פיל פודן לא מבקיע כמו ארלינג הולאנד, לא מבשל כמו קווין דה בריינה, לעולם לא יתקל כמו רודרי ואין לו גם את הטאץ` של ברנרדו סילבה. הקשר קצוץ השיער אינו בעל מומחיות אחת, הוא טוב בהרבה דברים: במנצ`סטר סיטי קוראים לו הצלף, כי הוא אוהב לבעוט, אבל לא פחות גם לכדרר, ללחוץ, לחטוף, לבשל ולהסתנן לרחבה מבלי שאף אחד יראה. מה שבאמת חשוב שפודן הוא השחקן הכי לוהט של סיטי. פפ גווארדיולה, מאמן שנוטה לעיתים להגזים בפרגון היתר לשחקנים שלו, הצהיר אחרי הצמד הנפלא בדרבי של מנצ`סטר שפודן כיום הוא "השחקן הכי טוב בפרמייר ליג". והאמת? בכושר המדהים שבו הוא מצוי, הטענה הזו לא כל כך מופרכת.
הקשר האנגלי מצא את הרשת כבר שבע פעמים מאז הבוקסינג דיי. הוא כבש או בישל 15 שערים ב-13 המשחקים האחרונים בכל המסגרות. שני השערים האחרונים מול יונייטד, הציבו אותו כבר עם 18 שערים, בנוסף ל-10 בישולים שכבר יש לו העונה בכל המסגרות, מה שאומר שזו גם העונה הטובה ביותר שלו מבחינת תרומת השערים בסיטיזנס. פודן סחב את אלופת אירופה בימים היותר מורכבים שלה, כשדה בריינה עוד החלים מהניתוח, כשהולאנד היה בחוץ לחודשיים ועל רקע העובדה שג`ק גריליש חווה ירידה גדולה וז`רמי דוקו אינו מספק את המספרים של ריאד מחרז, יש למנצ`סטר סיט כוכב על נוסף שאפשר להשען עליו.
מאז שעלה לבכורה שלו בגיל 17 במנצ`סטר סיטי, סומן פודן כדבר הגדול הבא של האקדמיה. הבחור הקשוח, שכונה בנערותו "אינייסטה מסטוקפורט" ואהד את סיטי בכל ליבו, היה צריך לעבור דרך ארוכה ולרכוש את מקומו במועדון, שאז לפחות נחשב לעשיר בעולם עם סוללת כוכבים נוצצת. הוא הספיק להבליח ולהרשים עשרות פעמים והיה חלק אינטגרלי מהפיכתה של מנצ`סטר סיטי לקבוצה הכי מעוטרת בכדורגל האנגלי, כשהשיא כמובן הזכיה בטרבל בקיץ האחרון. אבל נדמה, שרק העונה הוא באמת מקבל את הקרדיט המלא מגווארדיולה ושדרג את מעמדו לשחקן שאינו לו תחליף.
בשתי העונות הראשונות המלאות שלו, פודן פתח בפחות מ-50 אחוז מהמשחקים בפרמיירליג. בשנתיים הקודמות הוא עלה ל-70 אחוז והעונה כבר מדובר בבאנקר לכל עניין ודבר. הקשר בן ה-23 פתח ב-25 מ-27 המשחקים בליגה וכבר עכשיו מחזיק בשיא הדקות שלו (למעלה מ-3,000) בליגה העשירה בעולם. בעונה שעברה, בדרך לזכיה בליגת האלופות, הוא היה בעיקר שחקן מחליף, כשאפילו לגמר ליגת האלופות נכנס לשחק רק אחרי הפציעה של דה בריינה. העונה הוא החמיץ רק משחק אחד מול יאנג בויז בבתים (ישב על הספסל), כשבמשחק הראשון של שמינית הגמר היה מהמצטיינים עם שער ובישול בקופנהאגן.
לפודן אין באמת תפקיד קבוע במנצ`סטר סיטי. אם תשאלו את פפ גווארדיולה, מדובר על שחקן שמסוגל לגלם חמישה תפקידים בהתקפה. הוא יכול לרוץ בשתי הכנפיים, לשחק מתחת לחלוץ, להיות פליימייקר או 8. פודן בעצמו טען שהוא מעדיף לשחק באמצע - עמדה שבה הוא בילה ברוב התקופה שדה בריינה היה מושבת. במשחק האחרון מול יונייטד באתיחאד הוא החל בכנף ימין, משם שיגר את הפצצה לפינה הרחוקה בשער השוויון, ולאחר מכן עבר לשחק בשמאל, משם ביצע דאבל פס מעולה עם חוליאן אלבארס, וכבש את שער המהפך לקבוצתו. השערים הללו הם הוכחה נוספת ליכולת הורסטילית והספקטקולרית שלו.
עבור גווארדיולה, ההופעות האחרונות של פודן, שכוללת גם שלושער מול ברנטפורד ושער ניצחון בבורנמות, לצד ההצגות בדרבי ובקופנהגן, הכניסו את הפנטזיסט האנגלי לקטגוריה אחרת. "אתה הופך להיות וורלד-קלאס כאשר אתה מנצח משחקים. כולם משחקים טוב, אבל צריך גם לנצח וזה מה שפודן עושה נפלא. הוא אוהב כדורגל וחי את המשחק וכבר עכשיו ברור שהוא ייזכר כשחקן אגדי של המועדון עם ההופעות, השערים והתארים שלו. הוא שחקן העונה שלנו, עם כל הכבוד לשחקנים המדהימים שיש לנו, לא היה לנו שחקן מכריע כמוהו העונה".
פודן עם פפ. מספק לו פתרונות לכל בעיה (Getty)
אם בסיטי פודן היה קורבן לרוטציות בשנותיו הראשונות בקריירה, הרי שגם בנבחרת אנגליה הוא לא תמיד האופציה הראשונה. ביורו 2020, שם אנגליה הגיעה לגמר, שאלו כולם למה פודן כמעט ולא רואה דקות. במונדיאל האחרון הוא החל על הספסל ורק בהמשך נכנס להרכב ומאז בשום קמפיין אחר - מוקדמות יורו או ליגת האומות - לא היה באנקר כמו הארי קיין, בוקאיו סאקה או ג`וד בלינגהאם. הפעם הזאת נדמה שמשהו חייב להשתנות לקראת היורו בגרמניה. "פודן הוא שחקן מיוחד וכזה שיכול לשחק בהרכב של כל נבחרת אחרת בעולם. גארת סאות`גייט חייב למצוא לו את המקום הנכון בנבחרת, אחרת אנגליה תהיה בבעיה", טען הפרשן גארי נוויל.
לא רק פודן נראה מעולה, גם מנצ`סטר סיטי נמצאת בפורמה מדהימה עם 15 ניצחונות ב-16 המשחקים האחרונים בכל המסגרות ועדיין חולמת על זכיה בשלושת התארים החשובים. אם זה יקרה, אין ספק שלפודן יהיה נתח רציני מאוד בעוגה בניגוד לשנים עברו בהם היה רק שחקן משלים מצויין. בצל הפציעות הרבות של הכוכבים האחרים להתקפה, האנגלי הפך להיות המניה הכי בטוחה של פפ גווארדיולה בחודשים האחרונים ואם ימשיך לפרפר את ההגנות בפרמיירליג ובאירופה, אין ספק שהוא לא רק יהיה מועמד לשחקן העונה בקבוצתו או בממלכה, אולי אפילו יוזכר כמועמד לכדור הזהב, כמו שחזה מאמן ברנטפורד, תומאס פרנק.