היו אינספור סיפורים ב-3:3 המשוגע בין ברצלונה ואינטר אמש (רביעי), אך אף אחד מהם לא התעלה על לאמין ימאל. בן ה-17 הבקיע את השער הראשון של בארסה והיה הטוב על הדשא, כשהוא השלים 6 מ-11 כדרורים ומסר שתי מסירות מפתח.
בין היתר, ימאל הרשים עם השער הראשון כשחתך פנימה מתוך הרחבה תחת שמירה קשה, ניצל את המהירות שלו כדי לנוע בין שחקני אינטר ולבעוט מהצד החיצוני של הרגל. "היינו צריכים שלושה אנשים כדי לשמור עליו", אמר סימונה אינאזגי, והוסיף כי "ימאל הוא שחקן של פעם ב-50 שנה".
הפעם ראינו את ימאל מעט יותר אגרסיבי ממשחקים קודמים, באופן הגיוני בהתחשב בזה שבארסה הייתה בפיגור 2:0. הוא בעט ארבע פעמים מתוך הרחבה, לעומת 15 פעמים ב-11 המשחקים הקודמים באלופות. בעיטה אחת נכנסה לרשת, בזמן ששתיים אחרות נעצרו רק במשקוף השער.
גם אם לא היה לצד ימאל וראפיניה את המטרה האהובה עליהם, רוברט לבנדובסקי שצפוי לחזור בגומלין, הוא לא הפסיק לסכן את השער. אלסנדרו באסטוני, ששמר עליו במשך חלקים גדולים מהמשחק, אמר ש"הוא הטוב בעולם. כשמישהו עושה את הדברים שהוא עושה, אתה חייב להגיד בראבו".
הפתיע גם את המצלמה (Getty)
למרות זאת, כמו כל שחקן, השאלה היא איך עוצרים את ימאל. מי שניסה לענות על כך הוא לא אחר מפיליפ לאם, אגדת נבחרת גרמניה וכיום פרשן מוערך, שאמר ש"הוא פשוט מדהים. הואמ קבל החלטות מהירות, משחק בנגיעה ומנצל מרווחים בצורה טובה מאוד. צריך להיות מרוכזים כל הזמן מולו, בכל מקום, ולשלוח אותו לרגל החלשה".
ימאל הבקיע 10 מ-11 שעריו בליגה ובאלופות העונה עם רגל שמאל הדומיננטית, וכך גם כאן. למרות זאת, בשער המצוין שלו אינטר הצליחה לסגור את ימאל ולנסות לשלוח אותו לימין, אבל הדיוק של ימאל הוביל לבעיטה קשה ואלגנטית משמאל, בזווית כמעט בלתי אפשרית.
ימאל בן ה-17 בנה לעצמו שם של מי שמתעלה במעמדים גדולים כבר בגילו הצעיר, כפי שראינו בגמר גביע המלך בשבת בו בישל פעמיים. הוא הצליח לעבור שני שחקנים בדיוק בזכות אותה יכולת שלאם דיבר עליה, היכולת שלו לזהות מרווחים קטנים ולהשתמש בגופו כדי להשתחרר ממגנים. מכאן, אגב, הגיע הרעיון של אינאזגי שחשב לשלוח עליו שלושה אנשים.
שתי הפגיעות של ימאל במשקוף היו אותו הסיפור בדיוק - הוא הצליח לייצר מול השומר שלו את המרווח הקטן שהוא צריך ובעט מזווית קשה. פעם אחת זה הסתיים בהצלה טובה של יאן סומר, פעם אחת במשקוף. לכן גם הניסיון של אינאזגי לשלוח עליו שניים ואפילו שלושה אנשים לא בהכרח עובד, כי ימאל פשוט עובר ביניהם. במקביל, בהתחשב בזה שאנחנו מדברים על 11 מול 11, ברצלונה מספיק מסוכנת מהצד השני כדי לנצל את הגרביטציה הזאת של ימאל. בשער השני למשל ימאל בכלל לא היה מעורב.
