מוסר השכל: מכבי תל אביב יכולה לנצח גם בדרך אחרת

הניצחון של הצהובים על באסקוניה לא הוכיח שהקבוצה יכולה להצליח כשסקוטי ווילבקין וטיילר דורסי חלשים. האוזמן מתריע מהמסקנה הלא נכונה ומספק טיפ חשוב ליובל זוסמן

שי האוזמן
שי האוזמן  15.01.21 - 08:25
תחילת כתבה

היידה זוס
מאחר שאני מרגיש שכולנו כבר חברים, אתם ואני, אז הרשו לי בבקשה להכניס אתכם קצת אל מאחורי הקלעים של כתיבת הטור הזה. הטכניקה היא כזו: בסיום משחק, לאחר שהרעיון כבר יושב בראש, אני שולח תזמוני גיפים אל מחלקת הניו מדיה האדירה של ערוץ הספורט. וכאשר אני שב הביתה, פחות או יותר, נוחתים להם הגיפים במייל - ואז זמן לכתוב פלאס להטמיע אותם בתוך הטקסט.

כך היה גם אתמול, ולאחר משחק הניצחון הנאה על בסקוניה, שיגרתי התזמונים אל ישי מהניו מדיה. אלא שאז, או אז, דיבר יובל זוסמן אל המיקרופון של ניר קפלן, וירה לכל עבר (במושגים של זוסמן, כן?), ורעש וגעש, ושצף וקצף. זה היה נפלא, ושינה את מה שתכננתי בראש ומראש, כך שעמכם הסליחה ועם זוס התודה.

נדמה שיובל זוסמן איתנו מזה עידנים, אבל העלם רק בן 22, עדיין לא החליט, כך נראה, מה ירצה להיות כשיהיה גדול. הוא כמו אחד שסיים צבא אבל ממש סבבה לו בבית, ולכן לא ממהר להחליט מה ילמד/במה יעסוק/היכן יגור ביום שאחרי - אז נשאר (בינתיים) לחיות את החלום בבית של ההורים. כך מרגישה העת האחרונה של זוסמן, שבחסות החיבוק החם לו זכה מהמועדון שלו, ייתכן שלא הרגיש עדיין את המשמעות של העולם הגדול והאכזר שבחוץ, והרשה לעצמו להתפנק, מטפורית, בהתאם.

ייתכן שהיה רחוק מרחק כתבה לא מפרגנת אחת, או טקסט לא נעים אחר (ולצערי, גיליתי שהטריגר דווקא לא הגיע מהטור הזה. דאמיט), כדי לסייע לו לבקוע מהביצה שסביבו. זוס אולי נחמד מכדי להבין, אבל אם קרא במקומות מסוימים שקיימת אי שביעות רצון ממנו, אז כדאי שיידע שהמסר הזה שוגר על ידי המועדון שלו, שבצדק גמור, מודאג מהתוצרת של הטאלנט שאמור לשמש כפנים שלו בלא מעט מהשנים הקרובות.

זוס, הנחמד תמיד, חטף את השיגעון, ואם הוא רוצה להיות שחקן כדורסל, אבל לא סתם שחקן כדורסל אלא שחקן שחקן, אז הוא חייב למצוא דרך לשמר את השיגעון הזה; שימנע ממנו לוותר ולהתפשר על מעמדו; שימנע ממנו להסכים לשתף פעולה עם היררכיה התקפית שהופכת אותו לסטטיסט; שיחייב אותו להילחם, גם מול האנשים שהוא אוהב, מעריך או מוקיר תודה, כדי שיוכל לקבל את המקום לו הוא חשוב שהוא זכאי.

