הפרק הוא מתוך "מסי", הביוגרפיה הרשמית של ליאו מסי. את הספר כתב העיתונאי והסופר הספרדי המפורסם גיים בלאגה ואת העריכה למהדורה בעברית עשה נדב יעקבי, שגם כתב הקדמה לספר. הקדמה נוספת כתב כדורגלן העבר והסופר בהווה מאור מליקסון.
הספר יצא לאור בימים אלו בהוצאת "קוראים" ונמצא באתר ובכל חנויות סטימצקי ברחבי הארץ. ניתן לרכוש אותו במחיר מיוחד באתר בקישור הבא: https://www.steimatzky.co.il/014562015
27 במאי 2009, גמר ליגת האלופות, אצטדיון אולימפיקו ברומא, ברצלונה-מנצ'סטר יונייטד
כבר בדקה ה-9 עלתה ברצלונה ליתרון. אינייסטה מסר לאטו, שעבר בכדרור את וידיץ' והכניע את ואן דר סאר בבעיטה אדירה. דקה 70: מסי נגח פנימה לפינה הרחוקה כדור שהגביה צ'אבי.
"אל פאיס": "מסי הוא הטוב ביותר!" הפרעוש כבש בנגיחה והראה לכריסטיאנו רונאלדו, שלא היה במיטבו, מי המלך האמיתי.
לואיס מרטין, "אל פאיס": "מסי, שלא ראה אפילו את פטריס אברה, כי הוא לא תקף באגף שמאל, לא הפגין את יכולתו הטובה ביותר, אבל, כפי שגוורדיולה נוהג לומר, הוא אף פעם לא משחק רע. זה היה הלילה שלו, הוא היה חייב להופיע והוא עשה זאת. הוא גרם לבלמים של יונייטד לעלות למעלה, ומצא כמה פעמים נתיב לכיוון השער דרך יער של חולצות לבנות. הוא לא הפריע לוואן דר סאר יותר מדי, עד שעבר בין הבלמים ונגח פנימה את כדור הרוחב של צ'אבי".
גווארדיולה, כך נראה, חזה את העתיד להתרחש, כשנשאל במסיבת עיתונאים לפני המשחק אם ליאו צריך לכבוש בראש כדי להיות הטוב בעולם. "אני ממליץ לכם לא להעמיד אותו במבחן, כי יום אחד הוא יכבוש בנגיחה ויסתום לכולכם את הפה".
באצטדיון האולימפי נשמעו 20 אלף אוהדי בארסה קוראים בשמו של מסי, "הפרעוש". עם שנים-עשר שערים בליגת האלופות וכל התארים בכיס, לא יכול להיות עוד ספק. אינייסטה עמד במילה שלו לגבי כדור הזהב, ועכשיו כבר היה ברור: מסי הוא הטוב ביותר.
מרטי פרנאו, מהעיתון "ספורט": "טרם נמצאו המילים לתאר את מסי כראוי, דמות בלתי נשכחת עם הכדור דבוק לרגלו, כטייס דאון, המוצא תמיד את הרשת ברגע הנכון. בהילוך האיטי, כענק, מעצב את התקופה, מעניק עונג נצחי לאוהדי הבלאוגרנה, אדון לגורלו. מסי מגלם בתוכו את כל הערכים שמחברים את הקבוצה הזאת: צניעות ומחויבות, הקרבה וסולידריות, מאמץ ושמחה, רעננות וכישרון, נעורים ושאפתנות".
גיים: גמר ליגת האלופות מגיע, והתבנית של המשחק משתנה לאחר עשר דקות.
פפ: ניסינו את זה נגד מדריד. שיחקנו בצורה שונה נגד צ'לסי; לא חזרנו לחלוץ 9 מדומה עד הגמר. החלטנו שבעשר הדקות הראשונות נתחיל כמו שאני משער שהם חושבים שנשחק, ואחרי זה...
גיים: אז זה היה מתוכנן.
