הפעם זה הספיק: כך מכבי תל אביב גירדה ניצחון

מכבי תל אביב שוב הציגה את אותן הבעיות כמו בכל ההפסדים הצמודים שלה העונה, אך למרות ערב לא טוב בכל זאת ניצחה את הכוכב האדום. יאניס ספרופולוס עדיין משתמש בחמישיות שיכולות לחרב משחק, אולם למזלו הוא קיבל בחזרה את האנטר. האוזמן מסכם

שי האוזמן
שי האוזמן  04.12.20 - 10:10
תחילת כתבה

מוכרחים להיות שמח
הפעם החלטתי לפנק אתכם, גולשים וקוראים נכבדים, ולאפשר לכם חלופה לטור המלא. אז אם הפעם, אבל באמת רק הפעם, אין לכם כוח לניתוחים ולהג, אפשר לתמצת את הטקסט במשפט אחד קצר (או שניים, אם סופרים את הנקודה שבאמצע): מכבי תל אביב ניצחה, שזה טוב. השאר פחות.

נו, אז תודה רבה שהייתם איתי וניפגש בשבוע הבא.

אה, רגע, נשארתם? אז קודם כל, מודה לכם מקרב לב. עכשיו אנסה להסביר.

במצבה הנוכחי של מכבי, גם מנטלית ובעיקר טבלאית, המטרה היחידה אליה היא אמורה לחתור במשחק יורוליג, תהא היריבה אשר תהא ויהא מיקום המשחק אשר יהא, היא לגרד איכשהו ניצחון ולשרוד את השבוע. ואלופת ישראל אכן גירדה איכשהו ניצחון ושרדה את השבוע.

ואל יקל הדבר בעיניכם: הפסד ביתי נוסף והפעם, בניגוד למשחק בשבוע שעבר מול מילאנו, ליריבה בעלת כישרון מוגבל ועומק מוגבל עוד יותר כמו הכוכב האדום בלגרד, יכול היה בשקט לסמן שאנחנו קרבים לתומו של הטקס. ולסיומה של העונה. זה אמנם לא היה רחוק במיוחד, אבל לא קרה בסופו של ערב ארוך ומייגע. וכאשר לוטשת נציגתנו המשוריינת עיניים אל עבר הצפוי לה בחודש הקרוב, לקראת סיומו של הסיבוב הראשון, היא מבינה שאת הבלאגן שייצרה לעצמה עד כה היא עוד מסוגלת לשפר, ושאת המאזן הרע והשלילי שלה עד כאן היא עוד מסוגלת למזער - ואפילו די בקרוב.

אה, וכדי שזה יקרה, אולי כדאי שהיא גם תשחק כדורסל, ואולי אפילו כדורסל סביר. כי הכדורסל שהיא הציגה לראווה אמש נע איפשהו בין משעמם למזעזע.

זוכר את נובמבר
לא מעט נסיבות מקלות ובעיות מובנות בסגל השחקנים הקשו ומקשים את ועל החיים של יאניס ספרופולוס, שצריך מדי משחק לתמרן בין כל מיני הרכבים שמורכבים משחקנים שאינם שייכים לחלק העליון של הליגה השנייה בטיבה בעולם. ולא, אין לי את זה בפחות עדין.

למשל דראגן בנדר, שמוכיח כמעט מדי שבוע עד כמה הוא רוצה מחד, וכמה שהוא לא מסוגל מאידך. עד כמה שיש לו את כל חבילת הכדורסל התאורטית, מהצד האחד, וכמה שאין לו שום דבר לתת ולהציע מהצד השני, מהצד של התכלס. למשל אנג'לו קלויארו ועוד בלייזר, שקשה מאוד שלא לאהוב את הרצון, התשוקה וההגנה שלהם. העניין הוא שקשה לא פחות לייצר ריווח התקפי כאשר ההגנות, באופן שיטתי, פשוט מתעלמות מקיומם ונוטלות סיכון מחושב על יכולות הקליעה שלהם. אפשר להמשיך ולפרט, אבל נסתפק בכך בינתיים.

