צעד משמעותי. דני אבדיה התראיין היום (ראשון) בפודקאסט של דריימונד גרין, בו הוא דיבר על מספר תחנות בקריירה ועל הדרך שהוא הפך משחקן שממעט לגעת בכדור עד לאולסטאר.
העצה ששינתה לו את הקריירה
אבדיה: "התקשתי מאוד בתחילת הדרך בפורטלנד, אחרי עונה טובה בוושינגטון. באתי לקבוצה חדשה. צ'אנסי אמר לי: 'תקשיב. אתה ריבאונדר טוב, אני רק רוצה שתתחיל לדחוף את הכדור קדימה. התחלתי לעשות את זה. זה היה הדבר היחיד שרציתי לעשות, לקחת את הכדור ולרוץ. ברגע שעשיתי את זה, הכל נפתח. לקראת סוף העונה קלעתי 43 נקודות מול ניו אורלינס, שיא קריירה. ברגע שהגעתי לשם, האמנתי שיש בי משהו שעוד לא הבנתי".
גרין אמר: "אני יודע איך בילאפס יודע לדחוף אנשים קדימה, הוא מדהים. לשמוע את זה ממך זה מטורף. להשיג את הכדור ולהתחיל לזוז בהתקפה זה מה שפותח גם את המשחק שלי. בכל משחק אני לחוץ, עד היום. אני עובר התקף לב קטן, ברגע שאני מוסר את הכדור אני מרגיש טוב יותר. יש שחקנים בליגה שקופצים יותר גבוה ממני, רצים יותר ממני. יש שחקנים שלא לוקחים ריבאונד ולכן הם לא מגיעים לנתונים כאלה. אנשים צריכים לראות מה כל אחד עושה במעבר, ומשם זה מגיע לחצי המגרש".
אבדיה: "זאת האבולוציה. אתה מראה את הכישורים שלך במגרש הפתוח ומשם מגיע למשחק הסגור. זה עלול להיראות רע במשחק חצי המגרש, אבל ברגע שאתה 'חי' את המשחק אתה נכנס לכושר. הרבה שחקנים מפספסים את זה".
גרין: "סטיב קר למד בתחילת התקופה שלנו ביחד שזה מה שמכניס אותי למשחקים, למסור מסירה טובה בתחילת המשחק. אני לחוץ לפני כל משחק, מין התקף לב קטן".
אבדיה ענה: "אני מבין אותך. היה לך סקורר מדהים למסור לו לאורך רוב הקריירה (סטף קרי), אבל זה נכון גם אצלי. כשאתה מייצר לשחקן אחר מהלך אתה מרגיש טוב. באירופה אתה מניע את הכדור, אין יותר מדי דריבלים. אתה יכול לעשות דברים נהדרים".
התחלת הדרך ב-NBA: "אתה הולך לחדר כושר, ואתה לבד - לא מכיר או מזהה אף אחד בלי מסיכה".
"באתי לכאן בשנה שהיא לא קלה, לא הגעתי לדראפט בניו יורק. לא הייתה לי החוויה שכולם חוו. הדראפט שלי היה יחסית דראפט תקוע. כשהגעתי לוושינגטון שזה סוג של עיר רפאים, הגעתי ואין אף אחד בחוץ. אתה לבד בחדר כושר, כולם עם מסיכות, אף אחד לא ניגש אליך. להגיע ל-NBA בסיטואציה הזו מחו"ל זה החלק הכי קשה שהיה לי בתחילת הקריירה. כמובן שזה היה בעל השפעה. לא הייתי מספיק משוחרר. שיחקתי עם שחקנים טובים ו-ותיקים, אבל זה עזר לי להתפתח. אני אדם חברתי, אני במקום חדש, בקבוצה חדשה - אבל אין עדיין חיבור. צריך לעשות בדיקות קורונה כל יום. אנשים לא יוצאים החוצה, וזה קשה. זו הייתה ההתחלה שלי בארגון. תבין את הרמה. היו אנשים שהיו איתי חודשים ולא זיהיתי אותם בלי מסיכה, כי הם היו כל הזמן עם מסיכה. זה יצר הרבה לחץ לא קל. יש שחקנים מהדראפט שלי שזה השפיע להם על הקריירה והיה להם קשה לקום מזה".
