יורוליג 2018/2019
קבוצה מש’ הפרש נק’
1 פנרבחצ'ה 18 160 34
2 ריאל מדריד 18 208 33
3 צסק"א מוסקבה 18 85 31
4 אנדולו אפס 18 101 30
5 אולימפיאקוס 18 52 29
6 ברצלונה 18 36 29
7 באיירן מינכן 18 -24 27
8 באסקוניה 18 10 26
9 מילאנו 18 10 26
10 פנאתינייקוס 18 -21 26
11 מכבי ת"א 18 -21 25
12 חימקי מוסקבה 18 -27 25
13 ז'לגיריס קובנה 18 -31 25
14 גראן קנריה 18 -154 24
15 בודוצ'נוסט 18 -197 22
16 דרושפאקה 18 -187 20

מערכת העצבים: הלחץ משפיע על מכבי ת"א

בעיית הרכז, קבלת ההחלטות וזריקת השחקנים של יאניס ספרופולוס לפרקט ללא יותר מדי מחשבה. למרות הניצחון על בודוצ'נוסט, מכבי ת"א ממש לא יכולה לחייך. העצבים מהיציעים עברו לפרקט ובחזרה לקהל. שי האוזמן מסכם משחק ומדבר על הנהלה מיואשת

שי האוזמן
שי האוזמן  10.01.19 - 10:36
תחילת כתבה

רוח רעה נשבה אתמול ביד אליהו הישן. כזאת שאת אותותיה ניתן היה לחוש לא רק בהיכל עצמו אלא גם דרך מסכי הטלוויזיה. כמה אנשים שמוחים נגד הבעלים או ההנהלה; אחרים שמתנפלים, על פי פרסומים זרים, על יו"ר המנהלת שמואל פרנקל, שיוצא כנגד ניקולה וויצ'יץ', המנהל המקצועי של מכבי תל אביב, שלמעשה – כך נטען - איננו המנהל המקצועי של מכבי תל אביב; אוהדים שמאחורי הספסל נגד דיאנדרה קיין ולהיפך; אוהדים אחרים נגד סקוטי ווילבקין וההיפך. אמנם עדיין לא פורים, אבל די שמח ומבדח.

והווייבים הרעים האלו ירדו מהיציעים אל הפרקט. ואולי יש לומר, שהווייבים הרעים עברו מהפרקט אל היציעים וחוזר חלילה. מכבי ת"א מזמן לא הרגישה כל כך לחוצה ולא מרוכזת כפי שנראתה אתמול מול בודצ'נוסט. ולא שבמשחקים שלפני הציגה לראווה כדורסל שיחרט על לוח ליבם של אוהדיה לנצח נצחים, אבל הפעם נראה היה שמעבר לבעיות המקצועית, גם היסוד הנפשי החל לפעול ולהשפיע.

ואולי רק אירוני היה שאל מול החבורה המבולבלת, נטולת הרכז, חסרת האונים ולובשת הצהוב, התייצב לו אחד נוריס קול וסיפק מחצית ראשונה של 18 נקודות ודומיננטיות מוחלטת. אז נכון, גם קול רחוק מלהיות רכז קלאסי – ואת זה יודעים כל שוכני היכל מנורה היטב – אבל הוא גארד + יודע לשחק + היה פנוי בעת שמכבי (לא) חיפשה מחליף לג'רמי פארגו + יכול היה להתאקלם בקבוצה באחת + גם במירעו יכול היה לתרום משמעותית יותר מהחלופות שנותרו למכבי תל אביב בעמדה מספר 1 (ריי, דיברתולומיאו ואפילו רול לפרקים).

ואם כבר רכז: בודוצ'נוסט הגיעה למשחק עם מחשבה הגנתית פשוטה למדי בכל הנוגע לסקוטי ווילבקין. היא התקיפה אותו במהלכי הפיק אנד רול במטרה למנוע ממנו את הזריקה ולהוציא את הכדור מהידיים שלו.

