הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

ככה זה כשיש שניים: היום של לארי בירד וביל ראסל

היום לפני: ב-12 במרץ 1972, הגופיה של האלוף האגדי עלתה לגג האולם בבוסטון. 13 שנה בדיוק לאחר מכן, בירד קבע שיא מועדון עבור הסלטיקס עם 60 נקודות

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט  12.03.18 - 05:34

אמצע חודש מרץ זו תקופה שמבשרת שינוי בבוסטון. החורף המתיש כמעט נגמר, האביב בפתח והמצעד הגדול לכבוד סט. פטריק'ס דיי צובע את העיר בירוק.

אלא שבוסטון ירוקה בלי קשר לחג האירי המפורסם, בזכות הסלטיקס כמובן וה-12 במרץ הוא יום מיוחד עבור המועדון המעוטר ביותר ב-NBA.

בדיוק היום לפני 46 שנה, עלתה לגג האולם בבוסטון גארדן המיתולוגי הגופיה השמינית במספר, זו של השחקן הגדול בתולדות הסלטיקס, ביל ראסל. האיש ששינה את הליגה, ושינה את אמריקה כולה ביחסה לשחקנים אפרו-אמריקאים, שיחק בסלטיקס בין 1956 ל-1969, כאשר לקראת סוף הקריירה הוא גם יורש את רד אורבאך כמאמן הקבוצה. כשחקן, ראסל לקח תשע אליפויות, שמונה מתוכן רצופות. כמאמן-שחקן, הוסיף עוד שתי טבעות והגיע ל-11 בסך הכל. יותר טבעות מאצבעות.

ה-12 במרץ 1972 הוכרז כ"יום ביל ראסל" והכוכב הענק ראה את קבוצתו האהובה רושמת 109:112 דרמטי מול הניקס החזקים. ג'ון האבליצ'ק, שהלך עם ראסל כל כך הרבה שנים וזכה עמו בשש אליפויות, קלע 41 ואת הניקס הוביל שחקן מבטיח בשם פיל ג'קסון, האיש שיכול לענוד שתי טבעות יותר מראסל.

13 שנים בדיוק חלפו וב-12 במרץ 1985, האיש שירש את הסלטיקס מראסל, לארי בירד כמובן, הזכיר למה זו הקבוצה שלו ולמה הוא נבחר ל-MVP של הליגה ב-1984, 1985 ו-1986.

ב-3 במרץ 1985, קווין מקהייל התפוצץ מול דטרויט עם שיא קריירה של 56 נקודות, שהיוו גם שיא מועדון עבור הסלטיקס (השיא הקודם היה שייך להאבליצ'ק, 54 נקודות ב-1973). לארי לג'נד, שאף פעם לא ממש התחבר לאופי של מקהייל (דני איינג' סיפר פעם שהוא היה מדבר עם אחד מהם בשמו של השני ולהיפך, והם לא היו מדברים זה עם זה), סירב בכל תוקף לקבל את המצב החדש. תשעה ימים בלבד חלפו מהשיא של מקהייל ועד שמספר 33 התייצב בניו אורלינס, למשחק שנערך מול אטלנטה והמטיר על הראש של דומיניק ווילקינס, דוק ריברס וחבריהם אש וגופרית.

הסלטיקס ניצחו 115:126, כאשר בירד מסיים עם שיא מועדון חדש, 60 נקודות. הוא שיחק לא פחות מ-43 דקות וקלע 15 מ-16 מהקו ו-22 סלי שדה. אפילו ווילקינס נותר המום: "הדרך בה הוא קלע... זה היה כמו לחיות בתוך משחק וידיאו. חשבת לעצמך 'זה לא יכול להיות אמיתי', אבל זה היה אמיתי מאוד".