יורוליג 2020/2021
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 אלבה ברלין 0 0 0 0
2 אנדולו אפס 0 0 0 0
3 מילאנו 0 0 0 0
4 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
5 צסק"א מוסקבה 0 0 0 0
6 ברצלונה 0 0 0 0
7 באיירן מינכן 0 0 0 0
8 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
9 חימקי מוסקבה 0 0 0 0
10 באסקוניה 0 0 0 0
11 וילרבאן 0 0 0 0
12 מכבי תל אביב 0 0 0 0
13 אולימפיאקוס 0 0 0 0
14 פנאתינייקוס 0 0 0 0
15 ריאל מדריד 0 0 0 0
16 ולנסיה 0 0 0 0
17 ז'לגיריס קובנה 0 0 0 0
18 זניט סנט פטרסבורג 0 0 0 0

בני בית: סיכום עוד הצגה של מכבי ת"א בהיכל

הניצחונות הגדולים של מכבי ת"א בהיכל על קבוצות התחתית הפכו לנורמה העונה, אבל הם לא מובנים מאליהם. יובל זוסמן לקח אחריות, ספרופולוס מצליח עם אלמנטים מיוון ואבדיה מסופסל בגלל ההגנה, וזה לא נורא. האוזמן מסכם ותוהה איך ומתי תגיב ההנהלה לפציעות

שי האוזמן
שי האוזמן  06.12.19 - 11:00
תחילת כתבה

מובן מאליו?
ארבע קבוצות מהחלק העליון של טבלת הליגה השנייה בטיבה בעולם אירחו אמש ארבע קבוצות מהחלק התחתון. צסק"א ניצחה את ז'לגיריס קובנה בהארכה ובשיניים; ריאל מדריד התקשתה מאוד מול ולנסיה; מילאנו נוצחה בביתה על ידי הכוכב האדום בלגרד בפער דו ספרתי; ומכבי. מכבי, בנוהל, כלומר בנוהל הפירוקים של יד אליהו הישן.

אתם מכירים כבר את המספרים, לא? למכבי תל אביב הפרש הסלים הטוב במפעל. לא רק שהיא טרם נוצחה בביתה העונה, אלא שאת ניצחונותיה המקומיים היא משיגה בהפרש ממוצע בן 20 נקודות. ואם מתייחסים רק לשלושת ניצחונות הבית האחרונים של הצהובים, אזי הפער הממוצע מאמיר לכדי כ-26 נקודות הפרש. ביורוליג, כן? וההפרש הממוצע הזה, למי שתהה, גבוה מזה הממוצע במשחקי הבית במסגרת הליגה המקומית.

אה, אז התשובה לשאלה מהכותרת היא לא. היכולת לנצח, בבית, לחלוטין איננה מובנת מאליה.

ספרופולוס
ואם כבר לא מובן מאליו, אז יאניס ספרופולוס. אז נכון שעת הוחתם כאן אקס אולימפיאקוס, היה ברור לכולם שסופסוף נחת כאן מישהו שעשה משהו ביורוליג. ושעם כל הכבוד למאמנים שהתרוצצו כאן מאז ימי דייויד בלאט, יש כאן מאמן בשיעור קומה ובסדר גודל אחר. ועדיין, התהיות והרחשים מסביב הקיפו את כל המלהגים.

גם כי אין דין מאמן יווני שנכנס לפס הייצור של אולימפיאקוס כדין עבודה במקור אחר. שהרי אולימפיאקוס של ספנוליס, פרינטזיס, מנצאריס ושות' נראתה כמי שעובדת על אוטומט ומשחקת על אוטומט, תהא זהות המאמן אשר תהא. או לפחות כך חשבו כולם שם עד שעזב הספרופולוס. גם כי עבודה עם קבוצה בעלת אוריינטציה אירופאית-יוונית לא משולה לכזאת בסביבה, אוריינטציה וזהות אמריקאית לחלוטין, כפי שהייתה ותהיה בחדר ההלבשה של אלופת המדינה.

