ממעמקי ההשפלה בבסקוניה, מתחתית התסכול הקבוצתי המבעבע של התקופה האחרונה ובאחת הפעמים היחידות העונה, הפועל ת״א הפגינה אופי, קשיחות מנטלית וניצול מתנות מהיריבה כדי להישאר במירוץ הפלייאוף ולעשות ניצחון גדול. זה קרה עם כדורסל שהזכיר את שלבי ההכרעה של היורוקאפ בשנה שעברה, עם כשרון התקפי כמעט מקסימלי שנזרק למגרש ועם ניהול רוטציה מהודק שלא מתרשם משמות גדולים אלא מיכולת גדולה.
זה קרה עם כריס ג׳ונס. המון כריס ג׳ונס. לא רק ארבע זריקות העונשין שקלע בקור רוח וניצחו את המשחק. לא רק שמונה אסיסטים. אלא ניהול משחק מופתי מרגע שנכנס 8 דקות לסוף המשחק, בפיגור 9. האיש שיצא במקומו היה ואסה מיצ׳יץ׳, שלא חזר עד הסוף. ובחילוף הזה המשחק הוכרע על ידי האדומים. אבל כדי שהחילוף הזה יעבוד היא הייתה צריכה עזרה מהצד הירוק. וארגין עתמאן, למרות שהוא מתעב את כל מה שקשור בישראל, לא איכזב.
מציאות מנצחת
המשחק הזה הוכרע על ידי ההחלטות הספציפיות של שני המאמנים, מי הם מנהלי המשחק איתם הם הולכים בדקות ההכרעה ומי ינצח עבורם את המשחק. איטודיס הלך עם ראייה נכוחה של המציאות והיכולת לייצר עצירות, אחרי שמיצ׳יץ׳, שזרם לרוב עם המשחק הקבוצתי, חטף כמה סלים שהמאמן היווני לא היה מוכן לסבול, ולכן החזיר את ג׳ונס. עתמאן לעומת זאת, ממש באותו חילוף של ג׳ונס-מיצ׳יץ׳, החזיר את סלוקאס במקום טי ג׳יי שורטס. על פניו, נשמע הגיוני.
סלוקאס הוא אגדת יורוליג שנתן משחק מצויין עד לאותם רגעים. שורטס התחיל בחמישיה, היה חלש מאוד, זרק איירבול, נראה לא משוחרר, עתמאן היה קצר איתו והוציא אותו אחרי 3 דקות עבור סלוקאס. אבל החילוף ביניהם ברבע הרביעי הגיע אחרי דקות טובות של שורטס, שלא התרגש מחוסר הסבלנות של המאמן כלפיו, נשאר חיובי וחזק בראש, חזר לנהל את ההתקפה, יצר, הפעיל, והשאיר את ההפרש במרחק בטוח מהפועל. החילוף הזה לא התבקש לפי מהלך העניינים, יותר לפי מהלך המורשת של השחקנים. אבל למציאות לא אכפת ממורשת. ומאותו חילוף, קצת פחות משמונה דקות לסיום, המשחק קיבל מומנטום אחר והמציאות, כרגיל, סופה לנצח.
אינדיאנה ג׳ונס
איטודיס ציוות את תאי אודיאסי לכריס ג׳ונס. כן, אודיאסי. דן אוטורו, הסנטר הפותח, הסתבך בעבירות, ג׳ונתן מוטלי, הסנטר המחליף, מקבל כרגע מאיטודיס יחס קריר עד קפוא, כמו מישהו שכבר וויתרו עליו. זה השאיר את אודיאסי, הסנטר השלישי של הפועל, שהיה סבלני וחיכה לתורו, עד שנקרא לראש הטור. ואז החל הריקוד. הפיק אנד רול בינו ובין ג׳ונס פירק לחלוטין את מתיאס לסור וקוסטאס סלוקאס. היה דיסוננס גדול מאוד ממה שנראה שפאו רוצה לעשות בתגובה ההגנתית שלה לפיק אנד רול הזה, למה שהיא עשתה בפועל. אם היא החליטה שבגלל הרכב הקלעים שכלל את בראיינט, בלייקני ומלקולם, היא לא מכווצת את ההגנה ונותנת ללסור וסלוקאס להסתדר לבד עם ג׳ונס ואודיאסי, לא ברור למה היא הוציאה את לסור להדג׳ (עיכוב גבוה של השחקן עם הכדור), מה שהצריך אותו להתמודד עם המהירות-זריזות של ג׳ונס, ואיפשר לאודיאסי להתגלגל באגרסיביות לטבעת ולסיים בהטבעות מפלצתיות (6 מ7 ל2 נקודות).
