גמר ליגת האלופות הוא האירוע הגדול ביותר של כל עונת משחקים. עשרות אלפי אוהדים של שתי הקבוצות הטובות באירופה מגיעים למגרש נייטרלי כדי להרגיש מקרוב את התואר הנוצץ בחגיגת כדורגל של ממש. אבל בדיוק לפני 35 שנים, גמר גביע אירופה לאלופות היה הכל חוץ מחגיגה של כדורגל.
ה-29 במאי 1985, אצטדיון הייזל שבבריסל. ליברפול מול יובנטוס בקרב ראש בראש על התואר האירופי החשוב מכל. הימים היו ימים בהם הכדורגל האנגלי היה רווי בתקריות אלימות ושמם של החוליגנים של הממלכה הלך לפניהם. כשעה לפתיחת המשחק, אחד משערי האצטדיון העמוס ב-55 אלף צופים נפרץ ע"י אוהדים אנגלים שיכורים שגם זרקו בקבוקי תבערה ועד מהרה נפתחה תגרה קשה בינם לבין אוהדי יובנטוס ואוהדי נייטרלים. המשטרה סירבה לפתוח את השערים לכיוון כר הדשא וכך יצא ש-39 אוהדים נרמסו למוות ו-600 נפצעו.
כעבור שעה וחצי ואחרי שהגופות פונו בדגלים שהביאו האוהדים למשחק, אופ"א, בהחלטה הזויה במיוחד החליטה להוציא את המשחק לדרך. יובנטוס ניצחה 0:1 קטן מפנדל של מישל פלאטיני, אבל את אף אחד באירופה זה לא ממש עניין. בעקבות המקרה, הקבוצות האנגליות הורחקו ממפעלי אירופה לחמש שנים והסטיגמה של חוליגני הממלכה הובילה ארבע שנים מאוחר יותר לאסון הילסברו ולשקרים שהופצו בתקשורת.
אוהד יובנטוס, אלסיו דגראנדי, זוכר טוב מאוד את אותו היום משום שאפשר להגיד שהוא נולד בו מחדש. הוא היה אז בן 14 ונרמס יחד עם חבריו האיטלקים ובדיוק כשהיה נראה שהתקווה אובדת, שוטר בלגי הנשים אותו מפה לפה והציל את חייו. "אני עדיין מחפש אותו בשביל להודות לו", סיפר בראיון.
35 שנים לאסון ששינה את אירופה (GETTY)
"זה קרה מספר דקות לפני המשחק, אוהדים אנגלים זרקו עלינו חפצים, אבל המשטרה לא עשתה כלום", שחזר דגראנדי. "בשלב מסוים הם פשוט הרסו את הגדר שמפרידה בינינו לבינם ותקפו אותנו. אנשים ניסו לברוח אבל הגדר מהעבר השני חסמה אותנו ונפלה בסופו של דבר. הכל קרה כל כך מהר והמשטרה הבלגית הייתה מביכה".
ופתאום, אותו אוהד מצא עצמו מתנדנד בין חיים למוות. "השוטר ההוא הציל את חיי והובהלתי לבית החולים בבריסל. חלק מהעור שלי התקלף והיו לי חבלות בכל הגוף. כשהתעוררתי בבית החולים גיליתי שהעיניים שלי היו אדומות מדם, לא יכולתי לראות כלום. בשלב מסוים, אחת האחיות סיפרה לי שפלאטיני כבש את שער הניצחון", סיפר וגם ביקר בחריפות את ההחלטה לקיים את המשחק: "לא הייתה לו שום חשיבות. אני מתבייש בכך שחגגנו את התואר ושיובה לא החזירה את הגביע לאופ"א. זאת גם הייתה בושה לבחור באצטדיון ישן וקטן כמו הייזל לאירוח".
וישנה כמובן גם עדות מהצד האנגלי. כתב ה"דרבישייר" פול פריי היה באצטדיון הייזל באותו ערב שחור ושיתף בחוויה הנוראית. "אלו זכרונות שאי אפשר למחוק: שורות של גופות מכוסות בדגלים ומסודרות מחוץ לאצטדיון. לא היה שום כבוד למתים, מסוקי משטרה הסירו את הדגלים והותירו את הגופות חשופות, הייתי חסר תחושה כשהבנתי כמה קרוב הייתי לפציעה או אפילו לגרוע מכך".
מאז אותו אירוע נוראי, בין ליברפול ויובנטוס נקשר קשר מיוחד. עשרים שנים לאחר מכן, השתיים נפגשו ברבע גמר ליגת האלופות וסגרו מעגל עם טקס מרגש לזכר אלה שקיפחו את חייהם בערב הארור בבריסל. המון עבר על הכדורגל האנגלי שהפך מאלים ומושמץ למעצמה של ממש בכל הנוגע לקהלים הצבעוניים וזכויות השידור שמכניסות כסף רב למועדונים.
סגירת המעגל: ב-2005 (GETTY)