יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 20 17 3 176
2 ברצלונה 21 16 5 124
3 ארמאני מילאנו 19 13 6 70
4 אולימפיאקוס 19 12 7 123
5 זניט סנט פטרסבורג 19 12 7 22
6 אוניקס קאזאן 20 12 8 82
7 צסק"א מוסקבה 20 12 8 25
8 אנדולו אפס 20 10 10 55
9 מונאקו 21 10 11 -4
10 באיירן מינכן 21 10 11 -9
11 פנרבחצ'ה 19 9 10 47
12 מכבי תל אביב 20 9 11 5
13 וילרבאן 21 9 12 -125
14 הכוכב האדום בלגרד 19 7 12 -25
15 באסקוניה 20 7 13 -137
16 אלבה ברלין 20 6 14 -125
17 פנאתינייקוס 19 4 15 -137
18 ז'לגיריס 18 3 15 -167
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

פראיירית: הכשלים של מכבי ת"א מול ריאל מדריד

ההירדמות של יאניס ספרופולוס ברגע האמת ועוד לפני, ההגנה הרעה של אנטה ז'יז'יץ' והמחליפים שנשכחו. דווקא כשזה היה בידיים שלהם, מול הבלאנקוס שיכולים ללכת עד הסוף, הצהובים נכשלו ופספסו. שי האוזמן מסביר ומצביע גם על מה שקורה כשלא קולעים מבחוץ

שי האוזמן
שי האוזמן  03.12.21 - 11:01
תחילת כתבה

פראיירים
שלושה הפסדים רצופים רושמת מכבי תל אביב. ארבעה הפסדי חוץ רצופים, במקביל, רושמת אלופת ישראל. על המשחק בפיראוס, מול אולימפיאקוס, אין יותר מדי מה להגיד. על שלושת האחרים יש לא מעט. כי במוסקבה, מול צסק"א, קיבלו הצהובים יריבה בינונית ופצועה שאותה צריכים היו לנצח – והפסידו בהחטאה על הבאזר. כי בברלין, מול הזוסמנים, הפסידה נציגתנו המשוריינת ב-5 מול יריבה מהחלק התחתון של המפעל. אבל אמש, במדריד, ארע ההפסד המבאס מכולם.

כי נכון שריאל מדריד היא אחת מקבוצות העל של המפעל. ונכון שהקבוצה מבירת ספרד היא מהמועמדות הבולטות ללכת העונה עד הסוף. ונכון גם שעצם היכולת להגיע שם לסף נצחון מעיד על הפוטנציאל הקיים. ונכון במיוחד שכל הדברים הללו לא באמת חשובים. כי יש משחקים שאסור להפסיד. יש משחקים שחייבים לקחת, כי הם משקפים הזדמנות שלא בהכרח תחזור. אתמול היה אחד כזה.

כאשר סופרים בסופה של עונה, חלילה, את הנצחון היחידי שחסר כדי להגיע למטרה, בין אם היא המקום ששווה ביתיות ובמיוחד המקום ששווה פלייאוף, לא הולכים אחורה אל התבוסות. טרחות באולימפיאקוס, במילאנו או אפילו במשחק הנפל בבית מול הכוכב האדום בלגרד אינן רלוונטיות. המשחק שחסר הוא זה שבו ה-W כבר היה בידיים שלך. וה-W הזה היה מרחק נגיעה. וה-W הזה כבר היה שייך לצהובים בספרד, במשחק שבו הכשרון המרכזי שהציגה היה הכשרון למצוא את הדרך להפסיד משחק שכבר היה חתום ונעול על שמה.

לתפוס את ריאל מדריד כשהיא עדיין בסגל חסר (לפני חזרתם הצפויה של רנדולף ותומפקיס), כשהיא מתדלדלת תוך כדי המשחק (עם חבלות שונות של שחקנים שונים ובראשם אדם האנגה), כשהיא מוצאת עצמה לא מסוגלת לייצר סל בכלל ושלשה בפרט (4/19 מחוץ לקשת), לסיים רבע שלישי עם יתרון 9 במשחק שבו הסקור נמוך והקצב איטי – כל אלו דברים שאמורים לסגור עניין ונצחון. ומכבי תל אביב של אתמול הצליחה, בכשרון לא מבוטל, לקחת את כל הדברים והאלמנטים הללו ולזרוק אותם לפח. מיד נתייחס לכל מיני פרמטרים שעשו אתמול הבדל קטן – גדול. למרות שכל פרמטר חשוב, מטבע הדברים, הרי שהחשוב מכולם הוא זה שנזכר בכותרת הקטנה שפתחה את הפרק הזה. שחקני ומאמני מכבי תל אביב, יותר מכל דבר אחר, פשוט יצאו אתמול פראיירים. פראיירים.

