יורוליג 2018/2019
קבוצה מש’ הפרש נק’
1 פנרבחצ'ה 18 160 34
2 ריאל מדריד 18 208 33
3 צסק"א מוסקבה 18 85 31
4 אנדולו אפס 18 101 30
5 אולימפיאקוס 18 52 29
6 ברצלונה 18 36 29
7 באיירן מינכן 18 -24 27
8 באסקוניה 18 10 26
9 מילאנו 18 10 26
10 פנאתינייקוס 18 -21 26
11 מכבי ת"א 18 -21 25
12 חימקי מוסקבה 18 -27 25
13 ז'לגיריס קובנה 18 -31 25
14 גראן קנריה 18 -154 24
15 בודוצ'נוסט 18 -197 22
16 דרושפאקה 18 -187 20

תגובת שרשרת: אחריות ההנהלה במצב מכבי ת"א

12 מחזורי יורוליג עברו והנהלת מכבי ת"א, עדיין לא הצליחה להגיב לפציעה של פארגו. הצהובים הפסידו במלחמה העונה עוד לפני שהיא התחילה וצריכים לבוא בטענות לעומדים בראש. האוזמן מנתח הפסד לקבוצה בינונית, אך מוכשרת וחכמה יותר מאלופת ישראל

שי האוזמן
שי האוזמן  14.12.18 - 09:51
תחילת כתבה

על פניו, צריכים להיזהר מהסקת מסקנות בהמשך למשחק כמו זה, אשר שוחק אמש (חמישי) ביד אליהו הישן, שבו יכולה הייתה מכבי תל אביב – בקלות – למצוא עצמה בסיומו כמנצחת השמחה ולא כמפסידה המבואסת.

ובכל זאת ואולי דווקא בגלל האופן שבו הסתיים לו משחקה הביתי של מכבי מול באסקוניה, חשוב וצריך לצאת ממנו עם מסקנה אחת ברורה: מי שאחראי (גם) להפסד הזה, יותר מכל גורם אחר, הוא הנהלת מכבי תל אביב. אותה ההנהלה, שמזה 12 מחזורי יורוליג לא מצליחה להגיב לפציעתו של ג'רמי פארגו ולדאוג להנחית עבורה רכז. שינהל. שינהיג. שירכז.

אותה הנהלה אשר מעדכנת בימים האחרונים, בנונשלנטיות, שאחד מעמודי התווך המשמעותיים ביותר בקבוצה שלה יחזור לפעילות – כנראה – בסוף ינואר 2019. כלומר, איפשהו בסביבות המחזור ה-20. ואולי לא. ואולי כן. או שכן, או שלא.

עוד מעט נרחיב ונדגים אלמנטים שקשורים למאמנים ושחקנים. נחמיא, נבקר ושאר ירקות. וכל זה נחמד וחשוב, אבל פחות נוגע למיקומה הנוכחי (והשגרתי) של מכבי תל אביב בתחתית העמוקה של היורוליג.

עת הכריזה ההנהלה הצהובה בקיץ האחרון שהעונה, בניגוד לאלו שקדמו לה, היא תעשה הכל כדי להשיב את מכבי לחלק התחרותי של היורוליג, התחייבה בזה כלפי אוהדיה לפעול בהתאם. ובנתה, אמנם באמצעות המנהל המקצועי הכושל ביותר בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי, קבוצה איכותית יותר מזו אשר ראינו בעונות הקודמות. קבוצה שהעוגן ההתקפי המובהק שלה בנוי משני הגארדים הדומיננטיים שלה – סקוטי ווילבקין וג'רמי פארגו. ופארגו, כזכור, לא שיחק ולו משחק יורוליג אחד העונה. ו-ווילבקין, נזכיר, הוא אותו השחקן עליו אמר נבן ספאחיה (היה פעם אחד כזה במכבי. נשבע) שהוא לא רכז, אלא קומבו גארד.

