יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

עוד לא גמור: על המכה הראשונה של ריאל

שני האלמנטים שעשו את ההבדל לבלאנקוס, החזרה המדאיגה של מכבי לכדורסל של ווילבקין וההיעדרות שלא בהכרח עשתה רע למארחת. האוזמן מנתח הפסד ומוצא גם סיבות לאופטימיות

שי האוזמן
שי האוזמן  21.04.22 - 10:05

על דברים שלמדנו ועל כאלו שעדיין לא
טרם פתיחתה של סדרת הפלייאוף בין ריאל מדריד למכבי תל אביב, התחושה (שלי) הייתה שמשחק מספר אחת ילמד אותנו אנה פנינו מועדות. כי אם מכבי לוקחת את הראשון, זה גמור. ואם ריאל מדריד מצליחה לשמר את המומנטום שהחל מנצחון הליגה שלה ביום ראשון, ועל הדרך לקבל בחזרה את הבטחון והיכולת להימנע מהתרסקויות מפוארות בסיומות של המשחקים, אז זה שלה. ועכשיו, כש-40 הדקות הראשונות מאחורינו, לא בטוח שהפכנו חכמים יותר ובכלל לא בטוח שהנחות היסוד המוקדמות (שלי) עדיין רלוונטיות. נכון, הקבוצה של פבלו לאסו הצליחה למנוע הפעם קריסה מאוחרת בדרך להפסד נוסף. מצד שני, כמעט ולא היו רגעים שבהם נראתה כמו הקבוצה הבטוחה ההיא מתחילת העונה, שנראתה כמו הטובה ביותר בליגה השניה בטיבה.

עוד מעט נלהג על מיני אלמנטים מקצועיים שונים, אבל כבר עכשיו אפשר להגיד שמתוך ים האלמנטים שהפרידו בין המנצחת לבין המפסידה, רק שניים עשו הבדל אמיתי: הקליעה החריגה מבחוץ של המארחת; היכולת שלה לחבר דקה ושליש של מהלכים שוברי שיוויון, גם לקראת סיומה של המחצית הראשונה וגם לקראת סיומה של המחצית החשובה. סה טו. על כל שאר הפגמים, הכשלים והטעויות יכולה הייתה אלופת ישראל להתגבר. על פירצה הגנתית X, על חילוף Y או על משחק פחות טוב של שחקן כזה או אחר.

ולכן, מאחר שהסבירות לחטוף שוב פעם 16 שלשות ב-55% נמוכה למדי ומכיוון שמהלכים שוברי שוויון יכולים לנוע לעברה של הקבוצה שניה במשחק מספר 2, מרגיש (לי) ששום דבר חמור לא קרה עדיין לנציגתנו המשוריינת, שיכולה למצוא את הדרך לנצח מחר. ואם לא, הרי שבתנאים הקיימים וכל עוד לא תמצא ריאל מדריד את המוג'ו הנעלם שלה/תגלה את הרגליים האבודות של סרחיו יול/תחזיר לתלם ולכושר משחק את תומאס הרטל כשחקן אחד על אחד שמפרק הגנות, גם חזרה מ-2:0 בסדרה לא תחשב כמשימה בלתי אפשרית.

בחזרה לעבר
בסיום משחק הבכורה בסדרה ומול המיקרופון של עמרי מנהיים שלנו, עיווה את פניו אבי אבן עת נשאל על הספסול של סקוטי ווילבקין במהלך הרבע הרביעי. זכותו, למרות שמדובר בשאלה סופר לגיטימית ובתהיה מוצדקת, כאשר נתקלים בסיטואציה בה מנסה מאמן לנצח משחק חוץ בלי הפרנצ'ייז פלייר שלו והשחקן היחידי בקו האחורי שלו שאשכרה הופיע לאירוע. אבל האמת היא שזה לא באמת העניין המרכזי בכל הקשור לווילבקין. הסיפור כאן הוא הרבה פחות נקודתי והרבה יותר רוחבי.

מכבי של עידן האבן משחקת כדורסל התקפי אחר. אין בכך כל ספק. אחד השינויים המרכזיים, אם לא המרכזי מכולם, נוגע למידת המעורבות של ווילבקין במשחק ההתקפה. כי ווילבקין, אצל אבן, מכדרר הרבה פחות ומרכז הרבה פחות. וכשהוא מטיח את הכדור הרבה פחות לכיוון הפרקט וחזרה, שחקנים אחרים לצידו בכלל ובקו האחורי בפרט יכולים לגדול ולצמוח. כך היה עד כה, או שמא יש לומר שככה היה לקראת סיומה של העונה הרגילה. ועכשיו נשאלת השאלה כמה מתוך זה רלוונטי לכדורסל של פלייאוף. כמה מתוך זה רלוונטי לכדורסל עם רמת התנגדות הגנתית גבוהה הרבה יותר מחד, בעוד שרף הלחץ מרקיע שחקים מאידך.