ועדיין, לא ניתן שלא להפנות זרקור או אצבע מאשימה לאופן שבו ניהל המאמן היווני לא מעט מהמשחקים עד כה. ואי אפשר להימנע מהמחשבה, שפורטה בטור הזה לא אחת, שספרופולוס בכבודו ובעצמו אחראי ללא מעט מההפסדים העונה. גם בכל הנוגע לחוסר היכולת שלו ליזום; גם בכל הקשור במהירות התגובה שלו למהלכים של המאמן שמנגד; גם בענייני קבלת החלטות/בחירת תרגילים בסיומי משחק. יש עוד, אבל דומני שהמסר כבר עבר.

ואם אתמול, מול הנציגה הסרבית הבינונית שהתייצבה ביד אליהו הישן, מכבי תל אביב הייתה מוצאת את הדרך שוב להפסיד את המשחק - הרי שזה היה לגמרי על הראש של ספרופולוס. אתם יודעים מה? עצם העובדה שהמשחק הזה הסתבך ויכול היה להתפקשש - זה לגמרי על הראש של ספרופולוס, שניהל את המשחק הראשון של חודש דצמבר כאילו שאנחנו עדיין עמוק בתוך נובמבר המר.

הכוונה כאן היא בעיקר לרבע השלישי. כשהיא מוליכה 39:52 וחיה את החלום, נראה היה שמכבי בדרך לפרק את הכוכב האדום בשחזור של משחק הבית מול ז'לגיריס קובנה. אבל כמו שניהול משחק זה מקצוע, כך גם ההבנה כיצד גומרים משחק. מתי ואיך חונקים את היריבה וסוגרים עניין.

אתמול, מרגע שנטלה המארחת את היתרון שהזכרתי כעת, עם קצת יותר משש דקות לסיום הרבע השלישי, החל קואץ' ספרופולוס להחליף שחקנים. ואם הקו האחורי החזק ביותר שלו אמש הורכב מסקוטי ווילבקין וכריס ג'ונס (ואח"כ גם אלייז'ה בראיינט), אז פתאום להטטו להם על הפרקט, בעמדות 1-3, ג'ון דיברתולומיאו, טיילר דורסי וקלויארו. ביחד! אה, וכשדראגן בנדר לצידם בעמדה מספר 4. שזה, גבירותי ורבותי, בדיוק ההרכב הלא נכון בזמן הלא נכון. שזה בדיוק ההרכב שמאפשר ליריבה לייצר ריצה של 19:4. שזו בדיוק הדרך הלא נכונה לסגור עניין.

בהרכב שבו דורסי את דיברתולומיאו מקבלים החלטות, קורים דברים כמו במהלך הבא, שבו דורסי מנהל את העניינים. שימו לב בבקשה לאות'לו האנטר, שמיד לאחר החיתוך ללא כדור של קלויארו, מסתובב כדי לסדר חסימה לדיברתולומיאו, שאמור להשתמש בחסימה הזאת כדי לעלות למעלה ולקבל מצב לקליעה. אבל דורסי, שזיהה שרוצ'סטי החליף בהגנה, באופן שהביא את דיברתולומיאו לסמן שעכשיו זמן למסור לו, אכן הגיב ומסר. ליציע.

via GIPHY

זה אותו הדורסי, אגב, שבהתקפה המתפרצת הזאת יכול למסור שמאלה או ימינה, אבל לא מסוגל להרים את הראש ולראות שמולו יש משהו כמו 2.5 שומרים, ונאלץ לנסות להזיז אותם בכוח הזרוע.

via GIPHY

הקיצר, ההרכב הזה? זה בדיוק ההרכב שלוקח הפרש נאה ומשליך בהנאה את המומנטום היאורה, בדרך ליתרון מצומק בן נקודה אחת בלבד עם סיומו של הרבע. וזו ממש לא הפעם הראשונה העונה שבה נתקע המאמן של הצהובים עם הרכב שמפסיד או כמעט מפסיד משחקים. אל תלכו הרבה אחורה - אפשר לחזור לסיטואציות שהתרחשו לפני שבוע בדיוק, על אותו פרקט, אבל מול יריבה שעונה לשם מילאנו. אז זה קרה עם ריצת 19:1 של האורחים, בדרך להפסד ביתי.

