בראיון שערך ב-'Skweek', נזכר אנדרו ויזנייבסקי בתחנות המרכזיות בקריירה האירופית שלו, ובמיוחד בתקופה הדרמטית במכבי תל אביב. הרכז האמריקאי, ששיחק בצהוב בעונת 2009/10, חוזר אל הסדרה הזכורה מול פרטיזן בלגרד, ומספק מבט מבפנים על מערכת היחסים המיוחדת עם פיני גרשון.
ויזנייבסקי מגדיר את הסדרה מול פרטיזן כחוויה עוצמתית וכואבת כאחד: "תמיד הייתה לי הערכה עצומה לפרטיזן ולמאמן דושקו וויושביץ'. אישית, חשוב לי להגיד ששיחקתי טוב בסדרה הזו, אבל היא נותרה אחד ההפסדים הכי קשים בקריירה שלי משום שהאמנתי באמת ובתמים שהייתה לנו קבוצה שיכולה לזכות ביורוליג. בסופו של דבר, אני חושב שמשחק הבית הראשון בתל אביב החליט הכול. היתרון היה עצום ופשוט נתנו לו לחמוק מבין האצבעות".
בנוגע לאווירה שהייתה באותם ימים בבלגרד: "תגידו מה שתרצו - לתל אביב יש אחת מאווירות הכדורסל הטובות באירופה, אבל בלגרד נמצאת ברמה אחרת לגמרי. האוהדים שם דורשים עוד חמישה אחוזים מהשחקנים שלהם. ברגע שהם מריחים שהיריב בצרות, הם לא מרפים".
בנוגע לפיני גרשון, סיפר כי התקופה עימו היוותה עבורו היפוך מוחלט מהמשטר הקשוח של זמאגו סגאדין בתחילת דרכו באירופה: "אני מת על פיני. הוא היה אישיות כל כך ייחודית, הניגודיות לא יכלה להיות גדולה יותר. זמגו ישב לך על הראש ללא הפסקה ודרש שלמות כל יום, בעוד שפיני היה יותר איש 'שואו'. הפילוסופיה שלו הייתה פשוטה: אל תסתבכו בכדורסל. הוא היה אומר לנו 'פשוט תצאו ותשחקו', או 'תקלעו את הזריקות שלכם'. אם הפסדנו, הוא פשוט אמר: 'החטאתם זריקות פתוחות".
"הייתי כל כך רגיל לעבודה בלתי פוסקת שלעיתים ממש רציתי עוד אימונים", נזכר האמריקאי, "אחרי שנים עם מאמנים תובעניים מאוד ממדינות יוגוסלביה לשעבר, לתרגל פעם ביום ואפילו לקבל יום חופש אחד בשבוע הרגיש כמעט כמו חופשה".
לצד זאת, העוצמה והדרישות במועדון לא אפשרו רגע דל של שאננות, וכפי שהוא מעיד בעצמו: "אם הפסדת שני משחקים ברציפות במכבי כשאני הייתי שם, זה היה משבר גדול. האוהדים דאגו ליידע אותנו על כך מיד".