איבדו את זה: הקריסה של יאניס ספרופולוס ומכבי תל אביב

בואו נדבר על הסגל
אני יודע, אני יודע. אני יודע שאתם רוצים לקרוא עכשיו על ספרופולוס. וזה יקרה עוד מעט, מבטיח. אבל לפני שנלך לשם, רציתי לספר לכם על שיחה שהייתה לי לאחרונה עם אבא שלי. אבשלי, אוהד מכבי תל אביב ברמ"ח אבריו ומעלה (שזה, אני מניח, יוצא רמ"ט איבריו), שאל אותי לפני מספר ימים במה הסגל הנוכחי של הצהובים טוב מהסגל של העונה שעברה. או ליתר דיוק, העונה הבינונית ומטה שעברה. ואני, אתם יודעים, עניתי לו כל מיני דברים. ועכשיו אני מציף את השאלה אליכם.

בקיץ האחרון, עת הוחתמו כאן נאנלי, וויליאמס וריינולדס, נוצר אחלה הייפ. ונכון, מדובר בשלושה שחקנים בפרופיל גבוה מחד, שאף אחד אחר לא באמת רצה אותם מאידך, אבל ההייפ היה הייפ. כעת, 14 מחזורים לתוך העונה, כדאי לתהות ולשאול לגבי השדרוג המובטח. כלומר, לשאול עד כמה מרגישה לכם הקבוצה משודרגת.

ועזבו לרגע סטטיסטיקות מתקדמות ושאר אינפורמציה מתוחכמת. בואו נשאל כמה שאלות פשוטות: האם קינן אוונס תורם יותר למכבי כרגע מאשר תרם בעונה שעברה כריס ג'ונס? במה עדיף הצמד נאנלי את טיילור על פני בראיינט את דורסי? האם באמת מוסיף ותורם דריק וויליאמס לעמדה מספר 4 יותר ממה שהיה שם בעונה שעברה, ברמת הבנדר/כספי?

אה. ויש גם את ריינולדס. ג'יילן ריינולדס. זה שבא במקומו של אותלו האנטר. זה שלא הבריק במיוחד אצל ספרופולוס. שפרח בעונה שעברה אצל טרינקיירי במינכן. שחוזר לא להבריק במיוחד, שוב, אצל ספרופולוס. וכשאני אומר לא מבריק במיוחד, אני מתכוון להתקפה. מה שמוביל אותנו, כבר עכשיו, לדבר על ההגנה של ג'יילן ריינולדס.

מי שומר גרוע יותר?
לאחר ההפסד במדריד, במסגרת המתקפה על הגנת המהלך האחרון של מכבי בכלל ועל אנטה ז'יז'יץ' בפרט, הדגמנו כאן כמה רע שומר הקרואטי הגדול. לא שהייתם צריכים אותי בשביל לדעת, כן? בעונה שעברה, כזכור, היה לאלופת ישראל גם גבוה ששומר, לפחות כל עוד הוא בריא, ושמו בישראל אותלו האנטר. והשנה, יש את ריינולדס.

ועזבו רגע דברי להג ולעג. בואו פשוט תראו כמה קטעים מהבזיון ההגנתי שהציג אתמול הסנטר עם הקוקיות במשחק מול קאזאן.

כאן, כאשר ג'ון דיברתולומיאו מתחזה להיות זה ששומר על אייזאה קנאן (וכולל ההתחזות הקבועה שבה הוא זורק את הראש/הלסת אחורה וצועק איי), ניצב מול הגארד היריב ג'יילן ריינולדס. שאמור לנסות ולעמוד בדרכו. נו, אז ריינולדס עושה איזו תנועת בלוף עם הרגליים והידיים, ומפלס לקנאן את הדרך לטבעת. לא נעים. לא נורא?

via GIPHY

מלטדאון
למדנו להכיר היטב את יאניס ספרופולוס משך שנותיו בארץ הקודש. את הכדורסל שלו. את המניירות שלו. את הדברים שהוא נוהג לומר. כולל מילת הקוד האנגלית במבטא היווני הכבד: קוצנטרייט. טו קונצנטרייט. ווי ניד טו בי קונצנטרייטד. וכך, משחק אחר משחק וראיון אחר ראיון, משך חודשים ושנים, מתייחס הקואוץ' לרמת הריכוז של הקבוצה והשחקנים.