הנה, למשל כאן, פיק אנד רול ווילבקין את אובראיינט מביא את ארל קלארק (מספר 5) להראות את עצמו אל מול הקומבו גארד של מכבי ולשכנע אותו להוציא את החפץ העגול מידיו. לאחר המסירה, ווילבקין נותר נטוע ותקוע במקומו, די כרגיל, מה גם שלא עשה רושם שמישהו חיפש להחזיר את הכדור לכיוון שלו.

via GIPHY

או כאן. עוד פיק אנד רול עם אובראיינט מביא עוד עזרה גבוהה של ארל קלארק. הכדור הולך לאובראיינט, ווילבקין לא זז או מראה את עצמו, ולאובריאנט זה לא באמת משנה. הוא סקורר הרי. והוא רוצה לזרוק.

via GIPHY

על עמדת הרכז דיברנו לא מעט כבר העונה. יש לא מעט ויכוחים בדבר מהו רכז, ובטח מהו רכז מודרני. רוב אנשי הכדורסל מסכימים שרכז, בין אם הוא סקורר ובין אם פחות, אמור לנסות להבין את המשחק. להוציא לפועל תרגילים. לזהות פואנטות. להפריד בין החלטה שטובה לקבוצה לבין כזאת שפחות.

נכון לעכשיו, יש בסגל של מכבי תל אביב אחד כזה, והוא לובש כובע צמר מצחיק על הראש, ואמור להתחיל להתאמן מתישהו. בהיעדרו של ג'רמי פארגו ומאחר שעל פי הגרסה הנוכחית של הצהובים, הרי שהמאמן הנוכחי או הקודם – וחס וחלילה לא ההנהלה, הבעלים או הספורטס דיירקטור – לא רצה להחתים רכז חלופי תחתיו, מאלתרים עם שחקנים כמו קנדריק ריי. והעונש מגיע (גם) בדמות קבלת החלטות.

שימו לב כאן בבקשה. מכבי מריצה תרגיל בסיום הרבע הראשון. כמו כמעט כל קבוצה אחרת בעולם כיום, הולכים על מהלך שנקרא VEER, שבו בלאק מראה הטעיית חסימה לריי ולמעשה חוסם למייקל רול. זאת הפואנטה של התרגיל. אבל ריי נטול סבלנות או הבנה, והוא מתקיף בחמת זעם את הטבעת, למרות שיש משהו כמו שלושה בודוצ'נוסטים רעים שניצבים בדרכו. וזה מסתיים באיבוד כדור.

via GIPHY

אבל לא רק רכז אין. גם הפנמה של איך מוציאים לפעול אין. קחו למשל דוגמא כאן מהרבע הרביעי. בסיומו של עוד תרגיל תקוע למדי, מצליח טאריק בלאק לנעול בצבע את גוגה ביטאדזה האיום. רול חושב למסור פנימה, אבל מוותר כי הוא חושש מעזרה של קוטי קלארק (מספר 7) ששומר על דיאנדרה קיין. הבעיה: קיין צריך לשקוע לכיוון הפינה או לשנות מיקום כדי לפתוח אופציית מסירה פנימה. ואין במכבי מי שיזיז או ינהל מהלכים שכאלו על הפרקט. וכך הולכת לה עוד התקפה לאיבוד.

via GIPHY

קבלת ההחלטות הבעייתית הזאת היא זאת שמנעה, ולא רק במהלך הזה, משחק איכותי עוד יותר של טאריק בלאק. הביג גאי המבטיח והכל כך מאכזב של הצהובים הראה אמש שהוא אשכרה יכול לתרום יותר אם רק מוסרים לו לפעמים את הכדור במקומות מתאימים ובתזמונים סבירים.

זוכרים את הגיף הקודם? אז מצד שני, כשהוא בזווית דומה למדי, מקבל דיאנדרה קיין כאן כדור בסוף שעון, חולף על פני נוריס קול ועושה את המהלך שמשנה וכנראה מנצח במשחק: נקודות שמעלות את מכבי ליתרון וחשוב מכך, עבירה חמישית קריטית לגוגה ביטאדזה.

via GIPHY

כי אחרי שאמרנו וביקרנו את קיין ואת ווילבקין, הרי שבסגל הנוכחי החשיבות שלהם עדיין מכרעת. ווילבקין, אחרי שסיים לריב עם העולם, היה האיש עם הכדור ברגעים המכריעים ברבע הרביעי. על ההגנה (המחרידה) שלו לא נדבר הפעם. וקיין, מלבד העבירה החמישית והקריטית שהדביק לביטאדזה (ולג'יימס בל), היה זה שעזר להרגיע במחצית השניה את נוריס קול.