אז רגע, יש רכז?
בראיון סיום המשחק, אמר מאמן מכבי תל אביב לניר קפלן שאחד ההבדלים מול הכוכב האדום בלגרד נגע לכך שהוא שיחק עם שני מובילי כדור. הכוונה, בתרגום לעברית מדוברת, שמכבי שיחקה עם רכז. ויש לה רק רכז אחד בסגל הזה, או לפחות כזה לפי ההגדרות הקלאסיות של המשחק, ושמו כריס ג'ונס.

האם כריס ג'ונס ראוי להיות הרכז הראשון של מכבי תל אביב? בכלל לא בטוח. האם הוא שייך לקבוצת מרכז-צמרת ביורוליג? בכלל, אבל ממש ממש לא בטוח. מצד שני, זה מה שיש, כל עוד לא הוחתם מישהו אחר תחתיו. והכוונה ברכז, במקרה של הצהובים, הוא מישהו שיכול להיות זה שמוריד את הלחץ מסקוררים כמו בראיינט, דורסי ובמיוחד ווילבקין. מישהו שמסמן תרגיל ומוציא אותו לפועל. שיש לו את היכולת, לפחות ברמה התאורטית, לראות את המגרש - לזהות מה קורה ואיפה - ולחסוך מווילבקין את הצורך והמאמץ הכרוך בלהרים קרן לעצמו ולרוץ כדי לנגוח לשער.

ואתמול, לראשונה העונה, פתח הרכז היחידי בסגל של מכבי תל אביב בחמישייה. ולפחות אתמול, זה נראה היה הגיוני מתמיד. ושוב נדגיש, כדי שלא יובן אחרת: הסיבה המרכזית לכך שטענתי כאן שמכבי תל אביב בנתה העונה קבוצה לא רעה, ולא יותר מכך, נעוצה בהחתמות החיוורות למדי שלה בעמדות 1 + 4. כלומר ג'ונס ובנדר. אבל אם ג'ונס כאן, עדיף לנסות אותו, ועדיף לנסות אותו בדברים שהוא כן יודע לעשות בכדורסל, כמו למשל למסור.

עד שלא יוכח אחרת, יש רק שחקן אחד שמסוגל לייצר מהלכים כאלה. והאמת? את המהלך המסוים הזה, שבו מצליחים לפגוע בבראיינט מתוך התרגיל, מצליח ג'ונס לייצר פעם אחר פעם אחר פעם העונה.

via GIPHY

חמישה אסיסטים היו לכריס ג'ונס אתמול מול איבוד כדור אחד יחיד. כמעט תמונת מראה למשחק המזעזע שהציג במחזור שעבר מול הקבוצה של מסינה, כשהוא זה שהיה חלק בלתי נפרד מאותו אובדן שליטה ברבע השני. והפעם הוא הצליח להוסיף גם מספר אלמנטים הגנתיים לא רעים, גם מעט בהגנת היחיד מול קורי וולדן. בעיקר בעזרת הידיים הטובות שלו, שמאפשרות לו לחטוף (3 פעמים אתמול - שיא עונתי), להשתלט ולייצר מסירה כמו כאן, להאנטר.

via GIPHY

האנטר נוסק, ז'יז'יץ' מתרסק
את הקטע הקודם על ג'ונס סיימנו עם מהלך אלי הופ של אות'לו האנטר. האמת היא שהיו לו כמה כאלה, במשחק הטוב ביותר שהציג עד כה העונה. אבל עם כל הכבוד, אלי הופים, יפים ככל שיהיו, מעולם ולעולם לא יספרו את סיפור התרומה של העוגן הצהוב. עוגן שהיה הכל חוץ מעוגן עד כה. האנטר, כפי שציינו לפני מספר טורים, הציג עד ממש לא מזמן את אחוזי הקליעה מהשדה הנמוכים שהיו לו בקריירה המקצוענית שלו. וכיאה לשחקן שמשחק כדורסל מקצועי פחות או יותר מאז ימי ה(סנופי) דיסקו, מדובר בהרבה זמן.