מכבי תל אביב חיפשה בקיץ "תותח" לקו האחורי. זאת הייתה האג'נדה. משם ניסו ללכת על בראדלי וונמייקר. או פנגוס. או מייק ג'יימס. או ווילבקין. יותר מכל התאמה מקצועית והגדרת תפקיד, חיפשו שם בראש ובראשונה את "התותח". אז אולי ווילבקין לא היה האופציה הראשונה בסל הקניות, אבל לחלוטין ענה על ההגדרה של גארד בכיר. האם הוא רכז כמו וונמייקר? ברור שלא. האם הוא מנהל משחק כמו פנגוס? לאאא. אבל שחקן. אוקיי, אז הלכו לצידו על ג'רמי פארגו, בהמשך לסיום עונה אדיר, שנטע בצהובים את התקווה שהוא הוא זה שיתן את הבאלאנס בקו האחורי ויעשה סדר.

ועם זה יצאו למלחמה. ובלי זה הפסידו את המלחמה עוד לפני שהחלה. עוד בשלב הריכוך הארטילרי, שלא לומר הריכוך האורטופדי. הפציעה המוקדמת של ג'רמי פארגו טרפה את הקלפים עבור מכבי, בכך אין ספק. אבל אלו דברים שקורים בכדורסל – והחוכמה היא למצוא פתרונות. נו, אז הונחת כאן (באיחור) אחד רמון סשנס, אשר הבליח לדקה ושליש ונעלם כלאחר שבא. וחלופה אחרת לעמדה מספר 1 לא מגיעה. ורכז שינהל משחק לא בא. וגם לא מתקשר.

מכבי תל אביב הצליחה לגרד ניצחון, שלא הגיע לה בשבוע שעבר מול דרושפאקה בזכות התפרעות בלתי סבירה ברבע הרביעי. סקוטי ווילבקין הפגיז מבחוץ + האנרגיות, ההתלהבות ומשחק הצפון-דרום של קנדריק ריי וג'ון דיברתולומיאו הספיקו כדי להפוך משחק רע במיוחד לכזה שמפיח תקווה.

וגם אתמול הצליחה מכבי להיות בעמדת הובלה מרשימה לאורך חלקים גדולים במשחק, קודם כל, בזכות האגרסיביות והתזזיתיות, שהכניסו והביאו איתם שחקני האנרגיה שלה. בראש ובראשונה דיאנדרה קיין, אבל גם אנג'לו קאלויארו וקנדריק ריי – האיש שמזמן אמור היה לארוז חפציו ומצא עצמו פתאום בעמדת הרכז השני במכבי, כשהוא נראה ומשחק לא רע בכלל.

מכבי הראתה אמש למשך חלקים משמעותיים משלושת הרבעים הראשונים משחק מלא תשוקה, הקרבה, לחימה ומוטיבציה. שימו לב – אנחנו כמעט ולא מדברים כאן על כדורסל. כי על כדורסל, האמת, אין יותר מדי לדבר. גם כשהובילה וגם כשנראתה בדרך הבטוחה לנצחון, מכבי תל אביב נראתה כקבוצה הפחות מוכשרת מבין השתיים אמש. ויותר מכך – כקבוצה הפחות חכמה. (גם) בחסות חמישיות שונות שהעמיד אתמול ספרופולוס, לרבות בחלקים משמעותיים של המשחק, מכבי נפלה מיריבתה במרבית הפרמטרים שנוגעים לאיכות ושכל. ועם כל הכבוד לשחקני האנרגיה המתלחמים של הצהובים, אלו הם הפרמטרים שלרוב מכריעים משחקים.

ועל כל אלה צריכה הנהלת מכבי תל אביב לבוא בטענות קודם כל אל עצמה. מנגנון, בין אם מובל על ידי וויצ'י'ץ' (והוא מובל) ובין אם מנוהל באמצעות החלטות כספיות, שמתקבלות שלב אחד מעליו (וגם זה נכון), שלא מסוגל להגיב על פציעה של שחקן סופר מרכזי ולייצר עבורו חלופה, הוא מנגנון לא מתפקד. שלא עומד בהתחייבות שלו כלפי אוהדיו. שנכשל.

