הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

עבודת האימון הטובה בקריירה של גווארדיולה

לא זכה בליגת אלופות? סגנון המשחק שלו משעמם ולא תכליתי? מגיע רק למועדונים גדולים ועשירים? לקטאלוני היתה תשובה העונה לכל המבקרים, אולי בדרך להפוך לטוב בהיסטוריה. הנה הסיבות

אריק רייניש
אריק רייניש  29.05.21 - 13:02
תחילת כתבה

כבר מעל לעשור ישנה תמימות דעים כי פפ גווארדיולה הוא אחד המאמנים הטובים ביותר שיש לכדורגל להציע. הרי כל הקבוצות אותן הדריך זכו בתארים תוך הצגת כדורגל שוטף ודומיננטי. מעטים האוהדים שלא ירצו שיאמן את קבוצותיהן. ובכל זאת, אף סיפור אינו מושלם. דעה פופולארית תמיד תייצר דעת נגד. ולכן, אנטיגוניזם מסוים החל להתעורר סביב המאמן המצליח ביותר ב-15 השנים האחרונות.

רבים הצביעו על כך שלא זכה בליגת האלופות זמן רב, אחרים השתעממו משיטת המשחק מרובת המסירות שלו משום שהעדיפו כדורגל מהיר וישיר יותר. והיו כאלה שסברו כי כמות הממון והאיכויות שהיו במועדונים בהם בחר לאמן הפכו את הישגיו למרשימים פחות. הרי גם ארנסטו ואלוורדה, ניקו קובאץ' ומנואל פלגריני זכו באליפויות עם ברצלונה, באיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי בהתאמה, וכדורגל מהנה קל לייצר עם צ'אבי, אינייסטה ומסי, לאם, מולר ולבנדובסקי, או דה-בריינה, דויד סילבה ואגוארו.

פפ לא בנה כמה קבוצות מצליחות באותו המועדון, כמו אלכס פרגוסון או צ'ולו סימאונה, ולא הביא תארים למועדונים שהיו נחותים מיריבותיהם לפני שהגיע, כפי שעשה יורגן קלופ בעשור האחרון, וז'וזה מוריניו בעשור שלפני כן. בארסה המשיכה לשלוט שנים רבות בלה-ליגה עם אותו השלד שפפ קיבל כאשר החל לאמן אותה, הבאוורים, עם אותו בסיס, זכו בתארים רבים לפניו ואחריו וסיטי הייתה מהקבוצות החזקות בפרמיירליג גם לפניו.

עם תארים קשה להתווכח, אבל על סימני השאלה אפשר לדון. אולי ישנם מאמנים רבים, בליגות אחרות, שאם היה להם את הייחוס שלו, היו יכולים להצליח לא פחות אילו היו מקבלים את ההזדמנויות אותן קיבל? אולי. יכול להיות. אך אלו שמפקפקים בהישגים הרבים, חייבים להכיר בהישג הייחודי של העונה הנוכחית. להתרשם מתשובתו של הקטלוני, שסיפק את עונת האימון הטובה בקריירה שלו. ומדובר במאמן שאימן בעברו את אחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריית המשחק, אם לא הגדולה שבהן, כן?

הדעה הרווחת היא שמנצ'סטר סיטי הנוכחית היא הבשלה ביותר לרשום את העונה הגדולה בתולדותיה, אך חייבים להודות כי סגל שחקניה אינו מוצלח בהכרח מזה שזכה עם גווארדיולה באליפות הבכורה שלו באנגליה, למשל. קווין דה בריינה, לדוגמא, הדהים לא פחות כבר אז. חוליית ההתקפה הנוכחית, הכוללת את אילקאיי גונדואן, ריאד מאחרז, ברנרדו סילבה ופיל פודן, אינה מסוכנת פחות מזו שכללה את דויד סילבה, ראחים סטרלינג, לירוי סאנה וקון אגוארו בכושרם מלפני שלוש שנים.

גם חוליית ההגנה העכשווית, שחלקה בהצלחה גדול - לאו דווקא טובה באופן מובהק מזו של וינסנט קומפאני, קייל ווקר ואוטמנדי בשיאם, עם גיבוי של איימריק לאפורט שהגיע בינואר. לא מדובר בקבוצת כוכבים, למרות הכסף הגדול. מעבר על כל השחקנים, מעמדה לעמדה, יגלה כי לסיטיזנס אין יתרון משמעותי על באיירן או פאריס, אפילו לא על יונייטד, ריאל מדריד או צ'לסי. הראיה לכך היא העובדה כי צלחה את פתיחת העונה הרעה שעברה עליה למרות חסרון כוכביה בשנים האחרונים – דה-בריינה, אגוארו, סטרלינג ולאפורט - עקב פציעות או היעדר כושר משחק בתקופות שונות. היא לא תלויה בשחקן מסוים כדי לרוץ.

