הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

חכו, חכו: האם ויקטור וומבניאמה מצדיק את ההייפ?

סרטוני ההיילייטס מתמלאים, היריבים מתפעלים, הפוטנציאל האדיר הולך ומתממש לנגד עינינו - ועם כל זה, יש רק בעיה אחת: הקבוצה שלו, סן אנטוניו ספרס, לא מפסיקה להפסיד. האם יש סיבה לדאגה, או שזה לא באג - זה פיצ'ר? סורוקה הוסמך לענות על השאלה

ערן סורוקה
ערן סורוקה  20.11.23 - 18:02

אחרי חמישה משחקים כבר היינו בטוחים שהוא יהיה אולסטאר. כרוקי.

ויקטור וומבניאמה נראה כמו הדבר האמיתי. בזה הרגע הוא הפגיז 38 נקודות על הראש של קווין דוראנט וניצח אותו בחוץ, פעמיים ברצף. הוא נראה בדרך לכל תואר שרק תרצו. "הוא ייקח 10 אליפויות בקריירה, אולי יזכה העונה ב-MVP, יהיה בחמישיית העונה ובחמישיית ההגנה", ניבא כוכב העבר מטא וורלד פיס והלך עוד צעד אחד קדימה, "הוא עשוי להיות הראשון שזוכה בתואר השחקן המשתפר של העונה כרוקי". הספרס היו עם מאזן חיובי. הכל נראה ורוד.

חדש! הצטרפו לערוץ הוואצאפ של ערוץ הספורט - כל העדכונים

שבועיים וחצי קדימה, לסן אנטוניו יש שמונה הפסדים רצופים, ואת המדד הגרוע בליגה. ב-19 שנות טים דאנקן הם מעולם לא הפסידו ב-40 הפרש במשחק עונה סדירה, אצל וומבניאמה זה קרה פעמיים בשבעת המשחקים הראשונים. במהלך הרצף הנוכחי הם הצליחו לאבד יתרון 22 בבית מול טורונטו, בין שישי לשבת לאבד בבית 18 הפרש מול סקרמנטו, ובין שבת לראשון לאבד בבית 19 הפרש נגד סגל ב' של ממפיס, כולל ריצת 0:18 של הגריזליס ברבע האחרון. "אנחנו מתקשים להחזיק מעמד", סיכם המאמן גרג פופוביץ' את ההפסד האחרון, "יש רבעים בהם המשחק נהיה יותר פיזי, וההתקפה שלנו מתייבשת - ואם אתה לא קולע, ואתה כל הזמן בהגנת מעבר, היתרון הולך ונעלם".

פופוביץ' הוא האחרון שצריך להיות מופתע. יציבות ויכולת שרידות במצבים קשים מגיעה בדרך כלל עם הגיל והוותק, והוא בנה את הסגל השני הצעיר ביותר בליגה - עם גיל ממוצע של 24, גבוה רק במעט מזה של פורטלנד (23.9). יתרה מזאת, אחרי שהספרס התנדבו להצטרף לטריידים כדי להעמיס וטרנים ובחירות דראפט על הדרך, הם שיחררו את רובם. שחקנים כמו רג'י בולוק וקם בירץ', ממש לא סופרסטארים אבל כאלה שקרעו כמה סוליות נעליים ב-NBA, נחתכו מהסגל לטובת הצעירים. השחקן היחיד מעל גיל 30 בסגל הוא דאג מקדרמוט. "השחקנים מתאמצים, אני רואה את הגלגל מסתובב לטובתנו. אף אחד לא אוהב להפסיד", סיכם פופוביץ', אבל בעצם בחירת הסגל הוא היה מודע לכך שהבעיות הללו עלולות להגיע. במילים אחרות: זה לא באג - זה פיצ'ר.