בתוך הסיפור המרכזי ממשחק ההפסד התשיעי של מכבי, מסתתרת לה גם עלילת משנה, והיא נוגעת לדו קרב פרטי בין  טורניקה שנגליה לבין ג'וני אובראיינט.  במסגרת הביקורת שמוטחת והוטחה בכל הנוגע קבלת ההחלטות של אלופת המדינה שמור פרק מיוחד לענייני ג'וני אובריאנט. ההוא שהגיע בכלל לעמדה מספר 5 ומצא עצמו ב-4. ההוא שלא יודע ולא רוצה למסור. ההוא שלא רוצה ולא יודע לשמור. ופתאום, נכון לאמצע חודש דצמבר, הוא ההוא שנותן למכבי הרבה. ולמרבית הפלא, לא רק בצד שאליו זורקים. טרם המשחק, תהינו בקול רם כיצד יחזיק מעמד הפאוור פורוורד של מכבי אל מול אחד הטובים (אם לא ה-) שיש ליורוליג להציע בעמדה המקבילה.

נו, אז בתחילת המשחק זה נראה היה כמו שחזור ההתעללות שחווה בעונה שעברה הפאוור פורוורד הפותח דאז, ג'ונה בולדן, מידיו ורגליו של יורגוס פרינטזיס האגדי של אולימפיאוקוס. שנגליה רקד סביב אובריאנט ההמום, והכה בו פעם אחר פעם.

למשל כאן: כשבסיומה של התקפה סבלנית של בסקוניה, שנגליה מוותר על מהלך הנד אוף (בין שניים) עם וילדוסה הרכז, חולף על פניו של אובראיינט המשתאה והמשתהה בדרך לדאנק.

via GIPHY

או כאן: כשאובראיינט משוכנע ששנגליה נמצא בדרך למעבר לצד השני, אחרי חסימה כלשהי בינו לבין פואריה הענק. אז אובראיינט אמנם היה משוכנע, אבל שנגליה חתך ללא כדור עוד לפני – בדרך לסל קל ממסירה יפה של וילדוסה.

via GIPHY

עוד לא דיברנו על מהלכי גב לסל מרהיבים, שעל הדרך גבו מחיר עבירות יקר מהגבוהים של מכבי. בנוסף למספרים הסטטיסטיים היפים, שנגליה סחט אמש גם 10 עבירות – שהיו קריטיות במיוחד וגרמו לספרופולוס למצוא פתרונות בקו הקדמי כשהוא ללא בלאק את אובראיינט. ולעולם לא נדע מה היה קורה אמש אם מכבי הייתה נותרת עם שחקניה הבכירים על המגרש ברגעים המשמעותיים של המשחק.

רגע, נחזור לרגע לאובראיינט. אם נדמה היה שה-4 החדש יחסית של הצהובים יקרוס נוכח ההתעללות מצידו של הגאורגי הקשוח, אז נכונה לכולם הפתעה. אובראיינט צפה בעניין, הפיק לקחים והתחיל לעבוד בעצמו. במיוחד במהלכי אחד על אחד אל מול אותו שנגליה אכזרי.

למשל כאן: אחרי שמקבל חסימת בייסליין (רוחבית) מדיאנדרה קיין, עובד אובריאנט נהדר עם הרגליים והגוף ודוחק עצמו לכיוון הטבעת.

via GIPHY

ובמיוחד כאן: כששימוש מושלם בפיבוטינג (רגל ציר) בתחילת המהלך ובסיומו של המהלך, שניהם על רגל שמאל, עוזרים לו לסיים מהלך נהדר עם סל ועבירה.

via GIPHY

וברבע הרביעי, כשברובו היא נטולת בלאק את אובראיינט, מצאה עצמה מכבי תל אביב כשהיא גם נטולת יכולת להעמיד גוף מתאים אל מול שנגליה. ואם אין גוף מתאים, בחר ספרופולוס ללכת לכיוון של מלכודות – שמירות כפולות. ויכול בהחלט להיות שטעה. וכאן נכנסה לפעולה עוד יכולת מקצועית אדירה של שנגליה, והיא יכולת מסירה נדירה.

