשים אחרים אמרו לי שאני חייב להמשיך עם זה כי אני יכול להפוך למשהו גדול, אז האמנתי. לכן התחלתי להתאמן על מנת להפוך לשחקן מקצועי".

הכניסה לקריירה מקצוענית לא איחרה לבוא והגיעה בשלב מאד מוקדם. דייויס עבר בגיל 14 לוונקובר והצטרף לקבוצה המקומית "ווייטקאפס". תחילה הוא שותף בקבוצת המשנה מליגת ה-USL (ליגת המשנה), והיה בעצם לצעיר ביותר בהיסטוריה שמופיע שם. לאחר מכן הוא עשה היסטוריה נוספת כשהפך לראשון שנולד בשנות ה-2000 שרושם הופעה ב-MLS, הליגה הבכירה בארה"ב, כשכבר בגיל 15 קיבל הזדמנות בקבוצה הבוגרת. אם נדייק, אז 15, 8 חודשים ו-15 ימים.

מהר מאוד דיברו הכותרות על "כישרון של פעם בדור" ו-"הגיבור של וונקובר", מה שיצר מצב של התעניינות מצד גורמים בנבחרת קנדה. דייויס ייצג את הנבחרות הצעירות בטורנירים שונים, ובקיץ 2017 הוא רשם הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת, אחרי שקיבל שבוע בלבד לפני כן את האזרחות המקומית. מפה לשם הוא הפך לקנדי הצעיר ביותר שכובש שער בנבחרת ואף לצעיר אי פעם שמרשית בגולד-קאפ. "כל שחקן בעולם יכול לקבל השראה ממנו", אמר המאמן הלאומי ג'ון הרדמן. גם בפיפ"א חשבו כך, ואף הזמינו אותו לכנס בו העלו את ההצעות לאירוח מונדיאל 2026, שם הוא הציג את המועמדות של המדינות הצפון-אמריקניות.

ב-2018 הוא סיפק עונה נהדרת עם 8 שערים ו-10 בישולים ב-MLS, מה שהוביל להתעניינות המיוחלת מעבר לאוקיינוס. בסופו של דבר הוא חתם בשורות באיירן מינכן בתחילת 2019 (חלון ההעברות של החורף בשנה שעברה), וכבר באותה עונה כבש שער בכורה בבונדסליגה ב-0:6 נגד מיינץ. העונה הוא הפך לבורג יותר מרכזי, תרם כבר שער ושבעה בישולים בכל המסגרות ואף צפוי לפתוח הערב (22:00) נגד צ'לסי. בתחילת העונה האירופית הוא ישב על הספסל בשלושה משחקים, אך בהמשך השלים 90 דקות בכל שלושת המשחקים הנוספים של שלב הבתים, ואף בישל פעמיים ב-1:3 נגד טוטנהאם.

דייויס עדיין בתחילת הדרך, ויש לו עוד דרך ארוכה כדי לבסס את שמו כאחד הקיצונים הטובים בעולם, אבל מבחינת תקווה שהוא נותן לצעירים שהיו במצבו, אולי כבר עכשיו הוא אחד השחקנים עם ההשפעה הכי גדולה. לנו נותר רק להמשיך לעקוב.