כשיאניס נרדם
הרבה דברים ניתן ללמוד מהמהלך שסגר עניין. המהלך שבו לוקח איתו אחד יבוסלה את השומר שלו, אחד אנטה ז'יז'יץ', לטיול קליל ברחבי מדריד. ואת מרבית החומר הנלמד צריכים לייחס ליאניס ספרופולוס. כי אם יש דבר אחד מקצועי ומרכזי שבו ספרופולוס שולט, כי אם קיים אלמנט מקצועי אחד שבו ספרולופוס לרוב חד כתער, הרי שזה נוגע ליכולת שלו לנהל חילופים מסכלים מהלך משחק. המאמן היווני של הצהובים הוא זה שעסוק לילות כימים ולילות כלילות במחשבות טורדניות אודות החילוף הממשמש ובא של המאמן הממשמש ומחליף. וכל זה, רק כדי להכין מיידית קונטרה משלו, בין אם הקונטרה גם אשכרה יכולה להתאים למשחק ההתקפה שלו ובין אם לאו.

ואתמול, אחרי השלשה המשווה של דריק וויליאמס, חשב ספרופולוס הגנה. והושיב לצידו את סקוטי ווילבקין, הגם (ואולי בגלל) שזה היה נטול עבירות בשלב זה. וחזר למגרש עם מחשבה שבה ישמור קלויארו את הכדור באופן שיאפשר חילוף לאחר פיק אנד רול. אחלה. וחזר למגרש גם עם ז'יז'יץ'. להגנה. עם ז'יז'יץ'. שזה פחות אחלה. אלא שמהצד השני יש מאמן. והמאמן של ריאל מדריד חזר למגרש כשהוא מוותר על סנטר והולך להרכב נמוך, שבו יבוסלה הוא הגבוה היחיד. אנטה ז'יז'יץ' לעולם ומעולם לא יכול לשמור את גרשון יבוסלה. הוא יודע את זה, יבוסלה יודע את זה, לאסו יודע את זה – וספרופולוס יודע את זה. אבל ספרופולוס נרדם. לא הגיב. הפסיד.

אז הביטו נא שוב במהלך שכולו הפסד. והמזל הגדול של ריאל מדריד ופבלו לאסו, אגב, הוא שדריק וויליאמס לא החליף על החסימה של קוזר ליבוסלה ולקח על עצמו את הצרפתי החסון. חילוף שם, ויכול להיות שמכבי תל אביב הולכת להארכה. אבל לא רק שז'יז'יץ' הופקר מול שחקן שהוא לא יכול לשמור, אלא שאף אחד בכלל ו-וויליאמס בפרט לא חשב לבוא ולתת סיוע.

רגע. ואם ווילבקין נח על הספסל, אז למה הוא לא הוצב כבר בעמדת המחליפים, למקרה של עצירה? ולמה, שוב, נותרת מכבי תל אביב ללא פסק זמן למהלך אחרון? ואיך זה שכל המהלכים היצירתיים והפשוטים מגיעים, שוב, דווקא מהספסל השני? ואיך זה שדווקא פבלו לאסו, הנחשב בטעות כשמרן, ידע לאלתר מהלך המשחק הרכבים שונים כדי להתמודד עם העובדה שיש לו רק 4 אחד (יבוסלה), בין אם בהרכב שני הסנטרים ובין אם בהרכב 4 הגארדים, ויאניס לא יודע, מסוגל או רוצה להתפרע ולייצר מערך מפתיע ואפילו טיפה משוגע? ומדוע, משך רבע רביעי שלם, לא מנסה המאמן ללכת להרכב שאשכרה כולל את השחקנים שהצטיינו במהלך הרבעים שקדמו או חמישיה שאשכרה מתאימה כדי לעצור את מה שקורה כנגד?

התשובה, האמת, פשוטה. התשובה היא שיאניס ספרופולוס, בכשרונו ומידת היסודיות שלו, ניצח עבור הצהובים לא מעט משחקים. אתמול, כשנרדם במדריד, רשם על עצמו את ההפסד.

ההגנה של ז'יזי'ץ' והרמז המטרים
על פי ויקיפדיה, משמעות המונח רמז מטרים, קרי רמז מקדם או רמז אפי, היא פרט המופיע בסיפור ומרמז לקוראים על התפתחותה הצפויה של העלילה. הקוראים, מסבירים לנו עורכי ויקיפדיה, לא יזהו בהכרח את הרמז המטרים בקריאה ראשונה של הסיפור, אך הם יוכלו לעשות זאת ביתר קלות בקריאה שנייה.

אחלה ויקיפדיה ומושגים מעולם הספרות, אבל אנחנו, להבדיל מכמה אנשים ששהו אתמול על הקווים, ננסה להבין כבר מהקריאה הראשונה, 'סדר?