למשל כאן: כששמירה כפולה של טיוס את קאליוארו חושפת את ההגנה הצהובה למסירה נהדרת משנגליה ועד היליארד (אחרי חיתוך של פוקטמן לכיוון הטבעת) שתופר שלשה חשובה.

via GIPHY

או כאן: כשתשומת הלב ההגנתית של מכבי, כלומר ווילבקין (נניח), קיין וקאלויארו מאפשרת לשנגליה להרים את הראש ולמצוא – שוב – את אותו היליארד, באותו צד של המגרש, בדרך לעוד שלשה קריטית.

via GIPHY

ג'וני אובריאנט נתן אתמול עוד סימנים לכך שהוא בכיוון הנכון. שהוא לומד, מפיק לקחים ומסתגל. שבניגוד מוחלט לטאריק בלאק, אובראיינט מתאים עצמו לדרישות שמציב הכדורסל הבינלאומי. הוא (כמעט) ומסוגל לעמוד כיום מול הטובים ביותר שיש לליגה הזאת להציע בעמדה שלו. אך בכל הכבוד הראוי, הוא עדיין רחוק מלהיות טוקו שנגליה.

ובסוף הכל מוכרע על מהלך אחד, לכאן או לשם. סקוטי ווילבקין, בדומה למהלך המפסיד מול פנרבחצ'ה בבית, קיבל את הכדור כדי לייצר משהו בעצמו. כי הוא הגו טו גאי של הצהובים וכי הוא המרכז והעוגן של משחק ההתקפה העומד, שלא לומר הסטאטי, ששרטט עבורו קואוץ' ספרופולוס. אז ווילבקין כדרר וכדרר, ובסוף זה נגמר בבכי. מול פנרבחצ'ה הוא קיבל מולו את יאן וסלי שהסתיר לו את השמיים. אתמול, לאחר הפיק אנד רול – מצא עצמו מול 2.5 שחקני הגנה שמנעו ממנו את הזריקה והכריחו אותו למסור - לשנגליה.

נוכח הווינריות שהפגין ג'ון דיברתולומאו בזמן האחרון או רמת הביצוע הגבוהה יחסית של קנדריק ריי, אפשר ורצוי בהחלט לתהות אם היו אלו מצליחים יותר מווילבקין ברגעים הקובעים של ההתמודדות. אבל דחילק – לא זה ולא זה אמורים להיות על המגרש בהתמודדות של שתי קבוצות יורוליג.

בכל מקרה, שני מהלכי הסיום של המשחק מייצגים גם את האופן השונה – וגם את המאפיינים השונים של שתי הקבוצות. הביתית והמפסידה הלכה אל הכשרון המאכזב שלה וקיוותה לטוב. האורחת והמנצחת הריצה תרגיל תנועתי וקבוצתי וסיימה בדאנק.

כי בסוף יש כאן עניין של שכל וקבלת החלטות, ולא רק של כשרון. המהלך האחרון והמנצח של בסקוניה מדגים בדיוק את זה.

למקרה ששכחתם, הרי הוא כאן לפניכם שוב: תרגיל קלעי פשוט למאט ג'נינג, לאחריו שני מהלכי פיק אנד רול עוקבים: הראשון של ג'נינג ושנגליה והשני של וילדוסה ופואריה. ההגנה של מכבי נמתחת מצד לצד, והצבע נותר פרוץ ומזמין עבור הצרפתי (שנשמר במהלך הזה, למרבה האימה, על ידי ג'ייק כהן – שחקן ההגנה החלש ביותר שיש לספרופולוס להציע בקו הקדמי).

via GIPHY

ומשפט אחרון לסיכום. בסקוניה היא קבוצת כדורסל בינונית. וכיום, היא מוכשרת וחכמה יותר ממכבי תל אביב. ובדרך כלל, בכדורסל, הקבוצה המוכשרת והחכמה יותר מנצחת.

הדפס