הציפיות בעונה החדשה בפורטלנד: "לא הכרתי את ג'ה מוראנט לפני. יש לנו כימיה טובה"
"ציפיות זה דבר טוב מאוד. מלהיות בקבוצה ללא ציפיות, לכזאת שמצפים ממנה זה דבר טוב. להיות עם שחקנים ותיקים, שעברו דברים בקריירה, זה דבר מצוין וזה רק משפר. יש ציפיות, אבל זה חלק מהעבודה שלנו. צריך להתמודד עם זה, אני בא לזה בראש טוב. השנה הקודמת נתנה לי ביטחון. שיחקתי הרבה עם הכדור, ועכשיו שני גארדים טובים יחזקו אותנו (לילארד ומוראנט), אבל יש בסוף כדור אחד. אני שחקן קבוצתי ו-ורסטילי. אני שחקן קבוצתי, אני אוהב למסור ולשחק יחד. לא הכרתי את ג'ה לפני, הוא בחור טוב שאוהב כדורסל. זה ממש נחמד להתאמן איתו".החוויה בתור כדורסלן ישראלי ב-NBA
"זה אומר הרבה, ממדינה כל כך קטנה שבאתי ממנה, כשרואים את המסע וכל מה שעברתי, להגיע למקום של אולסטאר. זה לא היה בבינגו שלי, זה לא שלא האמנתי בעצמי, אבל כשאתה בא ממדינה אחרת ומסוג חשיבה אחרת לליגה הגדולה, פשוט חייתי מיום ליום. לא חשבתי שאני אהיה במקום שאני עכשיו. החוויה - כל המדינה אוהבת כדורסל".
כילד שגדל במכבי, כל המדינה רואה כל משחק מאז שאני בן 18-19, ואנשים מתעוררים כל בוקר ורואים אותי בכל משחק. רואים אותי נאבק, לא קולע, יורד לספסל ואז משתפר ומתגבר על כל המכשולים כדי להיות אולסטאר. זה מסע מדהים עבורי, וגם עבור הקהל שאיתי - אני מרגיש שאני משחק עם כל המדינה מאחוריי. להיות שם, במיוחד ברגעים קשים, כשאתה על הבמה וכולם רואים אותך זו הברכה הכי גדולה עבורי. זו הסיבה שאני משחק, כי זה מחבר אנשים יחד. אני הולך ברחוב ואנשים אומרים: "הרסת לי את הלילה. יש לי שקיות מתחת לעיניים, הייתי עייף אבל זה שווה את זה. כשאומרים לך את זה ברחוב, זה הכי טוב שאתה יכול לשמוע. אנשים מקריבים את השינה שלהם כדי לראות אותך משחק. אין מילים לתאר את זה".
איך זה כשאתה מסתובב בישראל ביום רגיל עבורך?
"אנשים מראים לי הרבה אהבה, זו מדינה מאוד קטנה, אז איפה שאתה הולך, כולם צפופים אחד עם השני. אין הרבה מרווח. אנשים מכבדים את הפרטיות שלי, יש את המסעדות שלי, החברים שלי, המשפחה, בכל מקום שאני הולך - רמזורים, בדרך, במסעדות אנשים באים אליי, מראים אהבה. לפעמים אתה רוצה שקט כי זה יום רע, אנשים באים וגורמים לך להרגיש טוב עם מה שאתה עושה. כמובן שהם אוהבים אותי ומראים אהבה, שום דבר שונה ממה שאתה (דריימונד) מרגיש כאן. במיוחד כשאתה מנצח, וכשאתה עושה מה שאתה עושה".מי השחקן הכי חזק ב-NBA?