ילדים זה שמחה, אבל לא רק
בשנים האחרונות, בעוד תלמידיו ותלמידי-תלמידיו של פופוביץ' (חמישה מששת המאמנים האחרונים שהגיעו לגמר עברו דרכו) כובשים את הליגה, עלתה השאלה האם המאסטר הזקן כבר נמצא מעבר לשיאו. אחרי רצף ההופעות ההיסטורי בפלייאוף, פיאסקו קוואי לנארד סלל את הדרך לנפילה חופשית שהגיעה לשיאה בעונה שעברה עם אחד המאזנים הגרועים בליגה. לא היה סוד גדול שהספרס תיאמו את עונת הטנקינג עם הימצאותו בדראפט של הפרס הכי גדול ומיוחד שנכנס לליגה במשך עשור, ולמרות שהיה להם רק 14% סיכוי לזכות בו, לאלילת המזל כנראה יש את פופ בחיוג המהיר.

כאשר פופ קיבל את טים דאנקן ב-1997, הכל נראה אחרת. טימי נקלע לסיטואציה בה הספרס,‎ אחרי עונה רוויית פציעות, היו במצב של Win Now ועם סגל מבוגר ומנוסה. דייויד רובינסון היה בן 32 כמו גם אייברי ג'ונסון, צ'אק פרסון 33, ג'ארן ג'קסון 30, ויני דל נגרו 31 ושון אליוט 29. לא היה הרבה זמן לבזבז, גם לא מבחינת המאמן שקיבל זה מכבר את המשרה הראשית הראשונה שלו. דאנקן התבגר מהר, ותוך שנתיים הפך לגו-טו גאי של הסגל הזה בדרך לאליפות ‎היסטורית.

עם וומבי בסגל, פופוביץ' קיבל חוזה חדש לחמש שנים. אין דרך להסביר כמה המצב שלו נדיר: במהלך הקריירה בליגה הוא אימן מול יותר מ-300 מאמנים שונים. וויל הארדי, המאמן הנוכחי של יוטה, נולד בשנה בה פופוביץ' קיבל את הג'וב הראשון שלו כעוזר מאמן. החוזה הזה היה יותר מאשר הערכה - הוא נועד לתת למאמן משימה אחרונה (כנראה, לכו תדעו) לקריירה: לבנות קבוצה סביב וומבי שתוכל לקחת אליפות תוך 4-5 שנים. לקבוצה הנוכחית לא היו שחקנים מנוסים. פופ ידע שבשביל לבנות כמו שצריך, כדאי להתחיל מהיסודות.

מתעסק עם הסוהאן, אבל בקטע טוב
זה לא רק חוסר הניסיון. אף אחד מהשחקנים בספרס‎ לא הוביל קבוצת NBA לאנשהו במהלך חייו. וומבניאמה הפך, באופן די חריג עם הגעתו, גם לשחקן הכי מוכשר של הספרס, ויסלחו לי דווין ואסל וקלדון ג'ונסון. שני אלה הוצבו בכנפיים, למרות שג'ונסון הוא קלע שלשות בינוני ומטה בגובה 1.96, לא אידיאלי לשחקן בעמדה 3. במצב כזה, פופ עמד בפני דילמה. טרה ג'ונס הוא רכז סולידי, מאבד מעט, מוסר היטב, אבל 1.83 מטר. בליגה שהולכת ומצטיידת יותר בגבוהים עם כישרון, קו אחורי כזה היה מציב את הספרס בנחיתות פיזית. הוא החליט ללכת הפוך: ג'רמי סוהאן, הפולני-אמריקאי ששיחק באוניברסיטת ביילור כסנטר, נבחר להיות הרכז.

לסוהאן יש כישורי "פליימייקר משני" לא רעים בכלל, וכבר בעונה שעברה, בה שיחק כמעט תמיד בעמדה 4, היו לו 2.5 אסיסטים. הקליעה שלו מבחוץ לא היתה משהו לסמוך עליו, ועדיין הפוטנציאל שלו כרכז בגובה 2.06 מטר - תחשבו יאניס של תחילת הקריירה, תחשבו אפילו על פוינט דני בימים אלה - היה רעיון כל כך מגניב שקשה היה לוותר עליו. "הוא לא אמור להפוך לכריס פול אחרי 5-6 משחקים", אמר פופוביץ', "כל משחק הוא חוויה לימודית עבורו. הגנתית הוא לומד יותר מהר משחשבנו, אבל התקפית, הלחץ כרכז קשה. עם הזמן הוא ישתפר". פיק'נ'רול בין מוביל כדור בגובה 2.06 מטר שנשמר על ידי הרכז של היריבה לבין וומבניאמה, הוא בלתי עציר בפוטנציה, כמו שחווה על בשרו דיארון פוקס מסקרמנטו בסוף השבוע:

