פורטלנד טרייל בלייזרס לא יכלה לחלום על פתיחת עונה טובה יותר. הקבוצה של דני אבדיה הביסה 83:124 את פיניקס במשחק פתיחת העונה, ותעלה הלילה (בין שישי לשבת) למשחק מול סקרמנטו עם תחושת ביטחון ושחקנים רעננים מול אחת הקבוצות הגרועות ביותר שיש ל-NBA להציע.
05:00, ישיר ב-5SPORT: פורטלנד מול סקרמנטו
פתיחת העונה של פורטלנד עלולה לשקר. פיניקס על הנייר אמורה להיאבק על הפלייאוף, סקרמנטו וממפיס קבוצות תחתית. הלייקרס יכולים להתחיל את העונה ב-1:3, ושבוע לאחר מכן להפסיד בארבעה משחקים רצופים כשמחכות להן הלייקרס בחוץ, סן אנטוניו ובק-טו-בק מזעזע מול אוקלהומה סיטי. גם ככה המשחקים הראשונים של העונה מובילים לרוב למסקנות מעט שגויות, וכאן זה נכון שבעתיים.
חנוני ה-NBA הגדולים ביותר אומרים שצריך 14-18 משחקים בשביל להבין האם היעילות של קבוצה בהתקפה או בהגנה היא הדבר האמיתי. יהיו משחקים בהם אבדיה יצטרך לקלוע 30 ו-40 נקודות בשביל שפורטלנד תנצח, או כאלה בהם ערב של 5 מ-12 בזריקות לשתי נקודות כנראה לא יספיק. ובכל זאת, יש דבר אחד מעודד שהורגש גם בקדם העונה - אבדיה יכול לנהל את האנרגיה שלו בצורה אחרת.
דני היה ונשאר האופציה הראשונה של פורטלנד. הוא השחקן שזרק הכי הרבה והחזיק בכדור יותר מכל אחד אחר, בהפרש, אבל הדרך בה הוא הגיע לסל נראתה אחרת. חמישה מתוך שבעת סליו מול הסאנס הגיעו מאסיסט, 71% לעומת 49% בשנה שעברה. בפועל, כפי שאתם יכולים לראות במהלכים שמחכים לכם בנגן למעלה, מדובר בסלים כמעט זהים.
איך זה מסתדר? התשובה מתחילה קודם כל בהגדרה הליברלית של ה-NBA לאסיסט. לעתים שחקנים מקבלים קרדיט על אסיסט גם אחרי מספר כדרורים שקדמו לזריקה, בשונה ממה שנהוג באירופה או נחשב בעינינו כ"אסיסט" קלאסי. כך למשל אבדיה קיבל . זה כלל גם שתי שלשות ממסירה, אבל גם שני אסיסטים מלילארד ואחד ממוראנט לזריקות ל-2.
לא מפחד ממגע, אבל לא צריך להכנס לסל באותה תדירות (Getty)
ברגע ששני הרכזים הבכירים לצד דני יכולים "לכווץ" את ההגנה סביבם, אבדיה מקבל נתיב פנוי יותר. הסל הראשון של אבדיה במשחק מול הסאנס, בדקה הראשונה, התחיל מדהרה של מוראנט לסל. הוא מצא את דני, שחדר בארבעה צעדים ויצר לעצמו יתרון של חצי מטר מול שחקני ההגנה שבאו לשמור אותו, יתרון מהסוג שהוביל אותו ל-610 זריקות עונשין בשנה שעברה.
זה הסתיים בסל, בלי שהוא צריך לכדרר או לעבור לבדו חמישה שחקנים. הפער בין לילארד למוראנט לשחקנים כמו כיילב לאב, גם מבחינת היכולת שלהם לאיים על הסל ובעיקר מבחינת ההרתעה מול שחקני NBA אחרים, תחסוך כמות דקות משמעותית ובעיקר מאמץ.
המאמץ הזה מגיע לידי ביטוי במקומות אחרים, בראשם ההגנה. אבדיה שמר את שחקני הסאנס על 0 מ-4 בדקותיו על הפרקט, כשפעמיים הוא קיבל את דילון ברוקס בחילוף אחרי חסימה. אחד הסקוררים הפיזיים בליגה ניסה לקלוע, אך תגובה טובה של אבדיה מנעה את זה. שימו לב למהלך הזה מהרבע הראשון. קלינגן מגיע לסגור את בוקר, והכדור מתגלגל בלרוקס באחד על אחד מול אבדיה. דני נכנס לו בין הרגליים ובסופו של דבר גורם לו לקחת זריקה קשה, שהופכת לריבאונד הגנה ולהתקפת מעבר.
ברגע שאבדיה שחקן הגנה משמעותי בשביל להיות האופציה השנייה או השלישית, הן בהגנת בידודים והן בזכות היכולת שלו לזהות נתיבי מסירה, התקרה של פורטלנד עולה. דני חטף פעמיים מול הסאנס במשחק בו שיחק פחות מ-24 דקות. לשם ההשוואה, בשנה שעברה הוא סיים עם פחות משתי חטיפות ב-53 מ-66 המשחקים בהם שיחק.
אלמנט נוסף שהורגש בבכורה ולסירוגין בקדם העונה הוא הריבאונד. היכולת של אבדיה לקחת ריבאונדי הגנה היא אולי הדבר הכי פחות מוערך במשחקו. אבדיה לקח 5.8 ריב' הגנה למשחק בשנה שעברה, ורשם את הדאבל-דאבל הראשון שלו במשחק השמיני. בעונה שלפניה היה מדובר במשחק החמישי (ואחריו במשחק ה-17), בזאת שלפניה במשחקו ה-27.
הפעם דני עשה את זה במשחק הראשון של העונה, כשהוא לקח שבעה ריבאונדי הגנה ופעם אחר פעם היה באזור הסל. היכולת שלו לקחת כדור ולטוס במעבר משמעותית, בין אם זה לסל קל או למסירה לאחד הגארדים, שצריכים מן הסתם לכסות שטח קטן יותר. העונה החולפת הייתה הראשונה בקריירה של דני בה ממוצע הריבאונדים שלו ירד, ויש סיכוי לא רע שנראה אותו עולה השנה. פורטלנד במיטבה כשהוא מקבל כדור ומתחיל לרוץ.
ולכן מה שצריך להעסיק אותנו בהמשך עונת 2026/27, וגם הלילה מול הקינגס, הוא לא כמות הנקודות של אבדיה. גם לא האחוזים, שלרוב מתיישרים בהמשך העונה, אלא הנתונים האלה - כמות הזריקות עליהן הוא שמר, הריבאונדים והחטיפות. פורטלנד בנתה קבוצה שנועדה לרוץ ובעיקר לאפשר לאבדיה את החופש לעשות מה שהוא רוצה על הפרקט, מבלי שהוא יהיה חייב לקלוע 25 או 30 נקודות בערב. האם זה יספיק למקום בשישייה הראשונה במערב? אפשר להיות אופטימיים.