שזה נחמד ונכון, כמובן, אבל מה לגבי מידת הריכוז של האיש אשר על הקווים? את המשחק בשבוע שעבר, במדריד, הפסידה מכבי תל אביב בגלל בעיית זיהוי וריכוז של ספרופולוס. אמש המצב רק החמיר והסלים.

ספרופולוס הופתע מהחמישיה הפותחת של קאזאן, נטולת הסנטר, שהביכה את הצהובים כבר בפתיחה. לאחר מכן, החל האיש במסע ענישה נרחב כלפי כאלו שהוא סבר ששוגים הגנתית. קמרון טיילור, למשל, שגה אחרי 1:11 דקות על המגרש – ונשלח לספסל לבלי שוב. והוא רחוק מלהיות היחיד שנענש, כאשר הנענש המשמעותי מכולם היה עוז בלייזר.

בלייזר, בראש ובראשונה, הוא אחלה חייל. תמיד מוכן. תמיד רעב. תמיד נותן את הכל, למרות המגבלות הפיזיות והמקצועיות. ובשבוע שעבר, מול מדריד, הצליח בלייזר להדביק כמה דקות טובות, לפני שנשלח אל הספסל (כעונש) ולא שב עוד. אתמול, זכה בלייזר לעוד עונש. אלא שאז, נוכח התקוממות הקהל, איבד ספרופולוס את מידת הריכוז ואת הצפון. מה שגרם לו ללכת ברבע הרביעי לאחת החמישיות ההזויות שידענו במשחקים של מכבי תל אביב.

בתחילת הרבע הרביעי, כשמכבי ביתרון 63:66 וכשהוא חש את לחץ הקהל, הלך ספרופולוס להרכב שכולל את בלייזר וקלויארו ביחד, בעמדות 3-4. ביחד. בלייזר נותר על הפרקט עד לסיומו של המשחק. קלויארו הוחלף רק 3 דקות לסיום. ועם הצמד הזה, שלא מאפשר שום יכולת לנהל משחק התקפה סביר, ספרופולוס חשב לנצח. ועם הצמד נטול האתלטיות הזה, בטח לצידו של ז'יז'יץ', חשב ספרופולוס להתמודד מול אחת הקבוצות האתלטיות ביותר שדרכה כאן העונה. ועם הצמד הזה, ועם ההרכב הזה, ועם השיתוק שאחז באיש שאחראי על החילופים (שלא הגיעו), אפשר לנצח רק אם סקוטי ווילבקין מפעיל איזשהו קסם ומתחיל לדפוק שלשות מאזור החצי, כפי שקרה בעבר. אתמול, מול ההגנה של קאזאן ועם מיעוט הכשרון על הפרקט בצד הצהוב, זה ממש לא.

כי תסתכלו, נגיד, על המהלך הזה, ותגידו איך בדיוק אפשר לייצר כאן מהלך שאשכרה יצליח.

עכשיו לשורה התחתונה. אין שום סרט בעולם שבו מאמן סביר מעלה חמישיה כזאת על הפרקט של יד אליהו הישן, בטח ובטח במשחק ובמצב כזה. אין שום סרט בעולם שבו מאמן סביר נתקע עם ציוות שכזה משך דקות על גבי דקות, בעוד הכל מתפורר סביבו. זה לא יכול לקרות.

ואם ספרופולוס, רווי החסרונות המקצועיים אמנם, אבל המאסטר של ההכנה וניהול החילופים המסכלים, לא יודע לזהות, להגיב או אפילו לנסות ולסכל את מה שקורה בצד השני, משך משחק שני ברציפות, אז משהו כאן קורה. ואם ספרופולוס, שדיבר משך שנים ישירות אל הקהל שלו, מעל ראשם של מי מאנשי ההנהלה אשר מחפשים רעתו, מתנפל בסיום המשחק ומול מיקרופונים פתוחים על אנשי היציע שהם בסיס כוחו, אז משהו כאן קורה.