לאחר משחק הנפל שלו מול אולימפיאקוס, כתבתי כאן שאין ספק שמכבי תל אביב אוהבת את יובל זוסמן, ואין ספק שהיא גם קידמה אותו רבות. כך גם הדברים לגבי יאניס ספרופולוס. אבל כל עוד מייעד לו המועדון או מייעד לו המאמן תפקיד שמסתכם בלהמתין לתורו בפינה, מקומו לא שם. משחק הניצחון אמש מול בסקוניה רק מחזק את התחושה הזאת. זוסמן, באותו ראיון לפנתיאון, הסביר שהפעם שיחקו קבוצתי, שהפעם מסרו את ה-EXTRA PASS, בניגוד לפעמים קודמות, ושהפעם, בתרגום שלי, הוא הרגיש שותף וחלק אינטגרלי ממשחק ההתקפה.

לפני מספר שנים אמר לי איש כדורסל, שאני מאוד מכבד, שהוא רואה ביובל זוסמן אלמנטים דיאמנטידיסיים. ולא רק במשחק ההגנה התמנוני והנפלא שלו, אלא גם בפוטנציאל ההתקפי. האיש הזה, אגב, עובד החל מאתמול לצידו של דיאמנטידיס המקורי. זוסמן, אם תשאלו אותו, גם הוא משווע לתפקיד שבו הוא חלק משמעותי מהיצירה, וזהו התפקיד שהוא צריך לדרוש, לזעוק ולצרוח (בזוסמנית, כן?) כלפי פנים ובתוך הקבוצה. לעמוד על כך שהוא לא רק שחקן של פינות, ולצפות וללמוד מעומרי כספי, שגם במצבו הנוכחי והרע למדי, לא ניתן להתעלם מצרחות ה-WOOOO שלו בכל מהלך ופוזשן, אשר מסמנות שהוא רוצה כדור כאן ועכשיו.

יובל זוסמן חייב להיות שחקן שמהווה חלק מקבלת ההחלטות על הפרקט, או לפחות לקבל הזדמנות אמיתית לחוות ולנסות זאת ברמות גבוהות. אם מכבי תל אביב לא מסוגלת לספק לו את זה באופן קבוע ושיטתי - גם לאחר שידרוש זאת ויעמוד על דעתו - הוא צריך ללכת למקום אחר שבו ישחררו לו את החבל. לחזור למכבי? תמיד יוכל. לחזור לשחק כדורסל של פינות? גם.

היידה זוס. שיחקת אותה אתמול, קצת במשחק והרבה בראיון. קבל, ממני בהערכה, סנופי דיסקו שכולו שלך.

via GIPHY

מוסר השכל
בסקוניה, בניגוד לשנים קודמות, היא לא קבוצת הגנה גדולה. בטח שלא לאחרונה. כמה לא גדולה? מול פנרבחצ'ה היא חטפה 96 נקודות ביום שלישי האחרון. לפני כן קיבלה 93 מול צסק"א, שאת זה עוד אפשר להבין, אבל גם 95 נקודות מול אותה גרסה פצועה וחסרה של אלבה ברלין - שהתקשתה להבקיע שער מול מכבי. ועדיין, אתמול קלעה אלופת ישראל מספר שיא של נקודות העונה (91). וזאת כאשר שני הסקוררים שלה, סקוטי ווילבקין וטיילר דורסי, קולעים ביחד 10.

אז רגע רגע רגע. אם כבר ראינו, סטטיסטית, שככל שווילבקין קולע פחות = מכבי מנצחת; ואם ראינו אמש שווילבקין ודורסי לא קולעים = מכבי מנצחת וקולעת הרבה, אז מכאן נובע שמכבי טובה יותר בלעדיהם, כן? שבלעדיהם הכדור זז, שבלעדיהם אחרים משותפים, שבלעדיהם יש פתאום ביטחון לשחקנים אחרים שקמלים בשל הדומיננטיות הרגילה והכדרורים הקבועים. אז הנה לכם מוסר השכל. והרי לכם מסקנה.

אחלה מסקנה. באמת. הבעיה היחידה היא שזוהי המסקנה הלא נכונה.

