״נכון לעכשיו, אנחנו נשלח את המכתב. אנחנו מאוכזבים מהפדרציה האירופית שלא הגיבו למה שקרה על הפודיום. נציין בו שאנחנו מצפים שלא יקרו דברים כאלה בעתיד, אין מקום לפוליטיקה בספורט. הספורט אמור לחבר בין אנשים ולא לפלג. חברי הנבחרת מאוכזבים, בלשון המעטה, שתשומת הלב מההישג האדיר וההיסטורי הזה הלכה לכיוון פוליטי וזה חבל. אנחנו מקווים שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, זה היה באמת מכוער ולא במקום. אנחנו נמשיך הלאה, ונמשיך לייצג את ישראל בכבוד בזירה הבינלאומית״.
נחזור להישג, מה אומרת לכם ההצלחה באליפות?
״בנוגע לנבחרת הבנים, אנחנו ידענו שהם ב׳מוד׳ הנכון. במיוחד כשאנחנו אחרי אליפות העולם בסין, וגם לפני כן השתתפנו בסבב של תחרויות הבוגרים, אלה היו תחרויות וסבבים מאוד מוצלחים. ציפינו למדליה באליפות, אני לא יודעת אם לומר שציפינו לזהב, אבל כן היו ציפיות גבוהות. נבחרת הבנות הפתיעה. אלה בנות שלא מתחרות ביחד בדרך כלל. זה כן מכלול של בנות שמתאמנות ביחד, אבל לא מתחרות יחד. זה היה הרבה בזכות המאמן, שהצליח לנווט אותן מצויין במהלך הקרבות והתחרות, והן הצליחו ליישם את זה בתחרות כמו שצריך״.
כמה היה קשה להחליט על הרכבי הנבחרות שהתחרו?
״בבנים ידענו מי יצא, ובבנות למעשה חלק מהן פשוט ויתרו על התחרות כי הן רק חזרו משבועיים בסין אחרי האליפות עולם, וחלקן היו בעוד סבבים באירופה, אז הורגשה עייפות. לקחנו את זה בחשבון ובהבנה שלא כולם יוכלו וירצו לצאת. אם מישהו לא מרגיש שהוא מסוגל להתחרות ולתת 100%, הוא לא יצא בכח מן הסתם. הן כן יודעות להתמודד עם מצבים כאלה ואחרים ולחץ, אבל מבחינת כושר תחרות חלק הרגישו שהן לא שם״.
מה מצב האיגוד מבחינה תקציבית?
״אני חושבת שאנחנו כמו כל שאר האיגודים, אף אחד לא יודע מה יהיה היום או מחר. אנחנו מציגים עכשיו תקציב שהוא בדיוני, אין לנו שום בסיס לתקציב הזה. אין תקציב שוטף, אין תקציב הכנות. יש לנו תקציב של בית לאומי של 255,000 ש"ח. בחודש פברואר קיבלנו מקדמה בגובה של 30% ממכון וינגייט עבור ההכנות האולימפיות, ובתחילת חודש אפריל קיבלנו 40% מקדמה עבור התקציב השוטף, לפי גובה התקציב של 2024. ללא כספים אלו לא יכולנו לקיים שום פעילות, אבל אנחנו לא יודעים אם אנחנו ענף מועדף או לא. עקרונית כן אבל רשמית לא. הגענו למצב שבחודש מאי, אנחנו לראשונה לא נשלם שכר. כי פשוט אין לנו מאיפה. אם תקציב המדינה, התקציב השוטף, הכסף להכנות האולימפיות לא יגיעו, לנו כבר אין מאיפה לקחת. את כל מה שיכולנו עשינו עד עכשיו. להתנהל ללא תקציב זה משהו קטסטרופלי לספורט הישראלי״.
״הדבר הלא הגיוני והאבסורדי הוא שאנחנו ממשיכים להביא תוצאות, להביא מדליות, וזה קורה כשאנחנו עובדים כמו עבדים, ובסוף אנחנו לא מצליחים לקבל שום סכום, אנחנו בכלל לא יודעים כמה התזרים אמור להיות, כמה אנחנו אמורים לקבל מתקציב הספורט. איך אפשר להתקיים ללא תקציב? אי אפשר לתכנן תכנית תחרויות, תכנית מקצועית, וכל תחרות היא חשובה. יש ביוני אליפות אירופה לבוגרים ולאחר מכן אליפות עולם, אני אמורה להתחיל לקנות כרטיסים עכשיו, ואין לי כסף כי אין תקציב, וגם כי אני כבר חייבת כסף לחברת הנסיעות. הם לא מוכנים לכרטס לנו כרטיסים נוספים כי אנחנו נחמדים. אין כסף״.
״מעבר לזה, אנחנו כל הזמן בדילמה האם לשלוח ספורטאים לתחרות כלשהי. בעוד שבועיים יש תחרות גרנד פרי בבוגוטה, קולומביה. כולם יכולים להבין שזה לא יעד שזול להגיע אליו. אנחנו שולחים לשם רק שני ספורטאים ומאמן, את יובל פרייליך ויונתן כהן, ואת אנג׳לו מאצוני המאמן. אין לנו אפשרות לשלוח עוד, אין לנו מאיפה לשלם. היינו אמורים לשלוח שישה סייפים לדקר בנים, ארבע סייפות לדקר בנות, ואיתם שני מאמנים. כלומר במקום 12 אנשים יוצאים 3 לתחרות.
"זאת סיטואציה הזויה. ספורטאים חייבים להתחרות בתחרויות, במיוחד בסדר גודל של גרנד פרי שמביא ניקוד ונחשב לתחרות חשובה ויוקרתית. אנחנו נאלצים לוותר כי אין יכולת כלכלית. זה כואב, זה מאוד כואב, וזה מכעיס את הספורטאים. הם לא תמיד מבינים למה זה ככה, כי הם מצידם מתאמנים ועובדים קשה מאוד, והם צריכים גם לחשוב על תקציבים ודברים שמגבילים. זה לגמרי מפריע להתנהלות התקינה של הספורטאים. לדעתי זה עוול שאין כמותו לשלול ספורטאי אפשרות להתחרות בגלל חוסר תקציבי״.
זה גם פוגע באפשרות וביכולת לצאת למחנות אימון.
״לגמרי. מאוד נפגענו בעקבות המלחמה כי תמיד היינו מזמינים למחנות אימון נבחרות מחו״ל. בזמן המלחמה היינו אמורים לקיים בארץ מחנה גדול ברמה גבוהה, עם נבחרות יפן, אסטוניה וקזחסטן. לצערי זה לא קרה, וזה מאוד חשוב להתאמן עם יריבי אימון לקראת תחרויות ובכלל. אנחנו כן יוצאים למחנות אימון, חייבים לתרגל עם יריבים ולא רק בתוך הנבחרת. מאוד רוצים לצאת ביוני למחנה באסטוניה לפני אליפות אירופה, וגם לפני אליפות העולם, אבל הכל כאמור תלוי תקציב ולא נוכל לעשות את הדברים האלה בלי כסף״.