"אני אפתיע אותך אחרי שאמרת ג'יילן דורן. השחקן הכי חזק ב-NBA? פי ג'יי וושינגטון או פאולו בנקרו. זה דבר אחד להיות חזק, ודבר שני זה דרייב, ויש לו את הדרייב. להיות חזק זה שחקן שלא מפחד להגיע למגע. כשאתה פוגש אותי, אתה לא אומר שאני הכי חזק בליגה לפי האלמנט הפיזי, אבל כשאתה פוגש אותי ומתנגש איתי אתה רואה שאני חזק, זו גם הגישה".
איזה מהלך יש לשחקן אחר והיית רוצה שיהיה לך?
"הייתי רוצה להיות שחקן הגנה כמו ג'רו הולידיי. הוא יכול לשמור על גארדים וסנטרים. יש לו תנועה בלי הכדור, יכולת הבנה טובה. אני חושב שאם יש לך הגנה טובה, אתה שחקן טוב בשני צדי המגרש וזה משמעותי".
מי השחקן שהכי קשה לשמור עליו?
"כל פעם כשאני שומר על יוקיץ', אני אומר לעצמי 'מה אני אמור לעשות, לעזאזל?'. האיש הזה חזק וחכם, ויש לו טאצ' מדהים. אני אומר לעצמי 'מה זה".
מי השומר הכי טוב ב-NBA?
"סטפון קאסל עשה עבודה טובה מולי. היה קשה מולו. הם שמרו עליי כקבוצה, אבל הוא שומר מצוין".
אתה קפטן בקבוצה של 5 על 5. אתה יכול לבחור שחקני NBA - מי הבחירה הראשונה שלך?
"הייתי אומר יוקיץ'. הוא מוסר אדיר גם, זו הבחירה שלי. אני אמרתי לעצמי שאני אשאל אותו 'זה טבעי בשבילך לעשות את זה?'. איך הוא מתאמן על זה? לא ברור לי".
דריימונד: יש קבוצת NBA שעודדת כילד?
"אוהדי כדורסל יהרגו אותי. לא ממש ראיתי כדורסל בילדותי. אני יודע שזה מוזר, כשחקן כדורסל, כשגדלתי, המשחקים היו ב-4-5 בבוקר, אני לא רוצה לקום בבוקר לראות משחק ב-4 בבוקר, אני רוצה לישון. היה לי בית ספר בבוקר, ראיתי את הטופ 10 אבל לא היה לי את הידע ב-NBA שיש להרבה שחקנים. מי החמישייה שלך, מי השחקן הכי טוב - לא ראיתי את זה. אתה מדבר על ראשיד שהוא הכי טוב, אני לא מטיל ספק כי אני לא יודע. לא ראיתי. לא היה מישהו שהערצתי. אני אוהב להיות אני, אני רוצה לעשות את הדבר שלי, לא רוצה ללכת בעקבות מישהו אחר, רוצה להיות אני.
על התקרית ביניהם
"אתה זוכר בשנה שעברה או לפני שנתיים, פגעתי בך - כשאתה הולך למהלך הבא כשהלכתי לסל, חיכיתי לאגרוף או למכה או משהו. אמרתי לך: דריי, חיכיתי לזה, חשבתי שתחזיר לי". דריימונד: "אהבתי את התגובה שלך. הייתי קצת עצבני מאיך שהיכית אותי. הגבת כאילו: בסדר. אני תמיד יכול לכבד מי שמוכן לקחת את זה. אני כן אגיד לך - יש חבר'ה שאני לא מחזיר להם תוך כמה שנים, יש לי מוח של פיל אז אני לא שוכח. לוקח לי לפעמים זמן להחזיר, אז אני אשיג אותך. יש שחקן במישיגן סטייט שהבטחתי לו שאני אכנס בו, והוא הלך לחו"ל אז לא היתה לי הזדמנות. אני אחזיר לו כשהוא ישחק בארה"ב יום אחד. אני אוהב את התגובה של שחקנים, או שאתה מכבד או שלא".
המשחק הכי טוב שלך?
פיניקס בשנה שעברה. גם החשיבות של המשחק, זה היה המשחק.
איפה הכי כיף לשחק?
בניו יורק סיטי. הם מעודדים את הניקס כמו שהם קוראים את השם שלי. זה משוגע. מעריך את האהבה שם.