נכון שהצהובים הצליחו לנצח אתמול ככה, אלא שבלי דורסי ובמיוחד בלי ווילבקין היא לא תגיע לשום מקום. המסקנה שצריכים להסיק והתובנה שצריכים להפיק היא אחרת לגמרי, ואליה אמורים היו להגיע ממזמן. סליחה, ואליה אמור היה להגיע יאניס ספרופולוס ממזמן. בפראפראזה על מילותיה של המשוררת יונה וולך בשיר קדמשנתי, אז אומרים לנו שיש כדורסל אחר. וטוב שמישהו יידע על זה. כדורסל שבו משחקים, עם ווילבקין, בקצב אחר.

שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא רומז לקשקושים תוצרת פעם על הנעת כדור, ואני ממש, אבל ממש לא מתייחס לחרטוטים של הכדור שמקבל אנרגיה כשמוסרים, כי אלו שטויות של מאמנים שמעדיפים מחמאות על פני ניצחונות. אני מתכוון שאפשר לגוון את משחק ההתקפה של הצהובים, ואפשר למנן אחרת את הכדררת. זהו, ולא אחרת, מוסר ההשכל מהמשחק מול בסקוניה.

כי גם דרך ווילבקין אפשר להניע כדור. כאן, למשל, הוא מקבל את הכדור בתנועה, מריץ פיק אנד רול שאיננו סטטי, ומייצר הוקי אסיסט - כלומר מוסר את המסירה שמובילה לאסיסט של כספי. תענוג.

via GIPHY

לא שהכדרורים של ג'ון דיברתולומאו בקטע הבא מועילים במיוחד, אבל אפשר להשתמש בהגנה הצמודה של וילדוסה על ווילבקין, גם כשהכדור לא אצל ווילבקין, כדי להעניש ממקומות אחרים. כאן, לאחר הסימון של ווילבקין עם היד ובחסות החסימה האחרונה והאדירה של אות'לו האנטר, הכדור מגיע אל אנג'לו קלויארו בפינה. וכאשר קלויארו חודר, וילדוסה לא עוזר, וגם כך אפשר להשתמש בווילבקין כדי לייצר נקודות.

via GIPHY

זה בטח יותר נחמד מהכדררת הבלתי נגמרת הקבועה, שבה גם מרבית השחקנים לא יכולים לגדול כי הם מאבדים קשר עם הכדור ואת הביטחון בהתאם, וגם מתקשים להתייצב במיקום מדויק, שכן ווילבקין נוטה להתפזר עם הכדרורים שלו ממקום למקום, מצד לצד. לא שאני נגד מהלכים של כדרורים ואחד על אחד, אלא חושב שאפשר וכדאי להפחית מינונים, וגם את מספר זריקות ההתאבדות. כמו במהלך הזה, שבו ווילבקין יורה שלשה קשה מאוד (עם הרבה זמן על השעון) ועוד מול הידיים המושטות של מפלצת בשם פאל. האם הוא יכול לקלוע כאלה? ברור. האם הוא מרים הרבה יותר מדי כאלה? קללל.

via GIPHY

ואם הובן בטעות אחרת, אז גם אתמול התבסס משחק ההתקפה המסודר של מכבי על עקרונות דומים, מוכרים וסטטיים. גם אתמול היא לא הייתה מחויבת מספיק למשחק של ריצה. אבל אתמול המינונים היו טובים יותר, ואתמול ביצעו טוב יותר דווקא האחרים, ובמיוחד כריס ג'ונס.

האחרים שמחליטים
מספרים לא רעים בכלל יש לג'ונס עד כה. ועזבו אתכם לרגע מהציפיות מזר X שנחת בעמדת הרכז בקיץ, אלא השוו נא את ג'ונס אל מול הרזומה של ג'ונס. עד כה, האיש אוחז במעל 59% בזריקות ל-2; במעל 40% ל-3; ביחס אסיסטים של 1:2. באמת שלא רע. אתמול, ולא בפעם הראשונה העונה, הוא היה האיש שאצלו הכדור ישב הכי בטוח, בקצת יותר מ-12 הדקות בהן שיחק.

