הפיינל פור של היורוליג ייצא לדרך ביום שישי הקרוב, וביורוליג פרסמו סרט עם אגדות המפעל ובינהן גם ניקולה וויצ`יץ` נזכר בסיפורי הזכייה של 2004."השלשה של דריק שארפ, כמובן, הייתה משהו ששינה לנו את החיים", אמר, "משהו בלתי ייאמן. אחרי הזריקה הזאת הרגשנו שאנחנו בלתי ניתנים לעצירה, בלתי מנוצחים, סופרמנים. גדלתי כשאני חולם על זה. גדלתי עם יוגופלסטיקה שזכתה בשלושה תארים, וזכייה בתואר אירופי הייתה המטרה שלי, הרצון המרכזי שלי בספורט הזה. סוף סוף קיבלתי את ההזדמנות הזאת". ווייצ`יץ` המשיך ואמר: "לא הייתי יותר מדי לחוץ, כי אני זוכר שתמיד אמרתי שיש לי ביטחון בחברים שלי לקבוצה. היינו קבוצה באמת מיוחדת, כמו משפחה. העובדה שהצלחנו להגיע לפיינל פור בתל אביב, עם כל הלחץ שהיה מסביב, הייתה מיוחדת. האווירה הייתה מיוחדת, כולם רצו להיות חלק מזה"."מה שאני זוכר הכי הרבה הוא באמת הביטחון שהיה לאוהדים בנו, שאנחנו יכולים לקחת את התואר הזה", המשיך, "כמובן שזה מביא איתו לחץ מיוחד, אבל בעיקר במשחק הראשון הרגשת את הלחץ הזה. חשבנו שזה הגמר שלפני הגמר. צסק"א הייתה קבוצה מצוינת, קבוצה מדהימה, וידענו שאם ננצח את צסק"א, יהיה לנו סיכוי גדול לזכות בתואר. לכן המשחק הראשון היה מלחיץ במיוחד"."אבל הגמר עצמו היה משהו לא רגיל. זה היה כאילו נכנסנו לאולם בתחושה שאף אחד לא יכול לנצח אותנו. האנרגיה הייתה בלתי נתפסת", המשיך, "פתחנו נהדר, ובמחצית כבר הובלנו ב-55 נקודות. נכנסנו לחדר ההלבשה ואמרנו: זה לא נגמר. זה 30 הפרש, אבל זה לא נגמר. אנחנו חייבים להמשיך. יצאנו למחצית השנייה אפילו יותר בטירוף".ווייצ`יץ` המשיך ושחזר: "אני זוכר שהמאמן הוציא אותנו חמש דקות לסיום, הוציא את החמישייה, והכניס שחקנים אחרים. כשיצאנו, הורדנו את הגופיות ולבשנו חולצות של `אנחנו האלופים` כשעוד נשארו דקות לשחק. ישבנו על הספסל עם חולצות האימון, ואז מישהו עשה טעות ופיני הסתובב ורצה לבצע חילוף. הרמנו את החולצות והראינו לו: `אנחנו האלופים`, אין לנו גופיות. אז הוא אמר משהו כמו: `בסדר`, והאחרים המשיכו לשחק"."האווירה הייתה לא אמיתית. גם אחרי המשחק, החגיגות בפארק", אמר, "משם בעצם התחילו כל הבעיות שלנו, כי הפכנו לסלבריטאים כמו הביטלס. נגמרו החיים שהכרנו. כבר לא יכולת ללכת לאכול במסעדות, לא יכולת לצאת החוצה".