למשל במהלך הזה כאן. דיאנדרה קיין לא מוותר או משחרר את נוריס קול לידיים של טיוס לאחר פיק אנד רול עם בארוביץ (מספר 6). הוא נשאר צמוד לקול, כמו שצריך, ומסיים מהלך הגנתית גדול עם חסימה.

via GIPHY

וגם על האיש אשר על הקווים ניתן לחוש בקלות את הלחץ. זוכרים את ניהול החילופים המופתי מול פנרבחצ'ה? נו, אז תשכחו מזה. נכון לעכשיו נראה גם ספרופולוס, כמו קודמו לתפקיד, כאחד שבחלקים לא קטנים של המשחק משליך שחקנים רנדומלית לפרקט. לעיתים זה נדבק, כמו דיברתולומיאו בסיום הרבע השלישי. לעיתים קרובות פחות.

עכשיו, ברשותכם, כמה מילים בהמשך לענייני ניקולה וויצ'י'ץ'. הראיון המלא

אפשר לאהוב את הדברים שאמר המרואיין וויצ'יץ' יותר או פחות ואפשר לאהוב את טכניקת הראיון ואת המראיין פחות או יותר, אבל חשוב להתייחס לאמירות עצמן. בפני וויצ'יץ' ניצבה הזדמנות לשטוח ברורות, קבל עם ועולם, את האני מאמין שלו, וכך עשה האיש. ניקולה וויצ'יץ' פרש בפני אוהדי מכבי ת"א בשבוע האחרון את משנתו – שהיא משנתה של מכבי ת"א החדשה.

מכבי תל אביב, על פי וויצ'יץ', מיואשת. היא לא מאמינה ביכולת שלה להצליח, בין אם זה בשל החוק הרוסי, התקציב (שהיא טוענת שהוא) הנמוך, רמתו של השחקן הישראלי (שעל פי וויצ'יץ', לא יכול להצליח שכן איננו מתאמן מספיק), התקשורת העוינת וכן הלאה. היא פשוט לא יכולה להצליח. ולכן היא מרימה ידיים.

כי אם לא ניתן להצליח, אז ממילא אין סיבה לבצע פעולה מינימלית כמו מציאת מחליף לפארגו הפצוע. ואם אי אפשר להצליח, אז אין שום סיבה להתחיל ולבצע מהלכים לקראת השנים הבאות, שכן – על פי גרסת הבמאי – ממילא רק המאמן מחליט מי השחקנים אשר יוחתמו. ומאחר שלך תדע מי יאמן במכבי ומתי, אז מדוע לבצע פעולה מינימאלית כמו תכנון לעתיד?

מכבי תל אביב החדשה לא מצליחה להחתים בקיץ שחקן בעמדה 3-4, ולכן היא פשוט מוותרת על הנישה ההכרחית הזאת; מכבי תל אביב בעידן וויצ'יץ' אמנם יודעת שנבן ספאחיה מגיע לעונה הנוכחית כברווז צולע, אבל עדיין – לגרסתה – מותירה בידיו את מכלול ההחלטות המקצועיות; ומכבי תל אביב מתקשה (ועל כך אין ספק) בשל החוק הרוסי הרע והמגביל, ולכן הפתרון שלה הוא להרים ידיים ולברוח מאחריות.

עונת 2018/19 היא עונה שבה יכולה מכבי תל אביב להתברג בשמיניה הראשונה של היורוליג. אם מביטים על טבלת הליגה ומסתכלים על הסגלים שממוקמים במקומות 5 ומטה, אז חייבים להגיע למסקנה שגם עם התקציב שלה (בין אם הוא שישי, שמיני, עשירי או שלושה עשר ביורוליג), מכבי יכולה הייתה לבנות סגל שיתחרה באולימפיאקוס, מילאנו, פנאתינייקוס, באיירן מינכן, ז'לגיריס ובסקוניה. אין שום סיבה שלא.

ואתם יודעים מה? עד כמה שהסיכויים קלושים, גם עכשיו יכולה מכבי תל אביב, ולו תאורטית, לייצר רצף נצחונות אשר יהפוך אותה תחרותית ומעלה על הכניסה לשלב הפלייאוף.

כדי שכל זה יקרה, צריכים לייצר תחושת דחיפות, הרגשה שהדברים אפשריים, אופטימיות ואולי אולי, רחמנא ליצלן, מעט מכביזם. וכאן בדיוק הבעיה. על פי האיש שאיננו המנהל המקצועי ושאחראי רק על ניהול המשא ומתנים של מכבי תל אביב,  המכביזם לא גר כאן יותר.

ברוכים הבאים לעידן הנהי והתירוצים.

הדפס