גם כי הכדורסל הזה, שמורכב התקפית מסגידה לכוכב על אחד, והגנתית מושתת על הגנה בסיסית וקשוחה – מעולם לא הצליח כשניסו לתרגם אותו לצהוב ולכחול. והנחת היסוד הייתה שזה מה שיאניס מכיר, וזה מה שיאניס יעשה.

וחלק ניכר מהנחות היסוד הללו התברר כנכון. כלומר, יאניס ספרופולוס אכן סיגל לקבוצתו החדשה מאסיה הרגלי כדורסל מסוימים שמזכירים את מה ששיחק ביוון. התקפית והגנתית. והוא עושה את זה טוב מאוד, נכון לעכשיו, גם אם אין בסביבה יוונים שמוציאים לפועל. וגם אם אין בסביבה אירופאים. וסחטיין על ספרופולוס.

בכל הנוגע לניהול המשחק, ראינו גם אמש עבודת מיקרו שנעוצה בהכנה ובמחשבה מוקדמת. למשל השילוב של ג'ייק כהן כחילוף ראשון בעמדה מספר 4, במקביל עם הכניסה הראשונה למשחק של אלכס קינג האפור במקומו של דנילו בארתל המרשים הרבה יותר. וזה חילוף שמאפיין לחלוטין את צורת המחשבה של הקואוץ' מיוון, שלרוב אמנם נמצא בפוזיציה המגיבה ולא בזאת היוזמת, אבל כזה שמגיע עם מחשבות ברורות על מה, מי ומו.

ותגובה ממוקדת נוספת, שהיא כולה תוצר של הכנה מוקדמת, נוגעת לכניסתו הראשונה למשחק של גרג מונרו. האיש שחתם חוזה בן 50 מיליון דולר במילווקי בשנת 2015 הגיע אמנם ליד אליהו הישן לאחר משחק חלש מאוד מול אנדולו אפס, אבל עדיין אחז בממוצע נקודות מרשים וכעוגן ההתקפי של הגרמנים. אה, ואחז בתואר נוסף, והוא של שומר חלש להחריד.

נו, אז בדומה לטיפול שהעניק בעונה שעברה להגנה של סרחיו רודריגס בשבתו כשחקן צסק"א מוסקבה (טיפול שעבד הרבה פחות בגרסתו העדכנית כשחקנה של מילאנו), התביית ספרופולוס מיידית על הרגליים של מונרו, והפך אותו חיש קל לנטל עבור הקבוצה שלו.

נדגים? נדגים: מונרו נכנס לראשונה למשחק עם 4:22 לסיום הרבע הראשון. וזהו הפוזשן ההגנתי הראשון שבו היה האיש הגדול מעורב. בחסות פיק אנד רול ווילבקין את בלאק, נאלץ מונרו לכתת רגליו לאזורים רחוקים מאוד מהצבע. משם, דרך התגלגלות קצרה וקבועה של בלאק (SHORT ROLL), מכבי מגיעה לזריקה טובה תוך שתי מסירות.

via GIPHY

מיד לאחר מכן, הנה עוד פיק אנד רול במסגרת התקפת המעבר. הפעם חוסם טאריק בלאק לג'ון דיברתולומיאו. והפעם מכבי כבר לא צריכה שתי מסירות כדי להעניש את האין הגנה של מונרו. הפעם מספיקה מסירה אחת בלבד לליי אפ. קלל.

via GIPHY

וכך זה המשיך כמעט בכל מהלך שבו שהה ושוטט על המגרש ההוא שנבחר בדראפט 2010 לפני פול ג'ורג' (ולפני שחקני פנים אימתניים כמו קרייג בראקינס, טריקו ווייט, ג'רוויס ורנאדו ואפילו לטאביוס וויליאמס). הנה כאן, בתחילת הרבע השני, מריצים אותו הצהובים הרשעים לשני מהלכי פיק אנד רול רצופים. קודם כל ווילבקין והאנטר, ומיד לאחר מכן ג'ייק כהן (?!) והאנטר. בשלב הזה מונרו כבר צריך ג'י.פי.אס כדי לאתר את השחקן עליו הוא אמור לשמור.