הקטר התכול טס כמעט מבלי להאט, חלף מעל פני כל המשוכות, לא משנה מי היה בהרכב ובאיזו עמדה. היעדר כוכב כזה או אחר לא חיפה רק על ידי מה שנקנה בכסף הגדול, אלא גם באמצעות מה שנקנה בכסף קטן או טופח במחלקות הנוער. אולכסנדר זינצ'נקו ופיל פודן יוכלו להעיד על כך. החלק הגדול של השניים בהישגי הקבוצה קשור פחות לממון האמירתי, ויותר לניהול נכון ושילוב הדרגתי שארך זמן רב, ומניב פירות בדיוק ברגע הנכון. דווקא בתקופה בה ההשפעה והכוח עוברים לידי השחקנים, אחת מהקבוצות העשירות ביותר תלויה דווקא במאמנה. ביכולות האימון, בשיטה, בחדשנות ובפרגמטיות שלו.

השיטה אומנם עדיין מבוססות על יסודות קרויפיסטים קטלונים, אך במשחקים רבים, בהתאם ליריבותיה, הטיקי-טאקה – שכל-כך מזוהה עם גווארדיולה – הוחלף במשחק מהיר לעומק. במשחקים מול ליברפול, צ'לסי וארסנל, למשל, המאמן בחר לוותר במידת מה על השליטה בכדור (הסיטיזנס החזיקו בכדור ב-44.1 ,45.4 ו-55 אחוזים מהזמן בהתאמה) כדי לסכל את טקטיקת המשחק של קלופ, לאמפרד וארטטה. במחצית הראשונה של המשחק הראשון מול פ.ס.ז', סיטי נסוגה אחורה ולא לחצה את הצרפתים ברחבה שלהם כפי שהיא נוהגת לעשות – מהחשש שניימאר ואמבפה ידעו לנצל את קו ההגנה הגבוה. רק התמוטטות עצבים של הקבוצה המקומית במחצית השנייה, והיעדר אמבפה המהיר בגומלין, גרמו לאנגלים לחזור להרגליהם הישנים. כל המשחקים הנ"ל הסתיימו בניצחונות תכולים.

את סיטי של פפ תמיד היה קשה לעצור, אך כעת היא פחות צפויה. צריך לייצר מהלכי התקפה מהירים כדי לנצח עוד משחק ליגה? אין בעיה. קאנסלו מההגנה יצטרף לקישור כדי לחזק את רודרי במרכז השדה, מה שיאפשר לגונדואן לנוע במהירות קדימה (בזמן שהחלוץ המדומה נע במקביל אחורה), לקבל את הכדור באזור המסוכן בין קווי ההגנה כדי לכבוש ולבשל – ובכך להפוך מקשר הגנתי ברוטציה, לדויד סילבה החדש. הקבוצה זקוקה לחיזוק הגנתי בשלב מסוים של המשחק? קייל ווקר יצטרף כבלם שלישי כשקבוצתו תקופת כדי לאפשר למגן המקביל, זינצ'נקו, לעלות למעלה על הקו – ולפודן לחתוך לאזור המחייה הטבעי שלו במרכז.  ולפעמים פודן יתחיל את המשחק מהמרכז, עד שבשלב מסוים ימצא את עצמו בחוד במקום ברנרדו סילבה, שמהקישור ינוע לכנף כדי לחפות על מחרז - בזמן שזה חותך מימין לכיוון הרחבה. מבולבלים? גם הגנות היריבות.

התזוזה הבלתי-פוסקת של כל הקשרים, כולל סטרלינג שגם בעונה מאכזבת מנפק מספרים, עובדת היטב משום שכולם ניידים, חכמים, מוסרים בחסד ובועטים קליניים. וכשכזו מכונה מתקתקת, מי בכלל צריך חלוץ? ודאי כשבאמצע עומד המוסר הטוב בעולם שמחלק מסירות אמן למי שרק מוצא את עצמו פנוי. זו הסיבה שלא פחות משבעה שחקנים כבשו בספרות כפולות. ואת כל התנועה הבלתי פוסקות הזו – לעומק ולרוחב – מאפשר הרכש הצנוע (באופן יחסי) שהגיע מבנפיקה, רובן דיאס, כדורגלן העונה בפרמיירליג, שמחפה על היתר מאחור בצורה כה דומיננטית עד כדי-כך שג'ון סטונס, שכבר יועד להיפלט לאחת מקבוצות מרכז הטבלה בליגה – הפך לצידו לבלם שכולם ציפו ממנו להיות.

זכייה בליגת האלופות אומנם תנפק את האסמכתא לעונה ההיסטורית שחווה הקבוצה ממנצ'סטר, אך גם אם תיכשל במשחק בודד לפצח את העמידה ההגנתית של צ'לסי - כבר יהיה קשה להמעיט ביכולותיו של פפ גווארדיולה, אולי בדרך להיחשב בעתיד כמאמן הגדול ביותר שאימן כדורגל.