יאניס ספרופולוס החל את העונה הזאת כברווז צולע, בשל התוצאות הרעות של העונה שעברה. ואיכשהו, בזכות לוח משחקים נוח ונצחון אחד סופר חשוב בצרפת מול וילרבאן, הצליח להרחיק מעליו את העננה מבשרת הרע. אבל גם בימים הטובים פחות, תמיד הרגיש האיש בשליטה. בשליטה על המסרים שהוא מוציא מפיו. בשליטה על ההתנהלות שלו על הקווים.

נאמר זאת כך, יונית: אם איבד ספרופולוס את היכולת להגיב למהלכי היריב, איבד בכך גם את הטיקט המקצועי שהביאו עד הלום. ואם איבד ספרופולוס אמש גם את הקהל, אז לגמרי לא ברור מה עוד יש לו להציע. ואחרי שאמרנו את כל זה, נזכיר רק שמכבי תל אביב כרגע אוחזת במאזן 7:7 ובאזור המקום השמיני. זה לא מאזן רע וזה לא מקום רע. אבל זה נראה ומרגיש רע.

בית ספר
היסטורית, אנחנו מכירים היטב את הקבוצות האלו מרוסיה. תקציב גדול לרוב יש, שחקנים בפרופיל גבוה גם, אבל כדורסל אין. מדובר לרוב בחבורה מפונקת של שחקנים שכו-לם יודעים שאוטוטו תתמוטט ותתפרק. אבל לא הקבוצה הזאת. לא הקבוצה של פרסוביץ'.

מול ההגנה חסרת הרעיונות של הצהובים ומול ההתקפה נטולת היצירתיות, הציבה קאזאן תמונת מראה לאיך זה יכול להיראות. לפחות לערב אחד. נתחיל ברשותכם מההגנה. כי שם, גם בזכות שחקן הגנה עצום בשם ג'ון בראון השלישי, אבל בעיקר אודות לאחלה של רעיונות מהספסל, הציבו הרוסים מכשולים שגרמו להתקפה של המארחת להזיע.

למשל בדוגמא היפה הזאת, שבה מדגימה קאזאן אלמנט הגנתי שנקרא PEEL SWITCH. שימו לב בבקשה לבראנטלי, ששומר על וויליאמס כשזה מנסה לחדור לסל. מרגע שהשיג וויליאמס יתרון קל על פני השומר שלו, ומאחר שג'ון בראון שומר מעל לז'יז'יץ', מגיע אותו בראון בקלות אל וויליאמס והכדור ויוזם חילוף. כלומר, אין שום יתרון להתקפה בשלב הזה, שכן גם שומר על וויליאמס שחקן פנים וגם אין כאן שמירה כפולה שמאפשרת, לפחות תאורטית, מסירה לשחקן פנוי. רק כאשר המהלך מתקדם לו, לצד שעון השניות, מגיעה לה העזרה האגרסיבית של אותו בראנטלי, והלך הכדור. ה צ ג ה.

בצד אחד של המגרש אתמול היה מאמן ורכז, נניח, שלא ידעו כיצד לדחוף את הכדורים פנימה, עם או בלי יתרונות יחסיים. בצד של האורחת זה הלך קל ונכון בהרבה. בצד אחד של המגרש אתמול הייתה חבורה אבודה, שאיבדה 17 כדורים בעיקר כי לא ידעה כיצד להתמודד מול האתגרים שהוצבו מולה. בצד השני הייתה קבוצה שהלכה ומצאה פתרונים ושחקנים ככל שנקפו הדקות. בצד אחד של המגרש אתמול נשארה החברה המקומית בחיים, בין היתר, בזכות שיפוט ששרק קרוב קרוב ושלח אותה פעם אחר פעם לקו. בצד השני הייתה קבוצה.

ובשבוע הבא מפגש כפול עם פנר ואנדולו הטורקיות. לא יהיה זה מוגזם לומר שהשבוע הבא הוא קריטי. שבוע שעשוי להחזיר למכבי תל אביב את הבטחון. שבוע שעלול, בתרחיש מסוים, להוביל לשינויים. אולי אפילו דרמטיים.

שבת שלום