ועכשיו דומה שלפחות בהיבט הקליעה, שב הסדר על כנו. לאחר שסיים סופסוף משחק עם אחוזים של האנטר, כלומר 6-7 בזריקות ל-2, התייצב לו ה-איש על מעל ל-50% מהשדה עד כה. שזה כבר הגיוני. והעניין הוא, כאמור, שהזריקות הללו לא הגיעו רק באלי-הופים. הם הגיעו גם עם ג'אמפר קצר וחשוב מהפינה, בדקות תקועות. והגיעו גם עם מהלכי גב לסל איכותיים, כמו במקרה הזה, שבו גובר האנטר על השומר שלו ג'וני אובריאנט. שזה סוג של אוקסימורון, כן? כי אובריאנט, ותשאלו את ספרופולוס אם אתם לא מאמינים לי, הוא הכל חוץ משומר.

via GIPHY

האנטר קינח סטטיסטית והוסיף 10 כדורים חוזרים, בדרך למשחק הדאבל-דאבל הראשון שלו העונה, והוסיף 3 אסיסטים - גם שיא עונתי. כולל במהלך הנהדר שאראה לכם כאן. שימו לב להאנטר, שמלווה את קורי וולדן בדרך לחסימה של עמרי כספי. ומשם, בלי להוריד את הכדור לרצפה, משגר אותו קדימה והישר אל הידיים הממתינות של סקוטי ווילבקין.

via GIPHY

אבל מאחר שהתקפה, במקרה של האנטר, היא לחלשים, בואו נדבר על הגנה. אם האנטר לא נמצא על הפרקט, בסיום המשחק, סביר להניח שג'ורדן לויד מסיים 40 דקות אדירות עם 30 נקודות צפונה, וסוגר עוד הפסד ביתי כואב. אז למזלו של ספרופולוס, היה שם את האנטר בסוף, שהצליח להרגיע את הגארד היריב, והצליח לגרום לו לקחת כמה זריקות - ולהחטיא. כמו כאן:

via GIPHY

אה, ועוד מילה אחרונה פלאס גיף אחרון על האנטר, ברשותכם. אני רוצה לקחת אתכם אל החטיפה היחידה שייצר אמש, ולהמחיש לכם עד כמה שהוא מיוחד. ברמת הגאון. מכבי תל אביב, כידוע, מכירה את ג'וני אובריאנט ויודעת שלמסור הוא יודע פחות. וכשנהיה קשה וחשוב, בסוף המשחק, זרקה לעברו שמירה כפולה. עד כאן הכל סטנדרטי למדי. אבל היסתכלו בבקשה על האנטר מיד לאחר אותה שמירה כפולה, שגם נע כמעט עד לטבעת כדי למנוע מסירה פנימה ליאגודיץ'-קורידז'ה, וגם עף מיד לאחר מכן החוצה כדי לקרוא ולחטוף את המסירה המיועדת ללויד. ה צ ג ה.

via GIPHY

אז האנטר שיחק אמש מעל 30 דקות, וכשלא שיחק, החלו האלתורים. כולל פתאום בנדר, למרות משחק נורא שלו, בעמדה מספר 5 ברבע הרביעי. כולל הרכב משונה במיוחד של האנטר את ז'יז'יץ' באותו הרבע. שזה לא טוב.

ומה באמת קורה עם ז'יז'יץ'? לאחר פתיחת עונה סבירה מבחינה התקפית (בלבד), שני המשחקים האחרונים מסמנים שינוי מגמה שאמור להטריד את מכבי תל אביב. את המשחק מול מילאנו סיים הענק הקרואטי עם מדד יעילות שלילי ו-4 נקודות בלבד. מול הכוכב האדום הוא שיחק כעשר דקות בלבד (שיא עונתי שלילי) ולא תרם דבר.

