יורוליג 2019/2020
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 צסק"א מוסקבה 2 2 0 36
2 ברצלונה 2 2 0 34
3 וילרבאן 2 2 0 20
4 חימקי מוסקבה 2 2 0 9
5 ריאל מדריד 2 2 0 5
6 אלבה ברלין 2 1 1 20
7 באסקוניה 2 1 1 9
8 הכוכב האדום 2 1 1 7
9 אולימפיאקוס 2 1 1 7
10 פנאתינייקוס 2 1 1 4
11 באיירן מינכן 2 1 1 3
12 אנדולו אפס 2 1 1 -10
13 מילאנו 2 1 1 -10
14 מכבי ת"א 2 0 2 -7
15 פנרבחצ'ה 2 0 2 -16
16 ז'לגיריס קובנה 2 0 2 -16
17 זניט 2 0 2 -44
18 ולנסיה 2 0 2 -51

תגלית ענק: סיפור הסינדרלה של סנטר ריאל

וולטר "אדי" טבארס התגלה בגיל 17 על ידי תייר גרמני שהתרשם מגובהו. מאז הוא הספיק להיבחר בדראפט ולשנות את התפיסה לגבי סנטר באירופה. על האיום שמחכה למכבי בצבע

עודד הלפרין
עודד הלפרין  10.10.19 - 12:38
תחילת כתבה

בווידאו: מהלכי המחזור הראשון ביורוליג

אחד הסיפורים המפורסמים של הצלחה בלתי צפויה, הוא סיפורו של האקים אולאג'ואן. הילד שנולד בלאגוס בירת ניגריה היה בכלל שוער כדורגל ושחקן כדוריד עד גיל 17, לפני שמאמן כדורסל מקומי שכנע אותו שעם הנתונים שלו, הכדור הכתום הוא הכדור בשבילו. והשאר – היסטוריה.

לאולג'ואן היו את נתוני הפתיחה הספורטיביים וזה סייע לו בכניסה אל הכדורסל, אבל מה תגידו על ילד שעד גיל 17 לא היה בשום מסגרת, וחמש שנים לאחר מכן – כבר נבחר בדראפט? הסיפור של וולטר "אדי" טבארס הוא התגלמות הסינדרלה המודרנית, עד כדי כך שהפרטים בו נשמעים כמעט מפוברקים.

טבארס נולד בקייפ ורדה, אי שמרוחק 1,000 קילומטרים מסנגל. סבא שלו מצד אחד היה בגובה 2.02 מ', הסבתא בצד השני – שני מטר בעצמה. בגיל 14, אדי כמו שכולם קראו לו, כבר עבר את שניהם. בגובה כזה, סביר להניח שברוב הארצות בעולם מישהו היה מפנה אותו לכדורסל. אבל בחלק של האי בו גר לא היה מגרש. אפילו לא סל. טבארס הכיר רק כדורגל וסיפר שגדל בכלל  על רונאלדיניו, ריבאלדו ורונאלדו (המקורי).

אדי המשיך לגבוה ולגבוה, אבל את היום יום שלו העביר בעבודה בחנות ליד הבית של הסבתא שעזרה לגדל אותו, והכל התנהל על מי מנוחות. עד אותו יום שמישהו הבין שנער בן 17 שמתנשא לגובה של שני מטרים ושלושה עשר סנטימטרים – זה לא עניין של מה בכך. תייר גרמני שראה אותו עובד בחנות פשוט ניגש אליו ושאל אותו, האם הוא רוצה להיות שחקן כדורסל. טבארס השיב בחיוב, אבל חשב שמדובר בבדיחה, ולא באמת ייחס חשיבות אמיתית לאותה הצעה.

אבל אותו תייר לא צחק. הוא ניצל היכרות מוקדמת עם גורם בקבוצת הכדורסל של גראן קנאריה והופיע במשרדי הקבוצה. שם סיפר על בחור מקייפ ורדה ששווה להעיף בו מבט. העיניים בחדר התגלגלו, אבל כשהוציא את המצלמה הדיגיטלית והראה תמונות של אדי – החלו להתייחס אליו ברצינות.

שלושה מאמנים/סקאוטים בגראן קנאריה החליטו לטוס לקייפ ורדה כדי לבדוק את העניין ובגלל הקרבה של גראן קנאריה לחופי אפריקה, לא היה זה עניין מסובך או יקר יתר על המידה. אותם מאמנים פגשו אותו במרכז האי בו התגורר, כשטבארס הופיע עם הבגדים הרגילים שלו וכפכפים - ההתרשמות הראשונית שלהם הייתה דומה לזאת שראו בתמונות. מדובר בבחור גדול, גדול מאוד.

אבל השאלה היא - מה עושים עם נער שמעולם לא ראה כדורסל או סל. טבארס עצמו מספר כי הפעם הראשונה שבה נגע בכדור הייתה קשה מאוד – הוא הקפיץ את הכדור על הברך, על הרגל, והוא החל להיות עצבני, כי מעולם לא נגע בכדור כזה. תחשבו על עצמכם, שבגיל 17, בפעם הראשונה מישהו מבקש מכם להקפיץ כדור. משימה בלתי אפשרית, בטח בגובה של שני מטרים ושלושה עשר סנטימטרים.

