יורוליג 2019/2020
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 אנדולו אפס 11 9 2 71
2 ריאל מדריד 12 9 3 77
3 ברצלונה 11 8 3 71
4 מכבי ת"א 12 8 4 125
5 צסק"א מוסקבה 12 8 4 97
6 פנאתינייקוס 11 7 4 68
7 מילאנו 12 7 5 -13
8 חימקי מוסקבה 11 6 5 -10
9 באסקוניה 11 5 6 -1
10 אולימפיאקוס 11 5 6 -2
11 וילרבאן 11 5 6 -93
12 הכוכב האדום 12 5 7 -17
13 פנרבחצ'ה 11 4 7 -44
14 אלבה ברלין 11 4 7 -57
15 ולנסיה 12 4 8 -57
16 באיירן מינכן 12 4 8 -87
17 ז'לגיריס קובנה 12 3 9 -12
18 זניט 11 2 9 -116

תחרות כישרון: השבוע שבו מכבי ת"א תלמד עוד על הסגל שלה

באסקוניה, מילאנו וגם ברצלונה. זהו רצף משחקי החוץ שמצפה למכבי ת"א בשבוע הקרוב, שבסופו ילמד ספרופולוס להעריך טוב יותר עד כמה קבוצתו באמת מוכשרת. וגם: החשיבות של אייסי והאפשרות של הצהובים למצב עצמם כקבוצת צמרת אמיתית. שי האוזמן מנתח

שי האוזמן
שי האוזמן  14.11.19 - 14:06
תחילת כתבה

קצת סדר
ברוכה הבאה לשלב ב' של עונת היורוליג שלך, מכבי תל אביב.

לאחר שסיימה לרקוד מול חמש יריבותיה האחרונות ביורוליג, או ליתר דיוק לאחר שניצחה את חמשת משחקיה האחרונים בליגה השניה בטיבה בעולם, כאשר מול שתי האחרונות (אולימפיאקוס ואלבה ברלין) נהנתה, שייטה ודרסה, מתייצבת הערב אלופת המדינה לערב הבכורה של הפרק הבא. פרק שבו תתמודד, בתוך כשבוע, גם מול באסקוניה (בחוץ), גם מול מילאנו (בחוץ) וגם מול ברצלונה. כן, בחוץ.

על שבעת משחקיה הראשונים העונה זוכה מכבי תל אביב לציון מצוין. וזהו לא רק המאזן עצמו (2:5), שיכול לנבוע משיבות בלתי מאוזן של משחקים, אלא העובדה שהיא עמדה היטב בכל מטרותיה. כלומר, שימרה ושמרה על הבית מול ארבע יריבות שונות + חזרה עם ניצחון חוץ אחד, מרשים במיוחד.

ואל יקל הדבר בעיניכם. חרף האופוריה הקלה שנושבת מסביב, מטרתם של הצהובים העונה, בפעם האחרונה שבדקתי, היא עדיין למצוא את הדרך לסיים את 34 מחזורי היורוליג כשהם בתוך השמיניה הראשונה. והיסטורית, כדי לעשות זאת צריכים מאזן של 50 אחוז ואולי עוד קצת. כלומר, סדר גודל של 17-18 ניצחונות אמורים להספיק. במילים אחרות, שמירה על הבית פלוס גניבה אקראית מכאן ומשם, והחיים יפים.

ואם יש כאן אנשים וגולשים שחושבים שפתיחת העונה המרשימה כבר שמה את הצהובים במקום שבו כבר תוהים מי תהיה היריבה בשלב ההצלבה, אז, ברשותכם, נבקש להזכיר את הקבוצות הבאות: ברצלונה, ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, אנדולו אפס, פנרבחצ'ה (למרות הכל) ומילאנו של אטורה מסינה; שש אלו, אם לא יקרו דברים קיצוניים, ימשיכו העונה לשלב הפלייאוף של היורוליג. והשאר? אמורות, לפחות על הנייר, להתחרות על הכרטיסים הנוספים, גם אם לא בהכרח על מקומות 7-8. כלומר חימקי מוסקבה, באיירן מינכן, באסקוניה, ז'לגיריס קובנה, פנאתינייקוס, אולימפיאקוס(?). אה, ומכבי תל אביב.

נצחון אחד יספיק?
נו, אז מכבי תל אביב מתחילה הערב רצף של שלושה משחקי חוץ לא פשוטים. המשחקים מול מילאנו וברצלונה יפגישו אותה מול קבוצות שאמורות לסיים את העונה כשהן על סף פיינל פור (מילאנו) או על סף גביע (הקבוצה של מירוטיץ'). היריבה הערב, באסקוניה, קשה ומסוכנת על הנייר לא בגלל רמת הכישרון המוגבלת יחסית שלה, אלא בעיקר בגלל שהמשחק נערך בביתה. ובביתה, עד כה, היא רמסה את כל מי שהתייצב מולה.

