לפני הג׳אמפבול הראשון של העונה, הקבוצות הן סך כל ההערכות והתקוות שבניית הסגל ומשחקי ההכנה יצרו אצל מי שמתבונן מהצד. אבל כשהאורות נדלקים והדבר האמיתי מתחיל, כל זה נזרק הצידה וצריך להראות מה אתה באמת שווה. ואתמול (חמישי) נדמה שהשמועות על מותה של וילרבאן, כמו גם אלה על התאוששותה של מכבי ת״א, היו מוקדמות מדי. הראשונה שרדה את הקיץ ההזוי שעברה, והשנייה עדיין רחוקה מלהיראות כמו כוח יורוליג משמעותי לאחר השדרוג בתקציב ובסגל. אבל דבר אחד ניתן לומר בוודאות: בצורה שמכבי ת״א רואה את עצמה ואת מה שהיא רוצה להשיג השנה ביורוליג, זה היה הפסד רע. רע מאוד אפילו. איפה בונזי?אם קטש סימן ניצחון על וילרבאן כמשחק חובה כדי לנסות ולהגשים התקדמות טבלאית עבור מכבי ת״א, נדמה שניהול הרוטציה שלו לא התנהל בכזו תחושת דחיפות כדי להביא ניצחון בכל מחיר, אלא נראה כמו המשכו של הקיץ עם עוד ניסוי כלים. לכן לאור משחקי ההכנה וההייפ של הבן השב הביתה, היה נדמה שבונזי קולסון הוא האיש של קטש, ה״בוי״ שלו, אם תרצו. במשחקי ההכנה הוא סידר עבורו סכימות התקפיות שהביאו לידי ביטוי את היתרון הפיזי שלו במשחק בלואו פוסט, לעיתים חיכה בפינה והרים שלשה מזדמנת בלי שינזפו בו בליטאית מהקווים, לעיתים חיפש ליצור עם הפנים לסל. זו הייתה החבילה השלמה של קולסון, יחד עם אנרגיה של שחקן שהתעורר לחיים. אבל אתמול הוא היה חולה, והבוי הפך לאוי ואבוי עם פחות מתשע דקות משחק, כולן במחצית הראשונה, זריקה אחת לסל ואפס השפעה על המשחק. מערכתית, קולסון הוא לבנה קריטית בסגנון המשחק של מכבי, בטח אם הסגל נבנה באוריינטציה של הרכבי פוורוורדים אתלטיים. בגלל שבניית הסגל של מכבי ת״א חשפה את החיסרון בעמדות הגארד, במיוחד בכל הקשור ליכולת ליצור ולייצר נקודות, הפיצוי אמור להגיע מהרכבים אתלטיים שלוחצים, מחליפים, תוקפים את הריבאונד ומייצרים מיס־מצ`ים. קולסון הוא מרכיב חשוב בהרכב כזה, יחד עם הורד ובריסט, וחסרון שלו מוריד משמעותית את היכולת של מכבי לכפות סגנון משחק שמוציא את היריבה מאזורי הנוחות שלה. נעילות וכיווציםעל כן חוסר השימוש בהרכבים גדולים ואתלטיים, יחד עם הגנה אינטנסיבית של וילרבאן, כפתה על מכבי ת״א זריקות לשלוש. 9 מ-12 הזריקות הראשונות שלה היו כאלה והיא סיימה את המשחק עם 7 מ-29 (24%). במכבי ת״א יש שחקנים שיכולים לקלוע, בזה אין ספק. אבל האם היא קבוצה ששלשות הוא הכלי העיקרי שלה? נדמה שלא, אלא רק כתוספת כוח אחרי שההגנה מתכווצת, או שלשות בהתקפת המעבר או ביצירה מפיק אנד רול. אבל כדי שההגנה תתכווץ צריך לתת לה סיבות לזה. אם קולסון לא שותף, סורקין הראה יכולת לנעול בצבע וגם בדקות כשהוא שיחק ליד דניאל תייס (שנראה כמו מישהו שזקוק לניעור או לאמבטיית קרח כדי להתעורר) מכבי יצרו גודל שיכול ליצור יתרון. אבל שימוש עקבי ביתרון הזה תלוי בגארדים שיכוונו את ההתקפה לשם ובהתעקשות של המאמן להמשיך ללכת לאותו מקום. לאחר נעילה או שתיים מוצלחות של סורקין מכבי זנחה את הרעיון הזה ולא ייצרה מספיק המשכיות כדי ללכת אליו שוב ושוב. כלי התקפי נוסף שנראה משמעותי הוא פיק אנד רול גבוה באמצע והתגלגלות של החוסם, בדרך כלל סורקין או הורד, אל פינת קו העונשין (״שורט רול״), מה שמייצר כיווץ הגנתי ופותח אפשרויות למסור לקלעים בפינות או לגבוה שעובר מצד לצד על קו הבסיס. זה אמנם נראה לא רע עם סורקין ותייס אבל הרוטציה ההגנתית של וילרבאן מנעה נזק משמעותי כשסיכלה את המשך הנעת הכדור, מה שאיפשר לשומרים של הקלעים להישאר מולם בפינות. התגובות ההגנתיות הפנטסטיות של וילרבאן הותירו את קטש בצורך דחוף בשחקן יוצר. וכאן הגיעו החדשות הרעות עבור מכבי.