הרגע הזה הרגיש כמו הסיוט של כל שחקן - בעיקר גארד - ב-NBA. דמאר דרוזן, השומר העיקרי שלו, הוסח לרגע והלך לסגור שחקן בפינה. פרשס אצ'יווה ראה במי מדובר והעדיף להישאר בצבע. ההגנה של סקרמנטו - או מה שאמור להישאר ממנה בימי הטנקינג העליזים של סוף מארס - נתנה לו דונם לזרוק מבחוץ, הסימן האולטימטיבי לכך שאתה לא מהווה איום מבחינתם. בן שרף, כצפוי, פספס את השלשה - אחת מחמש שזרק והחטיא באותו ערב בגולדן 1 בסקרמנטו. רק שאז, מריבאונד ההתקפה, הכדור חזר לשרף. תוך שבריר שנייה הוא כבר עשה הטעיה, נכנס לסל בין שלושה שחקנים וסיים יפה ביד שמאל. שתי נקודות מתוך שיא קריירה חדש של 22, עוד צעד קטן קדימה בעונה שהרגישה, עד לא מזמן, תקועה למדי.

יום אחר כך, בפורטלנד, שרף הגיע לדרבי ישראלי שנגמר מוקדם - דני אבדיה סבל מבעיית עבירות ולא היה נחוץ כשההפרש תפח ברבע האחרון. במקום להמשיך את המומנטום, שרף אמנם הגיע למספר נקודות דו-ספרתי, אבל סיים עוד ערב עם 2 מ-8 מהשדה ו-0 מ-2 מעבר לקשת, מה שהוריד את האחוז העונתי שלו מעבר לקשת ל-19.4%, או 13 מ-67. את כל זה הוא עושה כשהקרסול שלו עדיין לא לגמרי 100 אחוז, מה שכנראה גם מונע מהנטס לתת לו את כל הדקות שמגיעות לו.

באלמנטים אחרים של המשחק שרף דווקא עשה התקדמות לא רעה. נכון למארס 2026, כשהוא רחוק שבועות ספורים מיומולדת 20 - ועדיין מהווה את השחקן העשירי הכי צעיר בליגה - הוא כבר מוביל כדור עם ביטחון עצמי, עם "Bag" מכובד של מהלכים וסיומות. הגנתית הוא מסוגל לעמוד מול חודרים רבים, משתמש בהבנת המשחק ובזריזות המחשבתית כדי לקרוא מהלכים מראש, גם של מובילי הכדור וגם של השחקנים שאמורים לקבל את הכדור מהם. בחטיפות לדקה הוא שביעי מבין הרוקיז (לפחות מאלה ששותפו ב-30 משחקים ומעלה), מהעונשין הוא עומד על 82.5 אחוז טובים כולל שיפור משמעותי לאחרונה, וממוצע הנקודות שלו עלה הלילה ל-6.4. זה לא נשמע הרבה, אבל זה כבר עשירית יותר מה-6.3 שרשם בעונת הרוקי אחד, דני אבדיה.

לנחות על שתי רגליים. לכדרר פחות. ובלי חצי מרחק

פרט לעובדה ששניהם לא היו באולם כאשר שמם הוכרז על במת הדראפט - אבדיה בגלל ימי הקורונה, שרף בגלל שהיה עסוק בלנסות לקחת אליפות בגרמניה ולא עשה "ויברח" כמו חברו לקבוצה נואה אסנגה - אין הרבה דמיון בין הסיטואציות אליהן נחתו אבדיה ושרף. דני, בשל אילוצי המגיפה העולמית, לא עבר ליגת קיץ, לא מחנה אימונים רגיל, והגיע כבחירת לוטרי לקבוצה עם שאיפות פלייאוף ושני גארדים מאוד דומיננטיים שמיעטו למסור לו את הכדור. שרף, יחד עם דני וולף שבינתיים מצא לעצמו מקום נוח כשחקן קו קדמי מגוון ויוצר, נחת לתוך קבוצה חסרת כיוון וכוכבים - שמחפשת בצורה שיטתית להניח את אבני הפינה לסגל תחרותי שנים קדימה, ושהשחקן הכי חשוב שלה עשוי להגיע בכלל מהדראפט הקרוב (איי.ג'יי דיבאנצה, למשל, יתקבל בברכה).

למרות ששרף פתח בחמישייה של הנטס במשחק הראשון של העונה - הישג לא מבוטל לרוקי שעוד היה מוקף אז בווטרנים, בקבוצה שעשתה קולות של תחרותיות מדי פעם - צריך גם לזכור שהוא לא היה האופציה הראשונה של ברוקלין. הקבוצה בחרה שלושה רכזים אירופים בדראפט, כדי לשחק את הכדורסל האירופי שרצה המאמן הקטאלוני ג'ורדי פרננדז, ודאגה לא להביא אף רכז וטרן שייקח להם את הדקות. מראש זו היתה אמורה להיות עונה בה השלושה ינווטו בין ה-NBA לליגת הפיתוח, מקבלים הזדמנויות בשתי הקבוצות של הנטס - וכך היה.