וכשהיא מסתכלת ימינה ושמאלה, מבינה מכבי שמעבר לענייני יחסי ציבור ותחושה טובה, יש לה רק ממה להרוויח בסדרה הזאת. אם תנצח משחק אחד מהשלושה, שלא לומר יותר מזה, היא תמצב עצמה סופית כקבוצה ששייכת לחלק העליון של הליגה, ולא רק לשני השלישים הבכירים. ואם תפסיד את כל השלושה, היא תאחוז עדיין במאזן נהדר. הקיצר, שלושה משחקים מהם ניתן רק להרוויח, לא? אהה, לא.

אחד הדברים המשמעותיים שעומדים לזכות האלופה המקומית עד כה הוא המומנטום, או תחושת הביטחון. ומומנטום שכזה יכול בקלות להתהפך ברגע שרצף ניצחונות מתחלף בסדרת הפסדים. אז נסכם: שום דבר רע לא יקרה למכבי תל אביב אם לא תמצא את הדרך לנצח מי ממשחקי החוץ הרצופים והקרובים שלה. וזה יהיה רע מאוד אם כך יקרה. מבולבלים? גם אנחנו.

כישרון
אוקיי, אז את מצב הניצחונות מול הפסדים ניתחנו. בערך. הגיע הזמן, אומרת אימי, לדבר כישרון. כלומר, להעריך את רמת הכישרון של הצהובים. כאשר משווים את מצב הסגל הנוכחי לסגלים הקודמים, אשר כשלו בעונת יורוליג אחר עונת יורוליג אחר עונת יורוליג, הדבר הראשון שבולט הוא שיש, אהההה, יותר שחקנים שטובים בכדורסל. שגם אם נניח לרגע הצידה סוגיות חשובות כמו איזון, התאמה לעמדות מסוימות וכן הלאה, עדיין - בשורה התחתונה - יש הרבה יותר שחקנים להם אפשר לתת את הכדור ולקוות לטוב. סליחה, לצפות לטוב.

כי אם בעונה שעברה, כמודל להשוואה, הסקוררים היו ווילבקין ואובריאנט, פחות או יותר, עכשיו זה נראה הרבה יותר. הקו האחורי שהולחם לו יחדיו בקיץ מורכב, גם על הנייר וגם ממה שראינו בפועל עד כה משלושה ומשהו סקוררים, ותעזבו לרגע את העמדה המדויקת שלהם על המגרש. כלומר, גם ווילבקין וגם וולטרס, שניים שהוכיחו כבר שהם יכולים "להבקיע" באופן מרשים למדי ברמת יורוליג, וגם דורסי ובריאנט שאמורים להיות כאלו בשלב כזה או אחר.

ושלושה או ארבעה שחקנים כאלו הם הרבה, גם ברמת התחרות אליה נכנסת כרגע מכבי תל אביב בכלל ומול באסקוניה בפרט. מאמנים, פרשנים ושאר מלהגים ידברו איתכם הרבה על ענייני מחויבות, טקטיקה, לוחמה בשטח בנוי ושאר אלמנטים חשובים וקריטיים בכדורסל. ועדיין, רבות מהתוצאות במשחקים דוגמת זה שיתקיים הערב בחבל הבאסקים שבספרד מוכרעים על כישרון. ודווקא בגלל שבאסקוניה היא מקבוצות ההגנה הטובות במפעל.

מכבי תל אביב מוליכה את היורוליג באחוזים ל-2 נקודות, כשהיא מציגה לראווה נתון מוטרף שנושק ל-59 אחוזים. אז נכון, מרכיבים משמעותיים מהנתון הזה נובעים מהיכולת להפעיל את הגבוהים או לסיים התקפות מתפרצות בסלים קלים. ומצד שני, אי אפשר להגיע למספרים כאלה בלי לדייק, פעם אחר פעם, בזריקת הפלוטר של נייט וולטרס, בג'אמפר עם הלוח שסקוטי ווילבקין כל כך אוהב, בחדירה האגרסיבית לסל של טיילר דורסי, משמאל לימין, או מהלכי האחד על אחד של אלייז'ה בריאנט.

ברגעים המשמעותיים של המשחק, ואת זה יגיד לכם (בשקט) כל מאמן שמכבד את עצמו, הוא זקוק לאנשים שיודעים מה לעשות. בלי תרגיל ובלי שרטוט. ובשבוע הקרוב ילמד גם יאניס ספרופולוס להעריך כמה כאלו עומדים לרשותו העונה.