בהיעדר "כריס פול" שירכז סמכויות, הספרס ממשיכים בשיטה החביבה על פופוביץ' כבר המון שנים: כולם מוסרים. כמעט 70% מהסלים של הספרס העונה מגיעים מאסיסטים - האחוז הגבוה בליגה, כשבמקום השני נמצא תלמידו המצטיין של פופ, סטיב קר. מצד שני, כולם גם מאבדים. שבעה שחקנים של הספרס מעבירים את הכדור ליריבה בצורה כזו או אחרת לפחות פעם אחת במשחק. הצרפתי מעל כולם, והפעם לא במובן החיובי: הוא מאבד 3.8 כדורים למשחק, מול 2.4 אסיסטים בלבד. המדד ההתקפי של הספרס בדקות שבהן הצרפתי על המגרש הוא 102.9 - אם הם היו קבוצה בפני עצמה, הם היו מדורגים אחרונים בליגה. אבל כשכבר מגיע אסיסט? או-לה-לה.

את כל הטעויות האלה הספרס מרשים לעצמם לעשות מהסיבה הפשוטה - שאין לחץ. כלומר, אולי אנחנו רוצים לראות אותם מנצחים, הרי אי אפשר לבחור MVP מקבוצת לוטרי, וגם בחירה לאולסטאר עלולה להידחות אם הספרס יהיו עם מאזן 43:14 בפגרה. ג'ונתן גבעוני, מומחה הדראפט של ESPN, קיטר אצל ווג' שהיה שמח לראות את ג'ונס מרכז ואת ויקטור סנטר ולא בעמדה 4, כמו שעושים אוקלהומה סיטי עם הנמסיס של וומבי, צ'ט הולמגרן, בפתיחת העונה המרשימה שלהם. התלונה הזו כנראה גם קשורה לכך שרשתות הטלוויזיה נתנו לספרס יותר שידורים ארציים (19) העונה מאשר לחצי מקבוצות הליגה. יהיה מוזר לשים אותם בפריים טיים במארס כשהם איבדו סיכוי לפלייאוף. אבל לפופוביץ' יש זמן. ואולי אפשר אפילו להשיג עוד שחקן מבטיח בדראפט, בתקווה שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא שולח נציג ללוטרי לשנים הקרובות.

לא קולע, אבל תמשיך לזרוק
וומבניאמה הוא צ'יט קוד אנושי. עם 2.24 מטר ומוטת ידיים של כ-2.40, הוא מסוגל לעשות דברים שנראים לא חוקיים. דוראנט, למשל, אכל ממנו שינוי כיוון וראה אותו ממשיך כל הדרך לדאנק. "יש משהו מלהיב במשחק שלו, אפשר לראות זאת בטלוויזיה ואפשר להבין זאת כשמשחקים נגדו", אמר אחר כך דוראנט, אחד השחקנים אליהם הושווה הצרפתי. "הוא הולך ליצור לעצמו נתיב משלו, שונה מאוד מכל שחקן אחר שאי פעם שיחק את המשחק. אפשר להשוות אותו לאחרים, אבל הוא סולל לעצמו את הדרך". חוץ מהקרוסאובר, תראו אותו מצליח לחסום את ג'ארן ג'קסון ג'וניור בלי לקפוץ, ואפילו ממציא את ה-No Jump Shot:

אבל כל היכולות האלה בינתיים מגיעות בפרצים של כישרון, בלי יותר מדי יציבות. הספרס עדיין מגוונים את השימוש בו למקסימום. לפעמים כשחקן שחוסם ומתגלגל לסל, לפעמים כמוביל כדור, לפעמים כקלע. שליש מהזריקות שלו הן בכלל "תפוס וזרוק" (קאץ' אנד שוט) והוא קולע אותן ב-33.3% מהשדה, עדיין טוב יותר מאשר האחוז שלו בזריקות מבחוץ אחרי כדרור (28%). מטווח של 3 מטר ומטה הוא כבר קולע ב-60.2%, אבל בגלל התפקוד שלו בעמדה 4, פחות מ-38% מהזריקות שלו מגיעות משם. הקליעה שלו מבחוץ היא עדיין נקודת תורפה, ובלי להתאמן כנראה שהוא לא ישתפר - אז הזמן לטעויות הוא בדיוק עכשיו.