נשאר רק יםתחושת דחיפות של ניהול רוטציה זה גם ללכת עם המוכר ועם מה שאתה יודע שעובד. אז ברור שקיטון וואלאס זקוק לעוד זמן כדי להראות את יכולותיו, אבל השימוש בו לפני ג׳ימי קלארק נראה כמו ניסיון לתת לו שעות מנוע על חשבון תוצאות, וחשף את ההבדלים הנוכחיים בין השחקנים. וואלאס נראה תלוש ממשחק ההתקפה הצהוב, ולא הצליח להביא לידי ביטוי את סט היכולות ההתקפיות שלו מלבד כשהוא מייצר לעצמו מכדרור. לעומתו קלארק האינטנסיבי, שעלה ברבע השלישי לאחר שלא שיחק דקה במחצית הראשונה ועשה מהפך ממינוס 15, התקיף את הטבעת, הפעיל לחץ הגנתי ויצר השפעה משמעותית על מהלך המשחק. גם קלארק לא פתר את הבעיה: מכבי עדיין הייתה זקוקה לגארד נוסף שמסוגל לייצר, בטח כשאיפה לונדברג לא מצליח להיכנס לקצב ונקלע לבעיית עבירות. אבל גם לאחר הנסיון הכושל עם וואלאס במחצית הראשונה, קטש ניסה אותו שוב במחצית השנייה. האם צבירת ניסיון עבור וואלאס שווה למכבי הפסד בוילרבאן? האם נקודתית אתמול, כדי לצאת עם ניצחון במשחק הקשה שהתפתח עבור הצהובים, וואלאס היה האיש הנכון? האם עברה המחשבה לתת לו להיכנס לעניינים דרך הליגה ולנסות במקומו את ג׳ון דיברת׳ולמיאו? מה שברור זה שקטש נותר רק עם ים מדר שהשתלט בצורה מעוררת כבוד על תפקיד בעל הבית של מכבי ת״א, ועם 13 נקודות ו-8 אסיסטים נראה כמו פוינט גארד יורוליג אמיתי, עם מספרים ומנהיגות שלא ראינו ממנו בבמה הזו. אבל אם ים מדר הוא נקודת האור בסגל הנוכחי, אלה הן גם החדשות הטובות וגם החדשות הרעות עבור הצהובים. זה לא מספיק כדי ליצור השפעה לאורך זמן, העייפות שלו עלתה לו בשני איבודים קריטיים לקראת הסוף, ומכבי נקלעה לואקום מנהיגותי, למחסור בכשרון התקפי, ולחוסר יצירתיות בניהול הסגל. תוצרת סן אנטוניוכל מי שצפה והתאהב בסן אנטוניו של טים דאנקן, מאנו ג׳ינובילי וטוני פארקר, מבין איזו יכולת מזוקקת של כדורסל איכותי ניתן לייצר מכשרון ואינטליגנציה. לכן לעד נזכור חסד נעורים כלפי טוני פארקר וכל מה שהוא עושה שקשור בכדור הכתום. והנה, הוא על הקווים, עם אותן עיניים עם זיק שובבי, חצי חיוך כאילו הוא מייצר עכשיו עוד הסתלבטות על גרג פופוביץ׳, וניהול משחק נון שאלנט, לא כפוינט גארד קטלני אלא כמאמן. פארקר מייצר עבור הסגל שלו פאנצ׳ים נהדרים שכוללים חיתוכים לסל והמון תנועה וחופש קליעה, הרבה בעזרת עוזר המאמן וינסנט קולה, שהוא בעצם מאמן ראשי מבחינת ידע, ניסיון ויכולת לנהל אנשים. מעבר לזה, עם הקיץ המסויט שוילרבאן עברה, עם נטישת שחקנים ומכירת חיסול כללית, הוא הצליח לבנות קבוצה שובת לב, מלאה בפעולות רצון, רוח, והיררכיה טקטית. מעבר לעובדה שהיא מאפשרת חופש לזרוק (ולקלוע!), היא יוצרת אינטנסיביות הגנתית, נוגעת בכדורים ומייצרת דיפלקשנים, לוחצת על כל המגרש כי זה כלי של עניים שצריכים לשרוד ומונעת כניסה לצבע שהכריחה את מכבי ת״א לשלשות באחוזים נמוכים. עם צעירים מרשימים כמו פודזו-דאדא וקשישים מרשימים כמו פטי מילס בן ה-38, עוד תוצר של סן אנטוניו, שמשחק באנרגיות שלועגות לכל התחזיות של קדם העונה. אבל הבינגו הגדול של פארקר הוא הבאתו של פיגורה מרשימה כמו ג׳יי קראודר בן ה-36. אין לקנא בכל גארד שיצטרך להתמודד מול הפיזיות של קראודר, או בכל פוורוורד/סנטר שיישאר מולו בחילוף וייהדף החוצה. קראודר הביא אתמול לא רק קליעה ומנהיגות, אלא השתלט בטבעיות על המשחק וריסק את הקלישאה על תקופת הסתגלות ששחקני NBA צריכים לעבור כדי להסתגל לכדורסל האירופאי.