פתרון אפשרי אחר דומה למה שקרה בזמנו עם ניימאר, דריבליסט גדול אחר ושחקן מהפנט בשיאו (שכנראה היה פחות מוכשר מימאל של היום) - פיזיות. ניימאר היה אחד השחקנים שסחטו יותר עבירות מכל אחד אחר, פשוט כי יריבים לא הצליחו לעצור אותו בשום דרך אחרת. ימאל סחט שתי עבירות במשחק הראשון של חצי הגמר ושתיים ב-120 דקות מול ריאל בגביע המלך. ניסיון לדחוף אותו כמה שיותר, לשמור עליו בצורה קשה בלי הכדור ולנסות להפיל אותו אולי לא הספורטיבי ביותר, אבל ייתכן שהיעיל ביותר.
איזה שחקן (Getty)
הוא עושה מעט מאוד בלי הכדור בשלב הזה בקריירה, בטח בהשוואה לראפיניה. הדרך הכי טובה למנוע מימאל לנצח אותך היא פשוט לא לתת לו את ההזדמנות. ייתכן שהפתרון הוא לנסות להציב שמירה אישית על ימאל גם בלי הכדור באופן שוטף, ופשוט לבודד אותו מהמשחק למצב של 10 על 10, או להמר על הסיומת שלא הוכחה דיו עד עכשיו. זה עשוי להיות יותר יעיל מה"בראבו" של באסטוני, כשאינטר עשויה לשנות את הגישה לאחר שבמשחק האחרון ראינו בעיקר את פדריקו דימרקו, מהמגנים הטובים בעולם, מתמודד מול הספרדי הצעיר.
ימאל שולט בגוף שלו בצורה יוצאת דופן, כזאת שמזכירה גארדי כדורסל כמו אלן אייברסון או קיירי אירווינג ובפרט את היכולת שלהם לייצר חצי צעד לפני כל אחד אחר. זה גם מה שקרה מול דימרקו. זלאטן איברהימוביץ' אמר פעם ש"אני הלכתי שמאלה, המגן הלך שמאלה. אני הלכתי ימינה, הוא הלך ימינה. אני הלכתי שמאלה, הוא הלך לקנות נקניקייה". יותר מדי שחקנים יכולים להזדהות עם המשפט הזה מבין אלה ששמרו על ימאל, כשכאמור ברוב המקרים זה מסתיים במסירה ולא בשער. אם הוא ימשיך לבעוט בקצב בו הוא בעט מול אינטר, התקרה שלו אחרת לגמרי.
בספרד טענו כי ימאל הלך צעד אחורה במחצית השנייה, דבר טבעי אחרי שהקבוצה השוותה ל-2:2, כשהוא אמנם בעט שלוש פעמים לשער בכל משחק. יכול להיות שזאת השפעת העייפות, כשימאל משחק באופן חריג לכל שחקן ובאופן פשוט בלתי נתפס לבן 17. יכול להיות שהוא פשוט יתעייף בשבועות הבאים, כשברצלונה עדיין צריכה לזכות באליפות וכמובן גם בליגת האלופות.
שנתיים לאחר הבכורה, ימאל חגג את ההופעה ה-100 בבוגרים. גם לאחר שהוא ספק נפצע לפני כן הוא נתן את אחד המשחקים הגדולים ביותר שלו במדי ברצלונה, ואת אחד המשחקים הגדולים בכלל של שחקן במדי ברצלונה מאז, ובכן, אתם יודעים מי.
השאלה המעניינת היא הסיומת, מה שהיה עקב האכילס במשחק של ימאל. הפעם הוא הבקיע מזווית קשה מאוד ובעט הרבה יותר לשער מבכל משחק אחר, בין היתר בהשפעת העדרו של לבנדובסקי. ימאל תפס את תפקיד הפליימייקר בשלישייה הקדמית, בזמן שלבנדובסקי הסקורר הטהור וראפיניה מתחלף בין התפקידים.
גם במקרה הסביר בו הפולני חוזר, ימאל צריך להמשיך לבעוט ולהגיע למצבים כאלה. עדיין יש לו לאן להתפתח, למרות שכבר עכשיו הוא אולי השחקן הכי טוב בעולם. "פשוט רצינו יותר", סיכם אחרי המשחק. "היינו יכולים לנצח, לכן אני מאוכזב. ננסה שוב את מה שעשינו היום. אנחנו מרוכזים בגומלין".