כדורגל, כמו כל דבר בחיים, הוא תחום שמשתנה ממשחק למשחק, מעונה לעונה. אם אלה החוקים, שזקוקים מדי פעם לעדכון של פיפ"א מדי שנה, מערכת ה-VAR שנכנסה לחיינו, או אפילו האפשרות לפתוח משחק עם שחקן אחד על עיגול האמצע - המשחק כל הזמן בתנועה. מדובר בענף שיש בו אופנות, כמו הטוטאל פוטבול של רינוס מיכלס, ה-4-4-2 האנגלי המסורתי, הטיקי טאקה של ברצלונה ומערך שלושת הבלמים שהביאה לאנטוניו קונטה הצלחה ביובנטוס וצ'לסי.
אחד הכיוונים אליהם הכדורגל הולך, כך משוכנעים, הוא כדורגל ללא עמדות, כזה בו כל אחד מהשחקנים יודע לעשות כמעט הכל. ומנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה, גם אם רצתה וגם אם לא, הפכה בעיקר העונה לחלון הראווה של הזרם הזה.
סיטי בעידן האמירתי זכתה כמעט בכל תואר עליו התחרתה ועשתה זאת גם מספר פעמים. במהלך 14 השנים בהן הפכו למועדון מצליח, הסיטיזנס התפארו בשלל חלוצי על כמו קרלוס טבס, אדין דז'קו וכמובן, מלך שערי המועדון סרחיו אגוארו שהפך לאגדה תכולה. לכן, המהלך הטבעי שהיו אמורים לבצע בקיץ בו קון אמר שלום ותודה, הוא החתמת כוכב אחר למלא את מקומו.
הארי קיין שיווע להגיע, טוטנהאם התעקשה והתעקשה וסיטי החליטה לוותר על התענוג ולהישאר עם שחקן בוגרים אחד שבתיאור התפקיד שלו רשום חלוץ מרכזי - גבריאל ז'סוס - וגם הוא נעדר במשך נתח ארוך של העונה בשל פציעה. כל זה, הביא את פפ גווארדיולה לעשות את מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מהרוב המוחלט של המאמנים - לאלתר. איך סיטי של הקטאלני מפצה על המחסור? נסביר מיד.
קיין. הבריז (Getty)
נתחיל, כמו תמיד, עם הנתונים היבשים. למרות המחסור בחלוץ טבעי, מנצ'סטר סיטי מציגה את אחת ההתקפות הטובות ביבשת, כבשה 68 שערים (91 כולל ליגת האלופות), והיא שלישית בחמש הליגות הבכירות רק לליברפול (71, 90 כולל הצ'מפיונס) ובאיירן מינכן (76, 106 כולל צ'מפיונס). התכולים גם נמצאים במקום השלישי בחמש הליגות הבכירות בבעיטות לשער (511, אחרי ליברפול ובאיירן מינכן) ושניים בבעיטות למסגרת (181, רק לבאיירן יותר).
מה שמעניין אפילו יותר היא השליטה של סיטי והיכולת שלה להגיע לאיזורים המסוכנים בקלות. הסיטיזנס מובילים את חמש הליגות הבכירות באירופה בנגיעות בכדור בשליש ההתקפי וגם ברחבת היריבות ומרחק הבעיטות הממוצע שלהם הוא החמישי בטיבו לצד ברנטפורד ולייפציג, כפי שניתן לראות בשלושת התרשימים הבאים:
שחקני מנצ'סטר סיטי, רובם ככולם, ניחנים באינטיליגנציית משחק ו-ורסטיליות המאפשרים לפפ ליישם את הרעיונות שלו בצורה אופטימלית. כדי לפצות על החסרון בחלוץ טבעי, משתמש פפ ב-"9 מדומה" - עמדה שהפכה לפופולרית בין היתר אחרי הניסוי המוצלח של ויסנטה דל בוסקה שסידר לספרד זכייה ביורו 2012 - וכזו בה השתמש בברצלונה ב-2011, כולל בגמר ההוא בו ליאו מסי חגג על מנצ'סטר יונייטד.
בניגוד ללה רוחה ההיא, בה ססק פברגאס אייש את העמדה, בסיטי הנוכחית פפ משחק עם זהות החלוץ המדומה שלו ממשחק למשחק: פיל פודן עושה זאת בתקופה האחרונה וקדמו לו גם ראחים סטרלינג, ברנרדו סילבה, קווין דה בריינה ואפילו ג'ק גריליש. בתחילת העונה, אז גבריאל ז'סוס עוד היה כשיר, המנג'ר העדיף דווקא לשחק איתו באגף ועם פראן טורס בתור ה-9 המדומה. סגנון המשחק הזה הוביל לכך שמלאכתם כיבוש שערי הפרמייר ליג של התכולים התחלקה בין 16 שחקנים אותם מובילים סטרלינג ומחרז.