via GIPHY

והאלמנט המשמעותי הנוסף הוא ההגנה. באיירן מינכן הגיעה למשחק אתמול כשהיא אוחזת בממוצע של כ-78 נקודות לא מרשימות למשחק. ובשום שלב של המשחק לא נראה היה שהיא מתקרבת לנתון הזה. וליכולות ההגנתיות הללו מגיעה הקבוצה של ספרופולוס למרות וכנראה שבגלל הגנה שהיא כמעט ונטולת התחכמויות. ולמרות שכמעט בכל הרכב יש לצהובים שחקנים שנחשבים, או לפחות נחשבו, כנטל הגנתי קבוע עבור הקבוצות שאת גופותיהן הם לובשים.

הטרוף של זוס
יובל זוסמן פתח השנה בחמישייה במחצית ממשחקי היורוליג של מכבי תל אביב. אתמול, מעשית, היה החילוף האחרון עת שולב לראשונה במהלך הרבע השני. אבל אולי בחסות התחושות הטובות אותן הוא סוחב משלושת משחקיו האחרונים (כלומר וילרבאן ושני משחקי הליגה בחיפה ובנהריה), הרגיש זוסמן מעורב מהרגע שבו נכנס לשחק.

ואולי בכלל הטריגר הגיע לאור הנסיבות. בהיעדרם של שני הרכזים המובילים של הקבוצה, מצא עצמו לפתע הזוס כשהוא בעמדת מקבל החלטות. גם קצת כמוביל כדור עיקרי וגם ככזה שמחויב להיות אסרטיבי יותר מבדרך כלל. ואם אתם צריכים לדעת משהו על יובל זוסמן, הוא שהעלם חש שזהו מקומו האמיתי. שעם כל הכבוד ליכולת שלו לעמוד בפינה במהלך התקפות, שהוא שייך לעמדות שמשוחקות דווקא יותר קרוב לאמצע. לעמדות של מנהלי המשחק.

להגיד שדווקא במקומות הללו הצליח אמש זוסמן. לא, לא צריך להגזים. את מירב ההישגים ההתקפיים שלו השיג הגארד הצעיר ממקומות מוכרים הרבה יותר.

למשל כאן, כשכדור תועה במסגרת התקפת המעבר הועבר אליו לפינה מידי טיילר דורסי. ומשם קיבלנו שני כדרורים אסרטיביים שסייעו לחלוף על פניו של לוצ'יץ' (שבנוהל, סיים עם הפלוס מינוס הגרוע בקבוצתו) ולדפוק דאנק על הצופה המתעניין לסור.

via GIPHY

או כאן, כשזוסמן מנצל את ההתעניינות של קופונן בנסיון החדירה לסל של קלויארו, כדי למחוק ממנו על קו הבסיס, בדרך לכדור חוזר (אחד מתוך שמונה !! שהשיג אמש) וסל קל.

via GIPHY

ועדיין, עם כל הכבוד למהלכי ההתקפה השונים, הטיקט של יובל זוסמן הוא הגנתי. והוא גם קו מחבר בין הכדורסל שהצליח לספרופולוס ביוון לבין מה שעובד כל כך יפה היום. כי זוסמן הוא בדיוק המקומי (היווני) ההוא שמדביק – לפחות בהגנה. וכשהמאמן שלו מתגאה ב-DNA ההגנתי של הקבוצה שלו, אזי חלק משמעותי מאותה הגאווה מגיעה מהיכולת של זוסמן לשבש את היריבות. ולנטרל את השחקנים עליהם הוא מצוות.