"שחקנים צעירים שבאים ל-NBA, הקושי שלהם זה ברמת הפיזיות. קודם כל בין משחק למשחק, המאמץ הפיזי עם כמות משחקים שהם לא רגילים אליה, וגם במשחק עצמו", אמר לנו מאמן אילת ובעבר מאמנו של שרף במדים הלאומיים, אלעד חסין, בפודקאסט "עושים NBA" בשבוע שעבר. "הם משחקים נגד יריבים ברמה פיזית שהם לא רגילים אליה ולכן לוקח להם זמן". בליגת הפיתוח רשם שרף העונה 15.4 נקודות ו-4.7 אסיסטים לערב ב-37% יפים מעבר לקשת. "כשהורידו את וולף ואת שרף לשם, חלק חשבו שזה מעיד על כך שהם לא מספיק טובים, אבל זה לא נכון - עושים את זה כשיטה בשביל להרים את השחקן, וגם ברמת הביטחון וגם ברמת היכולת לבצע דברים על המגרש. ואנחנו רואים עכשיו את דני ובן משתלבים ונהיים דומיננטיים. צריך לזכור שברוקלין היא קבוצה סופר סופר סופר צעירה, אולי אחת הצעירות אי פעם, והם צריכים זמן".

אפשר להבין גם איפה פרננדז עצמו מרוצה משרף ואיפה פחות. "אנחנו מאמינים שהוא שומר ברמה גבוהה, והוא יכול להיות אפילו טוב יותר", אמר המאמן שלו, "הוא משתמש בגודל שלו, הוא מסוגל לשים גוף מול הכדור (Chesting the ball) וללחוץ עליו. הוא פשוט צריך להיות אקטיבי יותר הרחק מהכדור, לפעמים הוא נרדם בהגנה. היה לו מהלך אדיר ברבע האחרון כשהוא הוציא את הכדור במתפרצת עם מסירה מושלמת לשלשה והם היו חייבים להזעיק פסק זמן. אלה המהלכים שהוא צריך לעשות שוב ושוב. הוא לא יכול לשלוט אם הזריקה תיכנס, אבל הוא כן יכול לעשות את המהלך הנכון, וזה מה שאנחנו מצפים לראות ממנו".

בנוסף, אפשר היה לראות במהלך העונה ששרף היה צריך לעשות לא מעט אדפטציות במשחק שלו כדי להתאים לסגנון של פרננדז. הגארד שאוהב לזרוק מחצי מרחק הגיע לקבוצה שבה זו מילה מקוללת: כל הקבוצה זורקת רק 7 פעמים לערב ממרחק של בין 10 ל-19 רגל (3 עד כ-5.8 מטרים) מהסל - רק שיקאגו, עם 4.9 לערב, עושה זאת פחות פעמים ממנה. בשיחה שקיים עם יואב מודעי, נשמע שהוא מרגיש שמניעת הזריקות האלה קצת פוגעת ביכולת שלו לבוא לידי ביטוי.

שרף ופרננדז. “יכול להיות אפילו טוב יותר“ (GETTY)

עוד דגש גדול של פרננדז נוגע ליכולת של שרף לא רק להיכנס לצבע, אלא להישאר שם יציב על שתי רגליים, ולא להגיע למצב של ניתור על רגל אחת ואז אלתור תוך כדי תנועה, מה שמוביל לאיבודים והחטאות רבים מול שומרי טבעת פיזיים וגבוהים. אריק סלייטר, בפוד Locked on Nets, סיפר כי שרף אמר לו שבקבוצתו בגרמניה "הייתי שחקן של רגל אחת". בנוסף, הגארד שאוהב לכדרר שמע את המאמן שלו אומר ש"אנחנו יודעים שהוא יודע להוביל כדור, אבל לפעמים אחרי 5, 6, 7 כדרורים, לא הרבה דברים טובים קורים" ומוסיף ש"המסירה המהירה היא לפעמים המהלך הכי יעיל".