ה-4 שנותר
הערב תתייצב מכבי למשחק בלי ה-4 הבכיר שלה, עומרי כספי. כלומר, לפחות הערב. זה יהיה משחק היורוליג השני העונה ממנו יעדר הפרנצ'ייז פלייר החדש-ישן של הצהובים, עניין שהיא אמורה הייתה לקחת בחשבון עת הצליחה להנחיתו חזרה הביתה, אל יד אליהו הישן, לאור ההיסטוריה הרפואית של האיש בשנים האחרונות. ואתם יודעים מה? זאת עסקה שמכבי מחבקת בכיף. אם המחיר שהיא אמורה לשלם, בדמות היעדרות מפעם לפעם, מגיע במקביל ליכולות שהציג כספי עד כה, אז החיים יפים בואכה סנופי דיסקו.

ועדיין, צריך לשאול ולתהות מה קורה כשאין כספי. ומי קורה כשאין כספי. בניגוד לעמדה 5, שבה אוחזת מכבי בשני שחקנים בעלי תכונות דומות למדי, ובניגוד לעמדה 1, שגם בה יש חלופות עם נתונים שחלקם דומים (וחלקם שונים בתכלית השינוי), אז המצב בעמדת הפאוור פורוורד הפוך.

עומרי כספי רואה את המשחק ברמה הגבוהה ביותר במכבי תל אביב. והוא אחד משחקני האחד על אחד המשמעותיים ביותר שלה, בטח ובטח בכל מה שקשור למשחק עם הגב אל הסל. ובמקביל, הגם שהרשים בלא מעט מצבים ומשחקים בתחילת העונה ביכולת להתמודד מול שחקני התקפה שונים, הראה לנו עד עכשיו, הגנתית, בעיקר עליות ומורדות. כלומר, הבנה, מחויבות וידיים מצוינות מצד אחד, וקושי גדול להתמודד מול הפרינטזיסים של העולם מהצד השני.

קווינסי אייסי, במספר מובנים, הוא תמונת הראי של כספי. אם כספי הוא מנהל המשחק האמיתי והמוכשר של מכבי תל אביב, אז יכולות המסירה של אייסי, עד כה, נראות בעיקר ככה.

via GIPHY

עם ממוצע של 0.6 אסיסטים על 1.1 איבודי כדור, ברור שהשימוש ההתקפי באייסי, בדקות בהן יעודד אותו ג'ייק כהן מהספסל, חייב להיות שונה לחלוטין.

ומה לגבי הקליעה מבחוץ? אייסי קלע עד כה, בעונת הבכורה שלו ביורוליג, 2 שלשות מתוך 14 נסיונות. בניגוד גמור למגמה שאפיינה אותו בעונות האחרונות. הנה, לבקשת הקהל, אחת מהן.

via GIPHY

רגע, בעצם זה לא שונה בהרבה מאשר המאזן של כספי, שדפק עד כה 2 טריצות בלבד בעצמו, מתוך 8 נסיונות (וכהן, אגב, עד לא קלע שלשה העונה ביורוליג).

קווינסי אייסי רחוק מלהיות שחקן כדורסל שלם. גם לאחר שהצליח להציל את קריירת הכדורסל שלו, ולהמציא עצמו מחדש, בשנים האחרונות, כשחקן שניתן לראות בו גם כסטרץ' 4 שלא כדאי להותיר חופשי מחוץ לקשת שלוש הנקודות, ולא רק כאחד שנוגח בכל מה שזז בצבע.

כי כזה היה האיש לפני השדרוג וזהו מהותו גם אחריו. לוחם אגרסיבי, שעט על כל כדור בחמת זעם. שחקן משלים, בהגדרה, שקבוצות וחברים לקבוצה אוהבים, כי הוא אחראי על תיק העבודות השחורות. שמיועד למשימות הגנתיות מיוחדות ומסוימות בהגנה, ושעיקר כוחו ההתקפי לא באמת השתנה מאז ימים בקולג', כלומר להיות זה שניזון ממצבים וחצאי מצבים באזור הצבע. כמו למשל כאן, כשהוא חוסם כמו שצריך במהלך פיק אנד רול ומסתער על הטבעת בחמת זעם.

via GIPHY

ולמה בחרנו הפעם להתמקד כל כך דווקא בעמדה מספר 4? זוכרים את זהות היריבות מולן תיפגש מכבי תל אביב בשלושת משחקיה הקרובים? את העמדה המסוימת הזאת מעטרים אצלן פאוור פורוורדים שעונים לשם טורניקה שנגליה, לואיס סקולה וניקולה מירוטיץ'. ואם תצליח מכבי להחזיק מולם מעמד בעמדה מספר 4, עם או בלי עומרי כספי, אז תמצא עצמה במצב שבו חלומות הפלייאוף שלה הופכים, פתאום, למציאותיים הרבה יותר.

הדפס