אם ההדג׳ הזה היה משהו טקטי ומכוון, איפה העזרה על השחקן המתגלגל? לעתמאן הפתרונים, והפועל לא יכלה לסרב לכזו נדיבות מצידו. כשעתמאן חשב שהבעיה היא לסור המתקמבק הוא החליף אותו בקנת׳ פאריד המתקשש. התוצאה של הפיק אנד רול נשארה דומה, בדמות הדג׳, הפעם עם התכווצות של ההגנה שנתנה שלשה של מלקולם מהפינה. אלה היו דקות מופלאות של ג׳ונס, שכל החלטה שלו הייתה בינגו. אפילו מסירה קשה שנראתה כמו איבוד כדור, הפכה לכדור פיפטי פיפטי שאיכשהו הגיע לבלייקני שתפר שלשה. אז עתמאן ויתר כליל על ביג גאי, והלך על הרננגומז ועוסמן עם נאן, סלוקאס והייז-דייויס. איטודיס הגיב עם אוטורו. אודיאסי קיבל כפיים. נדמה שבאותם רגעים היה ברור לאן הלכה ההשקעה הגדולה של עופר ינאי. הכניעה הטקטית של עותמאן להרכב נמוך היה תוצאה ישירה של האיכות של הפועל תֿ״א בעמדה חמש. לא נעים לומר זאת, בטח לא כשמתיאס לסור בסביבה, אבל עמדה 5 אצל האתונאים היא כרגע החוליה החלשה שלה.
אבל מה אכפת לכריס ג׳ונס? הוא קלע ארבע זריקות עונשין עם קרח בורידים ומנע, לפחות כרגע, תסריט בלהות של הידרדרות לפלייאין והדחה. או תסריט בלהות פלוס פלוס של הידרדרות לפלייאין והדחה מול מכבי ת״א.
ואם חשבנו שההחתמה של נייג׳ל הייז-דייויס, עם כל ההייפ והמרדף תהפוך את פאו לקבוצה שלו, נדמה שעדיין מוקדם לקבוע זאת. משחק ההתקפה שלה מנוהל דרכו, גם עם הגב וגם עם הפנים לסל, אבל בשתי הדקות האחרונות מי שלקח את האחריות ואת קבלת ההחלטות היה קנדריק נאן, שהחטיא כמה זריקות שהוא בדרך קולע ומנצח משחקים. לא פשוט לשלב שחקן בפברואר, בטח בסדר הגודל של הייז-דייויס. עתמאן הביא אותו כדי שהבעלים שלו יוכל ללגלג על היריבים העירוניים אחרי דרבים ועל כל היורוליג. בינתיים יאנקופולוס ג׳וניור בטנטרומים באינסטגרם אחרי עוד הפסד בדרבי, התנצלויות בפני האוהדים שעשו את דרכם לסופיה אתמול, ועתמאן מלכלך על שחקנים שלו בראיונות אחרי משחק ופאו במערבולת בטבלה. אבל מה אכפת לכריס ג׳ונס. ומה אכפת לאיטודיס, יש לו ניצחון בדרבי אישי.
מאנשי המשחק (Yulian Todorov/Euroleague Basketball via Getty Images)
ראי ראי
דימיטריס איטודיס משתדל להיות ג׳נטלמן בסוף כל משחק, לנסות, לא בהצלחה מרובה, להסתיר את הסערה הפנימית שלו במקרה של הפסד, ולברך את היריבה אם היא מנצחת. אם הוא מנצח, הוא יברך את השחקנים שלו, בצניעות מעט מזויפת. לרוב זה נשמע מאולץ. אתמול, בקרב יווני אישי שלו, הוא שוב הודה לשחקנים שלו אבל הפעם זה נשמע אחרת. מהלב. אמיתי. עם כוונה, לא רק עם נימוס. אולי זה ייכנס להם ללב.
ואם זה ייכנס להם ללב, אולי זה יעזור לשפר את התחושה הכללית שאמנם הפועל ת״א שלו עושה עונה היסטורית אבל מתנהלת עם טעם חמוץ מתמשך בפה. חלק מהאוהדים שלה מראים חוסר עניין, שלא לומר תיעוב, אבל הטבלה מראה שעובדתית, היא מתמודדת עם הגדולות באירופה. עד אתמול, בכל קרב של אגרסיביות, מסורת, ועוצמה, הפועל ת״א נכנעה לקצפת היורוליג. אתמול היא נשארה חזקה ברמה המנטלית והטקטית, וזה נותן לה אופטימיות להמשך. זה אולי לא יעזור לה לקבל סימפטיה מאוהדים טהרנים, אבל היא תוכל להסתכל על עצמה בראי עם יותר נינוחות. אולי אפילו עם תקווה.