פפ. הבריק עם שינוי המערך (Getty)
פפ: כן, אחרי עשר דקות סמואל אטו עבר לאגף וליאו נכנס למרכז. אבל ליאו לא עקב אחרי אברה בדקה הראשונה ונוצר מצב מסוכן. בדיוק על זה דיברתי בנוגע למשחקים באירופה. ואז הייתה הבעיטה החופשית שרונאלדו לקח ו-ויקטור ואלדס עצר. לסמואל מגיע הרבה קרדיט כי הוא הסתגל מהר למה שביקשנו ממנו. אני זוכר שגם כשהחלו בעיות נגד ליון, הוא הסתגל. שמתי אותו באגף למשך 35 או 40 דקות ואת ליאו במרכז כדי שההרכב יהיה מאוזן יותר ונוכל להדק את ההגנה. סמואל היה יכול לסייע לנו גם בהתקפה בזכות היכולת המושלמת שלו בביצוע ריצות אלכסוניות מהאגף. בלעדיו לא היינו יכולים להשיג כל מה שהשגנו בעונה הראשונה שלי, וגם לא במשחק הזה. הוא שחקן גדול לא רק במשחקים הגדולים. לעתים נדירות הוא מאכזב ברגעים הגדולים.
גיים: השינוי הטקטי הפתיע את מנצ'סטר יונייטד, האנגלים לא למדו את המשחק נגד ריאל מדריד.
פפ: גם לו היו לומדים אותו, קשה לעצור את זה. אתה מאלץ את הבלם לזוז מהעמדה הרגילה שלו, הם לא אוהבים את זה. בלמים באנגליה, וכמעט בכל העולם, רגילים להתמודד עם חלוצים מרכזיים גבוהים וחזקים, ועם זה הם חשים בנוח. כשעליהם להגן מול שחקנים בעלי מאפיינים שונים, קטנים ודינמיים, קשה להם כשהם מרגישים מחויבים לצאת מהעמדה שלהם, אפילו עשרה מטרים.
ליאו לא רק מילא את תפקידיו ההגנתיים בהתאם להנחיות של פפ ולאינטואיציה שלו, אלא גם הבקיע. לאחר שזינק לעבר הכדור המושלם שהעלה צ'אבי לרחבה, הוא שלח נגיחה קשתית מעל השוער וכבש – שער שוואן דר סאר מסרב מאז בעקביות לדון בו, לא בפומבי ולא בפרטיות. במהלך הקפיצה הנעל שלו נפלה. נדמה היה כאילו ליאו נאלץ להימתח כל כך כדי להגיע לגובה הנכון, עד שרגלו פתע הייתה קטנה מדי בשבילו. זאת הייתה נעל של אדידס. הפרסומת הכי טובה שיכלו לקוות לה.
"פפ אהב להיות בקשר יומיומי עם השחקנים שלו, לדעת מה מצב הרוח שלהם, מתי הם בסדר ומתי לא", אומר פדרו. "חשוב מאוד לשחקנים שיהיה מישהו שרואה אותנו ומבין אותנו, בהתחשב בכל הימים שאנו מבלים באימונים ובכל המשחקים שאנחנו משחקים. אין יומיים זהים; יום אחד אתה יכול להיות במצב רוח מרומם באימון או במשחק, אבל בדאון במשחק הבא. פפ דרש הרבה מליאו, אך ליאו ידע שהבוס נמצא שם לצידו בזמנים הטובים והרעים. ומסי הגיב לזה בהתאם, כך כשגווארדיולה ערך שינויים, זה היה כדי שליאו יוכל לזרוח, ומסי ידע את זה", ממשיך פדרו, "וכשהדברים הסתדרו, במקרה זה הגמר ברומא, אפשר היה לראות שיש קשר מיוחד ביניהם, כאילו אומרים 'בדיוק כמו שתכננו'".
ליאו ופפ התחבקו בפעם הראשונה כשנפגשו שוב בחדר ההלבשה ברומא. הם לא אמרו דבר. לא היה צורך. זו הייתה הדרך לומר "עשינו זאת".