כי בתחילת המשחק ראינו את ריאל מדריד רוקדת על המגרש. ומרבית הריקודים, בחלק הראשון, היו ברחבת הריקודים של אותו אחד אנטה ז'יז'יץ'. והרקדן הראשי ברחבה ובכלל היה בחור צרפתי נחמד בשם תומאס הרטל.

אז הנה פיק אנד רול על הרגליים של ז'יז'יץ', שמספק פתרון מכיל א-לה FLAT אבל חוטף ג'אמפר קצר וקל.

והנה, ממש לא הרבה אחרי, עוד חדירה של אותו הרטל על אותו הז'יז'יץ'. ושימו לב בבקשה, כי הפיק אנד רול עכשיו אמנם היה עם סורקין, אבל אם תעצרו לרגע את הנגן ב-4:32 (איזו טכנולוגיה, יא וואראדי), תבינו עד כמה שהביג גאי הזר של מכבי לא באמת עוזר. כי סורקין שומר על יבוסלה בצד ריק שממנו אי אפשר לבוא. וז'יז'יץ'? הוא מחויב לתת מרחק לטבארס ולהתייצב מול החדירה הצפויה. נו, אז מה אם הוא מחויב?

ולמה רמז מטרים? כי מה שהיה בהתחלה – היה גם בסוף. הרטל אחד שסופסוף מקבל את המפתחות מהבוס לאסו. וז'יז'יץ' אחד, שמשום מה מושלך לפרקט כדי לנסות ולעצור. ולא תאמינו, גולשות וגולשים יקרים ויקרות. כי מה שלא הצליח ברבע הראשון, התרסק בפרצוף גם באחרון.

כי גם אם נתעלם לרגע מהמהלך המנצח של יבוסלה, אז לפני כן היה את זה. וכן, נאנלי לא אמור להיתקע ככה בחסימה. זה עליו. אבל ז'יז'יץ' לא יכול להושיע, מול הפיק אנד רול של הרטל את טבארס, בכל מקרה.

ואם ממש תתעקשו, הרי שקצת לפני היה גם את זה. וכן, נאנלי צריך לטפל בחסימה טוב יותר. זה עליו. אבל ז'יז'יץ' לא יכול להושיע בכל מקרה, כך או כך.
אנטה ז'יז'יץ' סיפק אתמול עוד משחק סולידי בהתקפה. 10 נקודות, ב 5/6 מהשדה, זה בסדר גמור. גם ה-17 בשבוע שעבר, מול אלבה ברלין, עם 8/10 מהשדה, היה יופי טופי. כל זה לא עוזר במיוחד כשמפסידים. כל זה לא עוזר במיוחד כשלא שומרים.

המחליפים שהוחלפו
אחרי שהחמישה שפתחה את המשחק נכנעה ללא תנאי לאלו שמנגד, הלך ספרופולוס אל הספסל בצורה די אגרסיבית. ובצדק. וקיבל מדיברתולומיאו, למשל, את מנת האנרגיה והברדק שהוא יודע לעיתים לספק, כדי לשבש ולהפריע לקבוצה שמנגד. וקיבל דקות איכותיות למדי גם ובמיוחד כשהלך לרומן סורקין במקומו של דריק וויליאמס. כי וויליאמס, בדומה למה שראינו גם מול אולימפיאקוס, נראה שוב אבוד בהתקפה. ואבוד בהרבה בהגנה, בדיוק כפי שאבד ביוון.

וסורקין? הוא שדרג גם את רמת האנרגיה של הצהובים, אבל גם את היכולת שלה לבצע פרטים קטנים שעושים הבדל, בהתקפה ובהגנה.

נתחיל מהתקפה. שימו לב בבקשה כאן, במהלך מהרבע הראשון, איך סורקין שוקע לפינה וחותך על הגב של יבוסלה תוך כדי החדירה לסל של נאנלי. ולא יקבל כאן שום קרדיט סטטיסטי, אבל המהלך נגמר בטוב בזכותו.

ושימו לב כאן לניואנס ההגנתי שעושה הבדל. נייג'ל וויליאמס גוס מצליח פה לייצר יתרון מול נאנלי ולהחזיק אותו על הגב. כשהשעון יורד מתחת ל-52 שניות, סורקין גם מזהה שכרגע אין זווית מסירה מאיימת לאיש שלו יבוסלה, וגם פוסע בדיוק בזמן כדי למנוע מסירה לפוארייה שמנסה להסתער ולהשתחל במסלול המהיר לכיוון הטבעת. יפה מאוד.

אז כמה דקות קיבל סורקין ברבע הרביעי? אהה, אפילו לא אחת. וכן, נכון, היו לו 4 עבירות. אז מה?