אוקיי, אז היה את האלי-הופ הנאה הזה עם האנטר, בתרגיל הקבוע שבו (הפעם) דורסי ובלייזר בפינות.

via GIPHY

והיו גם מהלכים כאלה. שימו לב לאופן המדויק שבו מושך ג'ונס בראשית את גידראיטיס ימינה, ואח"כ מפתה אליו את פאל הענק. או אז, כאשר קופצים עליו שניים, סיבוב מהיר מאפשר מסירה לאלייז'ה בראיינט, מסירה שהיא כולה - נו, תגידו איתי - הוקי אסיסט. כלומר, המסירה שהובילה לאסיסט של בראיינט להאנטר.

via GIPHY

והייתה, כמובן, המסירה הקבועה של ג'ונס לבראיינט מתחת לסל. מאחר שהיא הצליחה, אפשר גם להריץ את אותו התרגיל ולאפשר בו לבראיינט להיות היוצר. באופן אישי, אני מעדיף את בראיינט כאחד שיוצא מחסימות שאינן סטטיות כאלו, אבל אין ספק - במינון הנכון - שגם האיש הזה יודע לעשות דבר או שניים, כולל במהלכי פיק אנד רול. והסנייק דריבל הזה, שבו הוא מחזיק את גידראיטיס על הגב? מדויק ומהוקצע להפליא.

via GIPHY

נו, אז אתמול אלו הספיקו. ביחד עם זוסמן כמובן. ביחד עם כמה דקות אנרגיה לא רעות - ובמיוחד יכולת הקליעה של דיברתולומאו. נחמד מאוד. לא יספיק בעתיד, אבל נחמד מאוד.

האנטר וקלויארו
עם כל הכבוד, ויש, הרי ששני המצטיינים אמש היו האנטר וקלויארו. לפי הסדר הזה. אות'לו האנטר, כשהוא משחק כמו אות'לו האנטר, הוא דרגה אחת מעל כולם. עזבו רגע את דף הסטטיסטיקה, המרשים למדי הפעם, ותתמקדו בדברים האחרים שהאיש עושה דרך קבע. למשל בהגנה.

כאן, אל מול מהלך הפיק אנד רול של דראגיץ' האח, זועק האנטר BLUE לעברו של דורסי. ובלו, בספרופולוסית, הוא מהלך הגנתי שמכונה לרוב טופסייד, או ICE. כלומר, האנטר מנחה את דורסי לכוון את דראגיץ' לכיוון קו האורך. ומחכה ומצפה למי למי למי. עד לשריקה (הגבולית).

via GIPHY

וקחו את קלויארו למשל. האיש שנזרק על ידי המאמן שלו אל הפרקט בכל רגע שבו הוזנק על ידי איבנוביץ' אלק פיטרס. האיש שהנקודות שלו משמשות ברומטר אמין לחלוטין ליכולת של הצהובים לנצח. האיש שעושה המון פעולות אפורות שעושות הבדל, כמו במקרה הבא. ווילבקין מכדרר, מכדרר, מכדרר ומכדרר עד להטלה. הנרי, שנמצא ליד קלויארו, מודע לסכנה האורבת ומנסה לסגור אותו לריבאונד, אפילו במחיר הפניית גבו אל הכדור. ועדיין לא מצליח למנוע מקלויארו העירני להשתלט - ולזכות בכדור.

via GIPHY

לפינה
כמעט לסיום, הצעה קטנה. משחק לא רע, סטטיסטית, היה אתמול לדראגן בנדר. באמת. הוא אפילו קלע שתי שלשות, כאשר אחת מהן הגיעה כשספרופולוס הלך להתחכמות הקבועה והטיל אותו למערכה בעמדת הסנטר, כדי לנצל את הרגליים הכבדות שמנגד. העניין הוא, ואת זה נגיד שוב ושוב ושוב, שלבנדר כרגע אסור לקבל החלטות. כל כדרור שלו? סכנת נפשות. כל מסירה? פחד אלוהים. כולל (אבל לא רק) במקרה הזה.