ועכשיו, לדוגמאות ולשרטוטים. אחת המטרות של סיטי כשהיא עם הכדור היא לבודד את שחקני האגף ובעיקר את מחרז, שנהנה מעונה מצוינת עד כה (המהווה המשך ישיר לחצי העונה שעברה). בדרך כלל כשהקשר האחורי מוביל את הכדור, החלוץ המדומה מתמקם יחד עם אחד הקשרים בין קו הקישור להגנה של היריבה, מה שגורם לה לצופף ומפנה שטח לאחד משחקני האגף, שיכול לקבל את הכדור באופן חופשי ולייצר מצב מסוכן.
בקטע הזה, מול פריז סן ז'רמן, ברנרדו - החלוץ המדומה - מתמקם יחד עם אילקאי גונדואן בין הקווים, כדור ארוך של רודרי לשטח מוצא את מחרז ומשם הקסם קורה:
פפ גם מנצל את הדריבל המצוין של מחרז על מנת לגרום לו למשוך את שחקני היריבה, כמו בווידאו שלפניכם בו פודן, סטרלינג וברנרדו מתמקמים על קו ההגנה בזמן שהאלג'ירי מכדרר להנאתו וזה הופך לשער קל מדי:
אחרון ודי לנקודה זו. שימו לב לתנועה שמבצעים פודן וגונדואן יחד לאגף הימני, מה שמאפשר למחרז להיכנס בקלילות לשטח פנוי ברחבה, להשתלט על הרחקה רעה של הגנת ברוז' ולייצר עוד אחד מהדריבלים המסוכנים שלו. בזמן הזה, פודן, ברנרדו וגונדואן מתמקים על קו ההגנה, במהלך שנחשב לקבוע. רוחב של ז'ואאו קאנסלו ופודן שוב זה שזוכה בכל הקופה.
כאן מגיע מעבר טבעי לפודן. כפי שציינו, הוא השחקן שמקבל לאחרונה את ההזדמנות בתור ה-9 המדומה של פפ ואפשר להגיד שזה עוד שלב באבולוציה של השחקן הצעיר שהפך עם הזמן לאחד משחקני ההתקפה הטובים בעולם כיום. הקשר מתמחה בתנועה ללא כדור, יודע למצוא את השטח הפנוי לקבל בו את הכדור ולאיים מקרוב וגם לעשות מעבר מיקום מהיר שמפנה את אחד מחבריו להתקפה.
כמו בווידאו הזה בו הוא מושך את הבלמים כדי לסדר לסטרלינג יופי של נתיב בעיטה לגול גדול:
נקנח במהלך שמעיד יותר מכל על השימוש של פודן כתשע המדומה ומשחק המיקומים של מנצ'סטר סיטי. פודן יורד לעמדה נמוכה ומושך איתו בלם אחד, דה בריינה עובר למיקום בו היה הקשר הצעיר, שמקבל בעצמו את הכדור ושולח אותו לקאנסלו שמנצל את המרווח שנוצר וכובש. ושימו לב להחלפת המבטים של פודן וקד"ב לפני כל העסק הזה.
אבל עם כל הכבוד לכל מה שנכתב למעלה, אין ספק שחלוץ טבעי הוא משהו שסיטי חייבת. לצד תצוגות כדורגל סוחפות ישנם גם משחקים בהם סיטי מציגה חוסר תכליתיות כמו ב-0:0 עם סאות'המפטון בספטמבר בו שלחה 16 בעיטות לשער, אף אחת מהן לא למסגרת.
"אני חושב שהמועדון זקוק לחלוץ חדש, אומרים שאנחנו משחקים מצוין ללא חלוץ בגלל שאנחנו מנצחים ואם אנחנו לא מנצחים אומרים שאנחנו חייבים חלוץ", אמר פפ רק בשבוע שעבר. ארלינג הולאנד סומן כמי שיכול לעשות את הדרך למנצ'סטר בקיץ ושילוב של סקורר טבעי כמוהו שיודע לבצע פעולות התקפיות נוספות בצורה מצוינת, יוכל להפוך את סיטי לבלתי ניתנת לעצירה.
משחק הגומלין באתיחאד מול ספורטינג ליסבון הוא לפרוטוקול בלבד כמובן וסיטי כבר חושבת הלאה, על מאבק האליפות, על השלבים המאוחרים של ליגת האלופות ואולי גם על קיץ הקרוב. בינתיים, היא מקווה שמה שעבד עד כה יעבוד גם בהמשך ואולי לקיץ המייגע הקרוב היא גם תגיע מעוטרת בגביע עם האוזניים הגדולות.