סקוטי ווילבקין החל את המשחק כשחקן היחידי שמתפקד בהתקפה הצהובה/ כחולה. הוא זה שהצליח להחזיק את מכבי עם הראש מעל המים בדקות הראשונות והבעייתיות. הוא זה שדאג לשמור את הקבוצה שלו במרחק סביר מהיריבה, תוך שהוא מצליח לכבוש גם מכמה מצבים לא פשוטים. שזה אחלה, כן?

מה שפחות אחלה הם מהלכים כמו זה שנראה עכשיו. תגידו, מתקפת הכדרורים הזאת מוכרת לכם מאיפשהו?

ולא, אל תגידו בבקשה שלא קורה במהלך הזה דבר. מכבי מריצה כאן פיק אנד רול (כלומר חסימה של ז'יז'יץ' לווילבקין); מכבי גם מייצרת חסימות ותנועה של ארבעת השחקנים הנוספים לאחר אותה חסימה ראשונית. כלומר, יש כאן בהחלט מהלכים ומחשבה שמצליחים לסחוט מחמאות כאשר הם מבוצעים בהצלחה במשחקי כדורסל שונים ואצל קבוצות שונות. אבל במכבי, כל זה שייך לעידן אחר, לעידן של יאניס ספרופולוס. מכבי החדשה, ברגעיה ובמשחקיה הטובים, התרחקה מכדורסל הכדרורים הזה, שבו לאף אחד אין באמת מושג לאיזה אזור במגרש יכדרר עצמו הווילבקין, מרחק רב. ועכשיו מעניין לראות אם מדובר בתקלה נקודתית וברת תיקון, או שזה מה שיש בשלב הזה ומול ההגנה הזאת.

האם הכדורסל ההתקפי והשוטף של אבי אבן מסוגל למצוא דרכו גם אל הסדרה הזאת? האם מסוגלת בכלל מכבי תל אביב לייצר כדורסל של סקור גבוה מול המפלצות שמאיישות את ההגנה של לאסו? נכון לעכשיו, התשובה ברורה וחד משמעית: לא. ריאל פגשה את מכבי שלוש פעמים השנה. ובכל המפגשים כולם החזיקה את היריבה מארץ הקודש על 75 נקודות ומטה. והפתרון לעניין הזה לא יגיע מהכדרורים של ווילבקין או מהכדורסל ההתקפי של תקופת ספרופולוס.

ההפתעה
קשה לומר שזוהו אתמול יותר מדי הפתעות, מקצועיות ואחרות.

כך, למשל, וכפי שניתן היה לצפות מראש, גם על רקע משחקה האחרון, שאפה ריאל מדריד לפתוח את המשחק בקצב משחק מהיר ולנסות לשחרר את הלחץ העצום ששורר סביבה באמצעות כמה נקודות קלות, כאלו שמרגיעות מעט את ההיסטריה. בשלבים מאוחרים יותר, זה כבר הלך לה הרבה יותר קשה.

גם ברמה הטקטית לא קיבלנו יותר מדי שפנים. אבי אבן, למשל, נמנע מלהציג לראווה את האזוריות שלו ונשאר בהגנה אישית (כולל לחץ על כל המגרש) לאורך כל המשחק.

ההפתעה המרכזית הגיעה מכיוון הקווים האחוריים של הקבוצות בכלל ומעמדה מספר 1 בפרט. כמה מילים שפכנו כאן, במסגרת העונה הזאת וגם בקודמותיה, על עמדת הרכז הבכיר אשר לובש צהוב. וקינן אוואנס של השבועות האחרונים הרגיש לנו כמי שגדל אל תוך התפקיד. כמי שהבשיל, בעזרתו ובעזרת המאמן החדש שלו, כדי להיות פליימייקר איכותי בצד שבו מתקיפים, לצידו של סטופר הגנתי מרשים בצד השני.

שום דבר מהדברים הללו לא באמת קרה אתמול. ואלו לא רק המספרים הרעים של אוונס אמש (5 נקודות, אסיסט יחיד ו-3 איבודים) שהמחישו את משחקו הרע, כמו התחושה שהוא פשוט לא הגיע.

נדגים. תחילתו של המשחק. אוואנס הולך עם ז'יזי'ץ' למהלך פיק אנד רול כשהפינה הקרובה פנויה – מהלך שהצליח נהדר במפגש הקודם מול הבלאנקוס, ביד אליהו. ואז מפסיק כדרור ונלחץ, מול ההגנה של קוזר. ואז חושב שהוא מזהה תנועה ללא כדור של נאנלי, בדרך לרעיון רע ומסירה רעה שמוציאה את ריאל למתפרצת של שניים על אחד.