"כן, זה היה דבר יפה. תמיד מדהים לכבוש שערים, בפרט במשחק הזה, בגמר ההוא, זה היה משהו בלתי נתפס, כמו חלום, אז זה היה נפלא. הייתה תחושה נהדרת של אושר אחרי המשחק, הרבה חגיגות, הרבה שמחה", סיכם מסי כמה שנים לאחר מכן. הוא הסביר מה עמד מאחורי השמחה המיוחדת. "היה את גמר ליגת האלופות ב-2006, שבו לצערי לא יכולתי לשחק בגלל הפציעה נגד צ'לסי בשמינית הגמר. אמרתי שאני רוצה לזכות בליגת האלופות כשחקן פעיל וזה היה באמת מרגש".
מסי עם סילביניו. החיבוק האחרון (Getty)
"זה היה משחק שמח מאוד, ובאותה עת גם מורכב עבורי", נזכר סילביניו. המגן הימני ידע שתקופתו בברצלונה מתקרבת לסיומה. המועדון עדיין לא הציע לו הארכת חוזה, ובדיעבד לא עשה זאת מעולם. הוא היה בן 35 ושיחק כמעט בכל משחקי הגביע וברבים ממשחקי הליגה בגלל פציעות של פויול ואבידל, שאילצו את פפ לבצע שינויים בהרכב. הוא פתח גם בגמר ליגת האלופות כמגן שמאלי, לאחר שאבידל הושעה וקייטה ביקש מגווארדיולה לא להציב אותו שלא בעמדה שלו, כפי שתכנן המאמן.
בזמן שסילביניו הסתובב על כר הדשא של האולימפיקו לאחר הניצחון, הוא נזכר שוב במסעותיו עם רונאלדיניו, בשיחות עם רייקארד, ביום שבו דקו הזמין את ליאו לשבת ליד השולחן הברזילאי, ובהתפרצות של הארגנטינאי על המנקה הסיני במלון. הוא ביקש ממסי תמונה למזכרת.
"בזמן שחגגנו על המגרש, הבנתי שאין זה רק סיום של חברות, אלא סיום של פרק משמעותי בחיי. זה היה הסוף. ידעתי שליאו יהיה אחד מאותם אנשים שיהיה לי קשה לשמור איתם על קשר, ושיכאב לי לא להיות לצידו, כחבר לקבוצה וכידיד. זה היה לילה קשה מאוד. הוא לא הבין את זה אז, אבל חיבקתי אותו חזק על המגרש ובכיתי קצת... נתתי לו חיבוק גדול כי לא ידעתי שלא אוכל להיות עוד לצידו כפי שרציתי. והמשכתי לומר לעצמי: 'זה נגמר בשבילי'".
ליאו חיבק אותו בשמחה, אבל סילביניו היה עצוב מאוד. "פתחתי בגמר, איזו דרך לסיים קריירה. ובזמן שחגגתי איתו, אמרתי שלום בלי לומר לו דבר. היה זה לילה של רגשות מעורבים".
סילביניו שלח לו לאחרונה את התמונה שלהם מחובקים. "וואו, סילביו, איזו תמונה מדהימה", ענה ליאו. "אתה לא זוכר, נכון?" רמז לו סילביניו. "כן, אני זוכר," אמר מסי. ורק אז נפל האסימון אצל ליאו: הוא סוף סוף הבין מה הייתה הסיבה לחיבוק הרגשני ההוא.
בלילה שאחרי הזכייה בליגת האלופות, ערך המועדון חגיגה בטירה ליד רומא. בתאוריה אירוע פרטי, אך זה הפך מהר מאוד לתהלוכה של כולם. "אפילו החתולים נכנסו", אמר אחד השחקנים. מצב הרוח השתנה בבוקר, במטוס, כפי שזוכר זאת חואנחו בראו: "בטיסה הביתה מסי תפס את המיקרופון ועשה כמה סיבובים. הוא לא הפסיק לצחוק".
"ליאו הוכיח שהוא השחקן הטוב בעולם", מסכם פיקה. "כבר אמרנו את זה, אבל אף אחד לא האמין. אחרי הלילה ההוא, סדר הדברים היה די ברור".