והיה גם את עוז בלייזר. שנשלף לפתע, ברבע השלישי, הישר משום מקום. כשבלייזר משחק העונה באירופה, וזה קורה ממש מעט, זה מעיד בדרך כלל שקצו כל הקיצים. כך היה מול אולימפיאקוס. כך היה מול הכוכב האדום. ואמש, נוכח המשחק הנוראי של ג'יימס נאנלי, אחד שלאחרונה בעיקר מזיק, נזרק לו הבלייזר במקומו. וסיפק קרוב לשש דקות מצוינות. שהתחילו בעבירת תוקף שסחט. שהמשיכו בשתי שלשות גדולות שהטיל ופגע. אה, ואז שגה פעם אחת בהגנה. פעם אחת בלבד. אה, ואז נזרק חזרה לספסל לבלי שוב.

דברים שהצליחו בהגנה
במסגרת ההכנה למשחק, התכונן לו ספרולופוס וזיהה נכון את החולשה של ריאל מדריד בקו האחורי. בפשטות – אין שם שחקני אחד על אחד מיוחדים, כאלו שיודעים לחצות את הקו הראשון של ההגנה. בהיעדרם (והאמת, גם בלי קשר), מבוסס משחק ההתקפה המסודר של לאסו על הרבה תנועה והרבה מאוד חסימות. משם מגיעה הקליעה. משם מתחיל הכל.

והפתרון הטקטי הגיע במספר אופנים. קודם כל, עם שמירה מאוד קרובה וגבוהה. שימו לב כאן, ב-6:25 על השעון, לאגרסיביות שבה מטפל אוונס בחסימה הגבית של הרטל. ובאקטיביות של כולם, כולל ז'יז'יץ', מרגע שהספרדים נכנסים עם הכדור בתוך קשת שלוש הנקודות. אחלה.

אבל העניין הוא בעיקר החילופים הגבוהים. כאן, בקטע מתוך פתיחת הרבע הרביעי, שימו לב לחילוף, רחוק מהכדור, בין בלייזר לבין ריינולדס, כדי למנוע כל מחשבה על שלשה של קוזר. ואח"כ קצת אקטיביות של וויליאמס ושל ריינולדס, וההתקפה של המארחים נחנקת לגמרי.

זה היה הרעיון, וזה היה הרעיון שהצליח. מכבי תל אביב הלכה בכל הכוח על שיבוש הפאנצ'ים ההתקפיים של היריבה. ואם צריך שריינולדס או ז'יז'יץ' יחליפו גבוה וימנעו מסירה מגארד יריב גם מחוץ לקשת שלוש הנקודות, אז הולכים על זה. ואין ספק שזה עבד, לאור האחוזים המזעזעים של ריאל מדריד מבחוץ.

אבל גם להגנה המוצלחת הזאת יש מחירים, ואותם שילמה האורחת בזמן (הלא נכון מבחינתה) ובמזומן.

כי החילופים הללו, למשל, מפקירים בצבע איש קטן מול איש גדול. וכאן, אחרי שוויליאמס וריינולדס בורחים החוצה כדי לעצור את השלשות, נותרים בפנים אוונס או ווילבקין מול פוארייה. וזמן נגמר בדיוק כמו שזה אמור להיגמר.

וכאן, עם פחות מ-40 שניות על השעון, ז'יז'יץ' יוצא החוצה כדי למנוע שלשה מרודי פרננדס. ו-וויליאמס? הוא מפנה כתפו למהלך, מאחר שהוא מתכוונן לחילוף אפשרי היה ותהיה חסימה. ומי עוזר בחדירה של הרטל? לא יודע. תשאלו את ספרופולוס.


נאנלי והשלשות שאינן
ג'יימס נאנלי הוא סקורר בכלל וקלע שלשות בפרט. אתמול לא זרק ולו שלשה אחת. וזה נובע גם מתרגילים התקפיים שלא הצליחו/שובשו על ידי היריבה וגם ובעיקר בגללו. אם הרכז הפותח שלך, קינן אוונס, קולע פחות משלשה אחת למשחק זה לא טוב. אם הקלע שעולה מהספסל, דיברתולומיאו, קולע 25% לשלוש, זה לא טוב. אם גארד זר שהחתמת, קמרון טיילור, קולע עד כה ב-12.5% מבחוץ, זה לא טוב. ואם ג'יימס נאנלי מייצר בעשרה משלושה עשר משחקי יורוליג 10/45 לשלוש, שזה 22.2% לשלוש, זאת קטסטרופה.

כדי לחזור לנצח צריכה מכבי תל אביב לחזור לקלוע. כדי לחזור לנצח צריכה מכבי תל אביב את הקלע שלה. או קלע אחר שלה. וכל זה צריך וחייב לקרות כבר בשבוע הבא, בבית, מול קאזאן.

שבת שלום