נמשיך. שימו לב בבקשה לאוואנס במהלך ההתקפי הזה בכלל וכשהשעון הגדול מראה 7:05 בפרט. נאנלי מטיל את הכדור לכיוון הכללי של הטבעת. ז'יז'י'ץ' ו-וויליאמס נמצאים באזור החיוג של הכדור החוזר. ווילבקין? הוא מוכן לירידה להגנה. אוואנס, מצד שני, שוקע לפינה ומביט בעניין, בעוד שקוזר, השחקן שלצידו, כבר בספרינט לצד השני – בדרך להגבהה והנחתה של צרפתי אחד גדול. ככה לא יורדים להגנה.
עוד אחד. קצת אחרי, והנה מעין התקפת מעבר של הלבנים. שימו לב בבקשה לאוואנס, שאמור להיות צמוד לקוזר. למה אמור להיות? הוא באמת צמוד לקוזר. עד שלרגע מאבד ריכוז. ואת השחקן שלו. וחוטף טריצה בתוך הפרצוף הלא מרוכז שלו.

ובעוד הרכז הבכיר של מכבי משוטט על הפרקט, הרי שהרכז הפותח והמושמץ של המארחת, אחד נייג'ל וויליאמס-גוס, סיפק את אחד המשחקים היותר טובים שלו העונה. כולל 8 אסיסטים, שמצטרפים ל-11 נקודות. אגב, אם נחבר את מספר האסיסטים של וויליאמס-גוס לאלו של קוזר (5), נקבל מספר יותר גבוה מכ-ל האסיסטים של של מכבי תל אביב (12). וזה לא טוב.

בפשטות, מכבי לא יכולה להרשות לעצמה להיות מנוצחת בקו האחורי. וזו הייתה ההפתעה הגדולה של משחק מספר 1. וויליאמס-גוס היה טוב בהרבה מאוואנס. ועם כל הכבוד לדיברתולומיאו הפעלתן והתזזיתי, הוא לא הפתרון לעמדה הזאת. ולעליונות הזאת צריכים גם להוסיף את היתרון המקומי בעמדה מספר 2, מאחר שקוזר הנהדר היה טוב בהרבה מווילבקין. וכל זה, נזכיר, כשהרטל עדיין מוחא כפיים על אזרחי.

חסרונו לא הורגש
גבריאל דק לא התלבש אתמול, מאחר שיצא חיובי בבדיקת קורונה. מסתבר שיש עדיין דברים כאלו. מוזר ומעניין. ולמרות הדומיננטיות שלו עד כה וחרף המספרים הסטטיסטיים המרשימים של הארגנטינאי העונה, כולל האחוזים הגבוהים מאוד ל-2 וגם ל-3, לא בטוח שהיעדרותו – אתמול – עשתה רע לריאל מדריד. כי חרף הדברים שהוא מביא לשולחן, בדרך כלל מעמדה מספר 3, אתמול התפנו שם דקות לטובת שחקנים שהתאימו יותר, ובראשם אחד אדם האנגה. לאסו אוהב להשתמש בהונגרי הנחמד, לא אחת, כגארד שני. אתמול, מעמדת הסמול פורוורד, הוא סיפק את הגמישות והנוכחות ההגנתית מצד אחד, לצד מספרים איכותיים בהתקפה (כלומר 11 נקודות בפחות מ-25 דקות). כולל מהלך נחוש/מיקרי ושובר שיוויון ברבע הרביעי.
כולל פעולה הגנתית שוברת שיוויון ברבע הרביעי, עם שליחת היד שמוציאה את הכדור מהידיים של קלויארו.
כולל שליחת יד שהופכת הכנסת כדור של ווילבקין לשלשת מומנטום של קוזר, ברבע השני.
עם האנגה ורודי פרנדדס, שועלי קרבות ותיקים, שהגיעו ביגטיים למשחק הזה, החיים של מכבי תל אביב הפכו קשים יותר. קשים יותר מאלו שפגשו מגבי דק במפגש הקודם מול ריאל מדריד.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
כאמור, מכבי תל אביב אמורה לצאת מהמשחק הזה עם תחושה שאפשר לסיים את השבוע הראשון במאזן מאוזן. גם לאור הדברים שמנינו עד כה. גם כי אפשר לזהות נקודות חיוביות ובראשן, כמובן, משחק עצום של רומן סורקין, ששלט והפגין דומיננטיות בשתי עמדות הגבוהים. לכך אפשר להוסיף גם את ההישגים ההגנתיים של הצהובים בהתמודדות מול טבארס ופואריה בפנים, כשהענקים של ריאל מדריד לא מצליחים להעניש את החילופים ההגנתיים של אבן. עכשיו צריכים לאתר פתרונות הגנתיים לדברים שהביא אתמול לשולחן פביאן קוזר, אחד שיודע מה זה להופיע למשחקים של עונה שלמה. עכשיו צריכים לאתר פתרונות התקפיים למטריה האווירית של טבארס באזור הצבע בכלל, ולטרור שהפעיל בפנים על ז'יז'יץ' בפרט. למשל כאן.
ריאל מדריד, למקרה שמישהו שכח, היא קבוצת כדורסל טובה, מאומנת ועמוקה יותר מאשר היריבה שלה מישראל. מצד שני, גם אחרי שנטלה את ההובלה, ריאל מדריד היא עדיין קבוצת כדורסל פגיעה, עם חסרונות מובנים ובטחון עצמי מעורער. שאותה אפשר, שלא לומר צריך, לנצח כבר מחר.