כאן, למשל, מהלך הגנתי שמתחיל מעזרה של זוסמן על קופונן, ומשם לחץ על דימרקוס נלסון, שמתחיל בדיפלקשן (נגיעה בכדור) וממשיך בניסיון לא מוצלח של האחרון לברוח מהטלפיים של זוס. שסיים את המשחק, אגב, עם הפלוס מינוס הגבוה ביותר במכבי.

via GIPHY

וכאן אמנם מהלך שירשם בסטטיסטיקה כחסימה של דורסי, אבל כל כולו נובע מההגנה של זוסמן. מאודו לו הוא אמנם רכז נבון למדי, אבל הבקשה שלו למהלך פיק אנד רול עם ציפסר הביאה עליו דווקא את ההגנה של זוסמן. שאילץ אותו לחדירה קשה לסל. שהסתיימה בעזרה נהדרת גם של האנטר וגם של דורסי החוסם.

via GIPHY

אז אמנם קשה לאבחן ולמצוא את אותו הטרוף עליו דיבר יובל זוסמן בסיום המשחק, אבל כנראה שבניגוד לגיוון במשחק שלו, מספר הבעות הפנים של התכשיט מצומצם הרבה יותר.

ובשבוע הבא האתגר ההגנתי הוא כבר ברמה אחרת לגמרי. כי בשבוע הבא מייק ג'יימס.

הוא טוב, הווילבקין הזה
מספרית, זה לא היה המשחק הכי טוב העונה של סקוטי ווילבקין. ראינו כבר תצוגות התקפיות מרשימות יותר של האיש שקולע העונה הכי הרבה שלשות ביורוליג. ושמוביל את הקבוצה שלו, עונתית, במדד הפלוס מינוס. אתמול, בחסות הפציעות המוקדמות של וולטרס ודיברתולומיאו, מצא עצמו ווילבקין שוב בעמדת מוביל הכדור המרכזי.

וזוהי בדיוק העמדה ממנה הרשים הרבה פחות בעונה שעברה. שממנה זכה לתגובות הרבה יותר צוננות מהקהל שלו, שליווה ברחש בחש את הכדרורים הבלתי פוסקים של הסופר סקורר שלו. אז אתמול, לפחות, היו הרבה פחות כדרורים לווילבקין בכובעו ברכז – לפחות כל עוד הדברים עבדו יפה.

ובכלל, מכבי מודל תחילת דצמבר ידעה להשתמש בווילבקין היטב כקלע, גם כשלצידו בקו האחורי צוותו בראיינט וזוסמן. כאן, למשל, אחת מארבע השלשות של ווילבקין אמש, אחת בדרגת קושי גבוהה מאוד, כתוצאה ממהלך האנד אוף עם ג'ייק כהן.

via GIPHY

ברבע השלישי, זה שבו הוגבלו הצהובים התקפית ושבו הלכו הדברים קשה הרבה יותר, חזינו בגרסה מוכרת יותר של ווילבקין המכדרר. זה שמחפש ומחפש חילוף הגנתי כדי להעניש. זה התחיל לא רע בכלל, עם ג'אמפר יפה על הרגליים והפרצוף של בארתל.

via GIPHY

וזה המשיך מרשים פחות ככל שהרבע התקדם.

ואחרי שאמרנו וכתבנו את זה, הסיפור הגדול של ווילבקין נמצא דווקא בצד שבו שומרים. כלומר, בצד שבו גם ווילבקין שומר, ושומר לא רע בכלל, לאורך רגעים משמעותיים במשחק. בין היתר, הסבירו והסברנו את הכשלים ההגנתיים של האיש בעונה שעברה במחסור באנרגיה וכוחות, כי כמה אפשר כבר לצפות משחקן שצריך גם להוביל ולנהל את המשחק, ולפעמים תחת לחץ הגנתי, גם לייצר ולקלוע וגם לשמור. העונה, גם בחסות השינוי בתפקוד על המגרש, קיבלנו גרסה אנרגטית הרבה יותר של ווילבקין בהגנה.
ועכשיו, נוכח ההיעדרות הצפויה של וולטרס ודיברתולומיאו, נותר רק לתהות מה יהא מעתה על ההגנה של ווילבקין.

אז מה קורה עם דני אבדיה?
אחת השאלות החוזרות במשחקים האחרונים של מכבי תל אביב, ובמיוחד אתמול, נוגעת לדקות המשחק של דני אבדיה. אבדיה, שפתח בחמישיה בשלושת משחקי היורוליג האחרונים של הצהובים, זכה למעט יותר משש דקות ותו לא.