גם בתחום אחר, מתברר שכישורים של גארד לא מבטיחים הצלחה מול גארדים: כדרור והובלת כדור. הוא עוד לא יודע איך להפעיל גבוהים, ושחקנים שלפעמים נמוכים מוומבי ב-30 סנטימטר ויותר, רק מחכים שהוא יוריד את הכדור למטה, כדי לנצל את הכדרור הארוך, להסתער עליו ולחטוף ממנו. מכיוון שפעמים רבות וומבי מקבל את ההזדמנות להוביל את ההתקפה כשהשחקנים האחרים מרווחים עבורו בפינות, המשמעות של הבליצים האלה עלולה להיות מתפרצת קלילה בצד השני.

הוא חוסם, אבל לא קוסם
בצד השני, וומבניאמה עשוי לזכות כבר העונה בקולות לתואר שחקן ההגנה של העונה. סוכנויות ההימורים הציבו אותו בשבוע שעבר במקום השני אחרי צרפתי גבוה אחר, רודי גובר. לזכות בתואר עצמו? זה יהיה קצת מוזר, כחלק מההגנה השנייה החלשה ביותר בליגה. לזכותו ייאמר שהוא מדורג כבר עכשיו שלישי בליגה בחסימות למשחק עם 2.6, כולל השוואת שיא מועדון של 8 נגד ממפיס, והנתון עוד משקר לרעתו: קבוצות פשוט מנסות לגרום לכך שהזריקות שלהן לא יבואו מהצד שלו. כשהוא כן נמצא באיזור, הוא מסוגל לחסום בכל מצב: כשהוא מופקד על מוביל הכדור בפיקנרול (ביין), כשהוא שומר על הרולר בפיקנרול (ג'קסון), כשהוא מצטרף אחרון לטריפל-טים על חודר, כשג'ימי באטלר חושב שהוא מסוגל להיכנס לתוך הגוף שלו ולהדוף אותו, ולפעמים כשהיריב, כמו שמדגים הולמגרן, בכלל לא יודע שאתה שם באיזור.

עם ויקטור על המגרש, הספרס עדיין סופגים - בגלל אותן בעיות של חוסר ניסיון, הסתבכות בעבירות (3 פעמים ב-13 משחקיו הראשונים צבר 5 עבירות) - 115.2 נקודות ל-100 התקפות, נתון שהיה מדרג את הספרס במקום ה-24 בליגה. בלעדיו המצב הולך ומחמיר, והם סופגים 123 נקודות ל-100 התקפות, נתון שהיה מדורג אותם אחרונים בפער גדול: יריבות עושות מולם מה שבא להן, כולל לקחת כמעט 56% מהריבאונדים הזמינים. הוא השחקן היחיד, אגב, שאיתו על הפרקט הספרס לוקחים יותר מ-50% מהריבאונדים הזמינים.

אז האם ויקטור שווה את ההייפ? HELL YEAH, בינתיים, חד משמעית. הוא שחקן עוצר נשימה, אי אפשר לדעת מאיפה יבוא ההיילייט הבא שלו, והפוטנציאל, כמו שאמר דוראנט, בשמיים. רק שבינתיים, בצוות המקצועי של הספרס בוחרים לעשות את כל הניסויים המשוגעים עכשיו, ולשמור אותו כתוצאה מכך יותר קרוב לאדמה. אם ינצחו על הדרך, נחמד. בסוף העונה הזו הם כבר יידעו טוב יותר מה עובד, מה צריך לשפר, ובאיזו עמדה, או אילו כישורים, עוד נחוץ חיזוק מהלוטרי של דראפט 2024. גם את מגדל אייפל לא בנו ביום אחד, ואם יש מועדון אחד שאפשר לסמוך עליו שיידע איך מגדלים ביג מן צעיר‎ - כנראה שזה סן אנטוניו ספרס.