via GIPHY

בנדר באמת רוצה ומשתדל, גם בהגנה. אלא שהרבה יותר מדי פעמים הוא רחוק מלדייק, כמו במהלך הזה - שבו הוא נתקע איכשהו בין פאל לבין פולונארה.

via GIPHY

לכן, לפחות כל עוד ממשיכה אלופת ישראל לשחק כדורסל של שניים בפינה, הרי שזה צריך להיות מקומו של האיש. ולא שלא מנסים זאת מדי פעם, אבל התדירות צריכה לגדול בהרבה. אם יש פינות, מוטב שבנדר יאיישן. משם יוכל מדי פעם לקלוע. לשם יוכל למשוך גבוה יריב ובכך לסייע לנקות את הרחבה מאיום הגנתי. משם יוכל לעזור ולהתנפל על כדורים חוזרים בהתקפה. משם, לא פחות חשוב, לא יצטרך להחליט או לכדרר.

שלוש נקודות לסיום
1. מ-שש תצא אחת? מאחר שהנבואה ניתנה לשוטים, אז הנה הערכה מושכלת, נניח, של השוטה שכותב את הטור הזה. שבע קבוצות הבטיחו/יבטיחו את מקומן בפלייאוף היורוליג, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי או אם לא יחוו פציעות/מחלות ושאר מרעין בישין לא עלינו טפו טפו טפו. מדובר בצסק"א מוסקבה, ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן, זניט סנט פטרסבורג, מילאנו ואנדולו אפס. לא בהכרח לפי הסדר הזה.

על הכרטיס השמיני, ולאו דווקא המקום השמיני, ייתכן שתתמודדנה עד שש: ז'לגיריס קובנה (כרגע 11 ניצחונות ב-58%), אולימפיאקוס (10 ניצחונות ב-56%), ולנסיה (10 ניצחונות ב-53%), פנרבחצ'ה (9 ניצחונות ב-47%), בסקוניה ומכבי תל אביב (כרגע 9 ניצחונות ב-45%). מול אולימפיאקוס יש לצהובים כבר נחיתות, בשל הפסד כפול. מול בסקוניה יתרון מובנה, לאור הניצחון הכפול. הקרב הזה בהחלט יוכל להגיע לכדי הכרעה על בסיס נקודה לכאן או לשם, על פי מאזנים ושוברי שוויון זוגיים, משולשים וכן הלאה. איך אומרים אצלנו? כל קול משנה. כל קול קובע. כל קול מכריע.

2. כספי - הדבר האחרון שעומרי כספי רוצה הוא שנדבר עליו בפרספקטיבה היסטורית, שננתח את רמת המשחק שלו בהתייחס לעברו המפואר. כי כספי רוצה, מצפה ומשוכנע שהוא יכול וחייב להיות טוב עכשיו, ולא בגלל מי שהיה פעם. וכספי לא טוב עכשיו. אלה לא רק הממוצעים החלשים או האחוזים הרעים, ואפילו לא יחס האסיסטים-איבודים השלילי, אלא התחושה שהוא נלחם ונכשל, מתאמץ ולא מצליח. אז היידה כספי, בוא וקבל איזה טיפול זוסמני. ככה זה לא יכול להימשך. ריאל מדריד מרגישה כמו יופי של במה כדי להראות לכולם מאיפה נוהגים הדגים ללכת לנוחיות.

3. תודה - את הטור הקודם סיימתי עם נקודה שכוונה לאבשלי, שאוכל מרורים בבית חולים בשל הקורונה המזורגגת. לתדהמתי קיבלתי מבול של הודעות תמיכה, מכל כיוון ועבר, שכל כולן חום, אמפתיה ואהבה. אז תודה רבה לכם, בשם אבשלי, המשפחה שלי ובשמי. מעריכים את זה מאוד. ובטוחים שיהיה בסדר.

@shay_hausmann