ולא רק זה הייתה הבעיה – הזריקות הראשונות שלו כמעט שברו את הקרש, ובמקביל שמו לב בצוות האימון של גראן קנאריה שיש לו בעיה קשה מבחינה פיזית בחלק הגוף העליון כי אחרי 15-20 דקות של אימון החלו לו כאבים חזקים בכתפיים.

מה שכן – מוטת הידיים שלו הייתה יוצאת דופן, וכשהוא החזיק את הכדור ביד הוא נראה כמו קלמנטינה – כששאלו אותו האם הוא מעוניין לבוא לשחק בגראן קנאריה, הוא ענה כן, מאוד. כששאלו למה – התשובה הייתה, אני רוצה להפוך את החיים שלי לטובים יותר. המועדון הזמין אותו לשלושה שבועות ניסיון בגראן קנאריה, מקום שאדי לא הכיר וגם לא יכול היה באמת לחפש, כי לא ידע להפעיל מחשב.

ההתאקלמות שלו על מגרש הכדורסל הייתה בעייתית בהמון מישורים - בתנועה, בטכניקה, בכושר, וההבנה הייתה שדרושה לפחות שנה כדי שטאבארס יוכל לנסות להפוך לשחקן כדורסל באמת. על פי אדי מדובר היה בשנה הקשה בחייו כי כולם אמרו שאין לו באמת את היכולת או הפוטנציאל, מה שגרם לו לאבד את האמון בעצמו ולהתגעגע הביתה, למקום המוכר והנוח.

אבל לאט לאט, עם דחיפה מאמו, שנשארה בקייפ ורדה ורצתה לבנה עתיד טוב יותר, יחד עם המאמנים שהאמינו בו – טאבארס החל להתקדם. תוך שנתיים וחצי הפך ילד שמעולם לא נגע בכדור להיות שחקן בקבוצה הראשונה של גראן קנאריה. גם אז – המסע המפרך שלו נמשך. במועדון החליטו שבמשך חמישה חודשים הוא יעבוד אך ורק על היכולת הפיזית שלו, ולאחר מכן – החלו לקצור את הפירות.

בסיום השנה השנייה שלו בליגה הספרדית הבכירה כבר היה מלך הריבאונדים והחסימות של הליגה. במקביל כבר הגיע לגובה של שני מטרים ועשרים ואחד סנטימטרים, והוא היה מוכן לטפס לפסגה הבאה שלו – ה-NBA. בגיל 22 נרשם טאבראס לדראפט. הנתונים הגולמיים שלו קסמו גם למקבלי ההחלטות מעבר לים והוא נבחר במקום ה-43 בדראפט 2014 על ידי אטלנטה.

שנה לאחר מכן, הוא חתם על חוזה רב שנתי בהוקס, אבל בניגוד להתקדמות המטאורית שלו בכדורסל האירופי, אדי לא הצליח לתפוס מקום ב-NBA. הוא בילה תקופות ארוכות בליגת הפיתוח ושיחק בסך הכל 13 משחקים בשנתיים באטלנטה וקליבלנד. יכול מאוד להיות שהיה ממשיך לנסות להגשים את החלום האמריקאי, אלמלא מכת הפציעות מתחת לסל של ריאל מדריד בעונת 17/18, שהובילה את הספרדים לחשוב מחוץ לקופסא. הרי שחקן כל כך גבוה, עם תנועה מוגבלת וטכניקה מפוקפקת, לא באמת מתאים לכדורסל האירופי. או כך לפחות חשבנו.

ב-64 המשחקים בהם שותף ביורוליג מאז הגיע לריאל מדריד, טאבארס שינה את התפיסה לגבי הסנטר במשחק האירופי. עד כדי כך. היכולת שלו לנעול את הצבע, לחסום, ולקלוע באחוזים כמעט דימיוניים מתחת לסל, הפכו אותו למפלצת. נכון – יש מי שיעזור לו בעמדות הגארדים בריאל מדריד, אבל את התואר שחקן ההגנה של היורוליג ב-2018/9, הוא קטף בעצמו, והכניסה שלו לחמישייה השניה של השנה שעברה, הייתה בזכות ולא בחסד.

בקיץ, ריאל מדריד שמה עליו את החותמת הרשמית – ימיך כסותם חורים הסתיימו. הספרדים החתימו אותו על חוזה לחמש שנים, כאשר על פי הדיווחים, טאבארס הפך להיות הסנטר עם השכר הגבוה ביותר בכדורסל האירופי.

10 שנים עברו מאז אותו יום בו השתנו חייו של טאבארס מהקצה אל הקצה. לאותו תייר גרמני לא יצא לו להודות. כאשר חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו בגראן קנאריה, ביקש להזמין אותו כדי שיהיה שותף במעמד החתימה, אך עקבותיו נעלמו. לא ברור האם חזר לגרמניה, או שמא פשוט המשיך במסעותיו ברחבי העולם. אולי הוא אפילו לא יודע, שאותו מוכר צעיר מהחנות בקייפ ורדה, הפך היום לכוכב כדורסל, כזה שמצית את הדמיון לנערים כמותו, ברחבי אירופה.

הדפס