צרות מוכרות

שני דברים עומדים לזכותו של שרף. ראשית, הקבוצה עדיין לא הולכת לשום מקום, מה שאומר שהוא ימשיך לקבל הזדמנויות בשבועות האחרונים של העונה, כשהוא מוקף בשחקני ליגת פיתוח - כמו צ'ייני ג'ונסון, שהגיע מקליבלנד צ'ארג' של לירון פנאן, או מלאקיי סמית' - ורבים מהם כנראה ימשיכו איתו לליגת הקיץ. שנית, נראה שלבן יש מנוע מהסוג של דני אבדיה: כזה שכל הזמן בוער ומחפש איך להשתפר. הנטס שלחו אותו במהלך העונה לעבוד עם דייב לאב, האיש ששיפר את הקליעה בין היתר לארון גורדון, טריסטן תומפסון ופקונדו קמפאצו. לאב מספר בווידאו פרסומי באתר שלו ש"שחקנים שעבדו איתי הראו שיפור של 20-30% בקליעה", ושרף ביכולתו הנוכחית עדיין לא ייכנס לפורטפוליו. אבל זו רק ההתחלה.

גם לאבדיה היו תקופות רעות, בהן הגנות היו נותנות לו דונם לזרוק, מותירות אפילו מתפקיד ה-3&D הקלאסי את האלמנט ההגנתי בלבד. השינוי הגדול אצל אבדיה קרה בעונה שבו השלשות התחילו להיכנס לו. ב-2023/24, העונה האחרונה בוושינגטון, אבדיה קפץ מ-29% ל-37% מעבר לקשת. ברגע שבו הגנות מתחילות ללכת עליך "אובר", כלומר מנסות להילחם דרך החסימה במקום לחכות בצבע לשלשה שתלך בסבירות גבוהה החוצה, נוצרים למוביל הכדור הרבה יותר נתיבי חדירה, שחקנים אחרים יכולים לנוע ולקבל זריקות חופשיות, וכל המשחק נפתח. השינוי הזה עזר לבריאן קיף לקבל את ההחלטה לשים את הכדור בידיים של דני - מה שעורר את סקרנותם של אנשי הנהלת פורטלנד, מה שהוביל אותו בסופו של דבר להופעת האולסטאר, ומה שהוביל את הבלייזרס, רשמית הלילה, להבטחת מקום לפחות בפליי-אין.

בצד השני, כשהוויזארדס שמו את הכדור בידיים של דני, לא היו להם הרבה אופציות אחרות. גארד אחר שבחרו בלוטרי, ג'וני דייויס, התברר כפלופ די רציני - הקליעה לשלוש לא נכנסה לו מאז עונת הרוקי, בה דייק ב-24.3% מעבר לקשת. לנטס יש אופציות אחרות. שלושת הרכזים שבחרו לעונה של "משחקי הרעב", מלבד היותם אירופים, מצטיינים באלמנטים שונים לגמרי. דיומין, 2.06, הוא יותר שחקן של finesse, ראיית משחק וקליעה מבחוץ. כששיחק פיקנרולים הוא היה הכי יעיל מבין השלושה, אבל הוא עשה זאת בפחות מ-22% מהפעמים בהם קיבל כדור. הוא לא הגיע מספיק לצבע, למרות שחל אצלו שיפור במהלך העונה, והתברר כפחות רכז קלאסי ויותר שחקן של קאץ' אנד שוט. טראורה מתבסס יותר על מהירות והוצאת כדור, מה שעזר לו להוביל את כל הרוקיז באסיסטים בחודש פברואר. שרף הוא היותר הפיזי מביניהם, ואולי גם השומר הטוב מכולם.

המסירה המהירה היא לפעמים המהלך הכי יעיל“ (GETTY)

שלושתם קיבלו העונה הזדמנויות, אף אחד לא הגיע ל-40% מהשדה. ובעוד דיומין נראה כאילו הוכיח את עצמו קצת יותר לפחות באלמנטים אחרים של המשחק, לפני שסיים את העונה עם פציעה ברגל, טראורה ושרף הם עדיין יותר Work in Progress. למרות שהיה אפשר לצפות שהשלושה גם יקבלו הזדמנויות לשחק יחד - אחרי הכל, אנחנו בכל זאת בעידן של "כדורסל חסר עמדות" - זה כמעט לא קרה, וספק אם הנטס באמת חושבים שהם יכולים לשחק יחד, לפחות ביכולתם הנוכחית. במערכת ששמה דגש עצום על פיתוח שחקנים, כאשר רובו של צוות האימון מגיע עם רקע בנושא, היכולת של כל אחד מהם לשפר את הנקודות החלשות שלו תקבע כמה רחוק הם יגיעו בליגה - בנטס, או במקום אחר.