אז למה רק כשש דקות? גם כי הסתדרו נהדר בלעדיו. וגם בגלל הבעיות ההגנתיות. שנדגים עכשיו.
כאן, למשל, נתקע אבדיה בחסימה הפיק אנד רול שמסדרת באיירן ללוצ'י'ץ'.

וזה המשיך מרשים פחות ככל שהרבע התקדם.

via GIPHY

כאן, למשל, נתקל אבדיה בחסימת ה FLEX של מאודו לו ומאפשר ללוצ'י'ץ' לקבל כדור עמוק בתוך הצבע.

via GIPHY

והמחיר הגיע בדמות חילוף ראשון, כבר אחרי כארבע דקות וחצי.

והאמת? אבדיה לא צריך ולא אמור להרגיש רע מדי עם עצמו. אם מודדים את היכולת שלו ביורוליג עד כה, הרי שהיא מעל למצופה. או לפחות מעל למצופה אצל אנשים בעלי פרופורציה. כי יורוליג זה קשה. ורמת התחרות דורשת לעיתים ידע ופיזיות שגם לבני ה-18 המוכשרים ביותר, ודני אבדיה הוא מבני ה-18 המוכשרים ביותר, פשוט אין עדיין.

העניין הוא שלקשיים ההגנתיים הללו לא באמת אמורה להיות השפעה כלשהי על מיקומו (הגבוה!) של אבדיה בדראפט הקרוב. כי בדומה ללא מעט מאלו שאמורים להיבחר גבוה כמותו או ממנו, ובהתאם לרוח הנושבת מהליגה עצמה, הגנה היא החלק הפחות חשוב. הפחות מעניין. חשובה הרבה לאלו מעבר לים היכולת והאפסייד, וחשוב הרבה יותר לאמריקאיים הכישרון הטהור, במיוחד כשזה משתלב עם נתונים פיזיים מתאימים. וגם מזה וגם מזה וגם מזה יש לאבדיה, ככל הנראה, יותר משהיה לכל שחקן ישראלי אי פעם.

שלוש נקודות לסיום
1. זוכרים את ניתוחי עמדת הסנטר של מכבי תל אביב בתחילת העונה? התחושה המוקדמת הייתה שזהו אולי הציוות הכי מרשים שהיה לצהובים בעמדה מספר 5 מזה שנים רבות. ועושה רושם שהצמד בלאק את האנטר מוכיחים זאת פעם אחר פעם. אתמול, במצטבר, היו שווים השניים 24 נקודות, 8 ריבאונדים ומדד יעילות 24. ובמקביל, שמו ללעג את גרג מונרו.

2. היכולת להצליח ביורוליג היא היכולת (כלומר המזל) להימנע מפציעות. ואם לא, אז היכולת להתמודד עם פציעות. רגע אחרי כתיבת שורה אלו, התברר שוולטרס בחוץ להרבה. ושג'ון די בחוץ לממש ממש הרבה. נו, אז עכשיו רמת האתגר עולה. והכוונה באתגר היא לא רק למאמן או ליתר השחקנים, אלא בעיקר לאנשים שאמורים על קבלת ההחלטות במועדון. מכבי תל אביב שיפרה עצמה בקיץ האחרון , לעומת הקיצים שלפני. האם תוכל לשפר את ההתנהלות הבעייתית והמוכרת שלה מהעונות האחרונות גם תוך כדי העונה? נעקוב בעניין.

3. ועכשיו, זמן לראות אם מכבי תל אביב כבר מוכנה וערוכה לנצח קבוצת בעלת מאזן חיובי. זה עוד לא קרה השנה. ולפחות חמש המתארחות הקרובות של הצהובים יהיו כאלה. אחרי שביססה עצמה מכבי תל אביב, לאחר 12 מחזורים, כקבוצת צמרת ביורוליג, היא תצטרך לעבור דרך צסק"א מוסקבה, פנאתינייקוס, ברצלונה, מילאנו וריאל מדריד במשחקים הביתיים שיהיו כאן עד סוף ינואר 2020. שיהיה לכולנו סנופי דיסקו של סופ"ש.