לצד הטענות המובנות כלפי השחקן עצמו, כדאי לשאול בנוסף מה חלקה של הקבוצה בכך ומה חלקו של המאמן בכך. כי אין שום ספק שלז'יז'יץ' יש בעיות הגנתיות מובנות. מי שהחתים אותו ודאי ידע והבין זאת מראש. ז'יז'יץ' הוא סנטר איטי וכבד כמו פעם, שכמעט ולא יכול לתת פתרונות הגנתיים ראויים למהלכי פיק אנד רול של היריבה. כל זה נכון. אבל בהתקפה הוא יכול לתרום והרבה. כדי שזה יקרה, צריכים אשכרה לשחק עליו, ואשכרה לתת לו את הכדור במקומות הנכונים ובזמן הנכון. ולא, זה לא יקרה במהלכים כאלה, שז'יז'יץ' מנסה להבין בכלל איפה הוא ואיפה הטבעת.

via GIPHY

לא נראה שהעניין הזה יושב בראש של האנשים שמקבלים את ההחלטות על המגרש ועל הקווים, כי למכבי יש בעיקר רעיונות התקפיים אחרים לגמרי. רעיונות שבהם ז'יז'יץ' הופך ללא רלוונטי גם בהתקפה. ואם הוא לא יכול לתרום בהתקפה, אז הוא מיותר לגמרי בקבוצה הזאת.

בראיינט לא מחטיא
עזבו אתכם ממילים. אלייז'ה בראיינט היה אמש ההבדל בסוף. האיש שעומד כיום על 48.6% בהטלת טריצות, היה האיש שניצח את המשחק. עם שלשות כאלו:

via GIPHY

via GIPHY

שלוש נקודות לסיום - וכולן ברמה של 3 יחידות מתמטיקה
1. שלוש זה יותר משתיים - נו, את זה כבר כולם יודעים. שתי שלשות משמעותיות של ג'ונס ברבע השני ושלוש אדירות של בראיינט ברבע הרביעי עשו, בסופו של יום, את ההבדל. וכשהשלישייה המובילה של הצהובים אתמול, קרי ווילבקין את ג'ונס את בראיינט קולעים בצוותא 9/15 מחוץ לקשת שלוש הנקודות, יענו 60%, אז החיים קלים יותר. אבל את זה כבר ידעתם.

2. אחת זה יותר משתיים? אה, לא נראה לי. אבל גם אחת זה חשוב. מכבי תל אביב התייצבה למשחק מול הכוכב האדום בלגרד כאחת מקבוצות העונשין הגרועות במפעל. שזה עניין שצריכים לספור, במיוחד במקרה של קבוצה שמפסידה שוב ושוב על קטנות. ואתמול? אתמול היה סנופי דיסקו מהקו. עם 19/21 (90.4%) הכל נראה יותר פשוט. בטח אם נשווה את זה ל-7/15 המחריד שהציגה הקבוצה הזאת בטופס הסטטיסטיקה של משחק ההפסד הצמוד בוולנסיה.

3. כמה זה 40 חלקי 12? בהנחה שלא תחווה עוד הפתעות לא נעימות בימים הקרובים, צפויה מכבי תל אביב לקבל בחזרה כבר השבוע את יובל זוסמן. ואיתו, תוכל להלחים סגל עמוק ועמוס כבר מול בסקוניה במשחק היורוליג הבא. כמה עמוק? ווילבקין + ג'ונס + דורסי + דיברתולומיאו בעמדות 1-2; בראיינט + זוסמן בעמדות 2-3; קלויארו ובלייזר בעמדות 3-4; בנדר, כספי, האנטר וז'יז'יץ' בעמדות 4-5. סה"כ 12 שחקנים. כמה עמוס? כרגע לא נראה שיש שם מקום לסנדי כהן, שנשאר בחוץ. אבל עזבו סגל - יש פתאום רוטציה בת 12 שחקנים, על 40 דקות. צריך לדעת לנהל את זה, באופן שגם ישמר חדר הלבשה בריא, גם ישאיר את השחקנים חדים ורצוי שעם רמת ודאות סבירה ביחס למקומם ומעמדם, וגם ובעיקר יתופעל אותו באופן שיביא ניצחונות ומהר. נעקוב בעניין.

@shay_hausmann