תישארו בקשר

"שרף הוא קילר בראש, זו אחת מנקודות החוזקה שלו", אמר למודעי עומר מאייר מפרדו על הגארד של הנטס. מהבחינה הזו, לשרף יש מודל לחיקוי מצוין בשחקן שראה מולו הלילה. אבדיה הפך את הקילריות הזו למנטליות שמלווה אותו בכל משחק. גם כשהקליעה שלו עדיין נראית לא מושלמת אחרי החזרה מפציעה - אבדיה עומד על 10 מ-48, פחות מ-21% מעבר לקשת, בתשעת המשחקים מאז שובו, ועדיין לא קלע יותר משתי שלשות בערב - הוא הבוס הבלתי מעורער של הקבוצה שלו. החדירות שלו מכווצות הגנות, משאירות קלעים חופשיים, ובמחצית הראשונה מול דנבר לפני מספר ימים הוא פירק באמנות את ההגנה של הנאגטס, מהלך אחרי מהלך, בדרכו לעשרה אסיסטים במחצית אחת.

המשחק הלילה לא היה התצוגה הכי טובה של שניהם, שהסתבכו בעבירות ושיחקו פחות ממה שהם רגילים, אבל גם בו ראינו את האלמנטים שהפכו את אבדיה לאולסטאר ואת מה שיכול להפוך את שרף ל"שחקן NBA נהדר", כפי שהחמיא לו ג'ורדי בימים הראשונים של העונה. דני הגיע למצב שבו התקפות מעבר שלו, שמייצרות 1.15 נקודות למשחק העונה, הן אולי הדרך הכי יעילה של פורטלנד להשיג נקודות, וגם הפעם הוא תקף שוב ושוב את הסל, כשהחברים יודעים לתת לו את הכדור בזמן הנכון. שרף ניצל תנועה של טייסון אטיין כדי לעשות הטעיה ללא כדור, לחתוך על קו הבסיס ולברוח מנסיך הגנבים של פורטלנד, מאטיס תייבול, ללייאפ; בהזדמנות אחרת הוא בלם חדירה על קו הבסיס של סקוט הנדרסון, חודר אתלטי ופיזי, והוציא את הנטס להתקפה שהסתיימה בדאנק.

זו היתה גם סגירת מעגל עבור שרף, שהמשחק שלו עם אולם בפורטלנד בקדם עונה של 2024/25 היה רגע ששם אותו על הרדאר של הרבה קבוצות NBA. "אנחנו בקשר כל הזמן", סיפר בן אחרי המשחק הראשון נגד דני בשבוע שעבר, "יש לי הרבה מה ללמוד ממנו והוא באמת עוזר לי בהכל". הקבוצה של שרף עדיין רחוקה מלהיות כזו שתאיים על פליי-אין, ושרף עצמו עדיין רחוק מלבסס את עצמו כשחקן משמעותי בליגה. אבל אם יש משהו שהוא יכול ללמוד מדני, זה איך לחזק כל קיץ את האלמנטים החלשים במשחק שלך. למרות שהזריקה מעבר לקשת עדיין לא נכנסת, אפשר לראות שהמכניקה של שרף כבר טובה יותר מזו שאיתה נכנס לליגה. הוא התחזק פיזית, שדרג את ההגנה והסיומת ליד הטבעת, ועושה במובנים רבים את מה שג'ורדי והנהלת הנטס ציינו שרצו לראות ממנו: "להיות טוב יותר באחוז אחד ממה שהיית אתמול".

קשה לראות את שרף מגיע לרמה שאליה הגיע אבדיה. הקומבינציה של גודל, פיזיות, מהירות, יכולת ליצור קליעה לעצמו ולאחרים ושליטה בכדור הפכה את דני לאולסטאר. אבל זה לא אומר שלשרף לא יכולה להיות קריירה ארוכה ומוצלחת ב-NBA. אחוז ההתקפות שהוא מסיים העונה ("Usage Rate") עומד כבר עכשיו על כ-19%, נתון אליו הגיע אבדיה רק בעונתו הרביעית. הוא עוד יכול להיות מומחה הגנה כמו אלכס קארוסו או גארי פייטון II, רכז "בוס" גם בלי קליעה מבחוץ כמו טי.ג'יי מקונל. ובעיקר, הוא עדיין הרבה יותר חומר גלם מאשר שחקן שלם. הוא לא חייב להיות צלף שלשות מטורף - מספיק שיגיע לאזור ה-34% כדי שהגנות יתייחסו אליו ברצינות.

כל עוד אבדיה וגרף הקריירה שלו ימשיכו לעמוד מול העיניים של שרף, אפשר לקוות שהישראלי הראשון מתוך דור הנערים שקם בלילות לראות את דני, הוא גם זה שיהיה אחראי על השכמות רבות נוספות של בני 12-14 (ואם אפשר בלי אזעקות ברקע, זה בכלל יהיה נחמד) בשנים הקרובות. "כל פעם שיש תקרת זכוכית, בן שובר אותה", סיכם חסין, "הוא עושה את זה גם עכשיו ב-NBA, והוא ישבור עוד כמה".

מודל ודוגמה: מה בן שרף יכול ללמוד מדני אבדיה