גולשת הרוח שחר טיבי זכתה אתמול (שבת) במדליית הכסף באליפות אירופה, ושבה לפודיום במעמד כזה אחרי כמעט 3 שנים מהפעם האחרונה שעמדה עליו. לצד הקריירה המקצוענית והשאיפה להיות זו שתייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בלוס אנג׳לס, היא משלבת לימודי הנדסת חשמל ומג׳נגלת בין הכיתה לים, כשהיא מתחרה מול גולשות הנבחרת, הגולשות הטובות ביותר בעולם. בראיון מיוחד עם ערוץ הספורט, טיבי בת ה-28 מסכמת את ההישג באליפות, שנתן לה זריקת מוטיבציה אדירה לקראת פתיחת הקריטריון האולימפי, ובעיקר הוכיח לה ולכולם שהיא לגמרי כאן כדי להיאבק על הכרטיס למשחקים בלוס אנג׳לס 2028. שחר, ברכות על האליפות, איך את עם התואר - סגנית אלופת אירופה? ״לא אוהבת את המילה הראשונה אבל בסך הכל בסדר. אני צוחקת... אני מאוד מרוצה מההישג הזה״. כמה זמן לא עמדת על פודיום? ״שלוש שנים. מ-2023, אחרי שזכיתי באליפות העולם. היו לי כמעט שלוש שנים שבהן לא הצלחתי להגיע למדליה. תמיד הייתי שם, הייתי בטופ 5, הייתי בשיוטי מדליות, אבל לא הצלחתי לחבר את הדברים למדליות. אחרי טייטל כזה של ׳אלופת עולם׳ מצפים לרצף כלשהו שיגיע אחרי זה, וזה לא הגיע. אחרי זה היה גם את ההפסד של הכרטיס האולימפי, והיו לי שנים באמת לא קלות בכלל. אני שמחה שבאליפות הפעם הדברים התחברו, השיוטים היו טובים, והצלחתי לחזור לעמוד על הפודיום. זה לא היה פשוט, אבל ככה הדברים התחברו עבורי״. מה למדת על עצמך בשלוש השנים האלה? ״הרבה דברים. הרבה דברים גם השתנו מן הסתם בשנים האלה. לקחתי הפסקה יחסית ארוכה, ולא התחריתי כל כך הרבה אחרי אליפות העולם שהייתה ב-2024, כשסיימתי שם עם פסילה ברבע הגמר. עשיתי עוד אליפות אירופה אחת ב-2024, ואליפות עולם ב-2025, כחלק מתחרויות ששמנו אותן למטרה. בעצם מאז אותה אליפות שזכיתי, היו לי שלוש תחרויות - 2 אליפויות עולם ואליפות אירופה אחת, שהייתי קרובה להצליח בה אבל זה לא הספיק. למדתי בתקופה הזאת הרבה שיעורים, בעיקר מקצועית הרגשתי שעשיתי הרבה שטויות בתחרויות, שטויות שבגללן לא הגעתי למקומות שרציתי. למדתי שצריך אורך רוח, סבלנות, להבין שכשזה יגיע זה יגיע. הייתי צריכה להיות מאוד סבלנית, לצד הלחצים של התחרויות. אבל צריך היה יותר לשלב בין הסבלנות לבין הלחץ״. חשבת שזה כבר לא יגיע? שתעמדי על פודיום ושתגיעי להישגים?״ברור. בטח שזה עבר בראש. מצד שני זה גם לא עבר בראש, כי אם זה היה נוכח יותר מדי אז לא הייתי ממשיכה בגלישה. אני יודעת שפודיום זה מקום שאני צריכה ורוצה להיות בו. ראיתי את זה עכשיו באליפות וגם הראיתי שאלה היכולות שלי, ושזה מה שאני יכולה להשיג, לא פחות״. היה לך יום לא קל אתמול, פיזית ומנטלית. "היה לי יום מאוד קשה ולא פשוט במים. התחלתי אותו ברבע הגמר אחרי שהייתי שביעית בסוף המוקדמות, והייתי עם תכנית מאוד סדורה ליום הזה. שחר צוברי המאמן אמר לי ׳שחר, השיוט הראשון הוא שיוט חימום׳, וזה באמת היה ככה. חצי הגמר היה נראה יותר טוב, והשיוט עצמו היה לי טוב. הזינוק בגמר לא היה מדהים, הייתי צריכה לזנק טיפה יותר טוב כדי להצליח ולעקוף את תמר. הצלחתי איכשהו לחזור לקבוצה ולאתגר את תמר עד הסוף. ברור שהייתי רוצה לסיים שם ראשונה, אבל הייתי כבר אחרי שני שיוטים, אחרי התחלה לא פשוטה בגמר עצמו, ושני השיוטים בהתחלה לקחו ממני כל כך הרבה כח ואנרגיות״. הצלחת לסיים במקום השני באליפות, כשאת לא נמצאת ביכולת הכי גבוהה שלך. ״נכון, אני לא בשיא הכושר שלי. תמר הראתה שהיא בכושר מאוד טוב לאורך כל התקופה האחרונה, וזה בא לידי ביטוי במדליות. באליפות היא הייתה בכושר מצוין, ולגמרי הגיע לה לזכות״. הסיום היה הכי צמוד שיכול להיות עם תמר, זה הוכרע במטרים האחרונים. איך זה היה נראה מהמים? ״אני נתתי את כל מה שהיה לי. היה מאתגר ומעניין ממש עד הסוף. לא ראיתי את השיוט אחרי הגמר, אבל שמעתי ממי שהיה במים, ממי שהיה בחוץ, וממי שראה את הגמר שזה היה ממש מטורף״. איך זה היה לעמוד שתיכן על הפודיום, ולשמוע את התקווה? ״זה תמיד מרגש לשמוע את התקווה על הפודיום, במיוחד בתקופות כאלה קשות שאנחנו עוברים כמדינה. זה מטורף בכלל שאנחנו פה באירופה, באליפות, שאנחנו יכולות לעשות את זה עם כל מה שקורה, בטח עם כל מה שאנשים עוברים, ומשלמים בחיים שלהם כדי שנעשה את הדברים האלה ונייצג את המדינה. זו זכות גדולה״. איך הייתה ההכנה שלך לאליפות? ״לקחתי הפסקה יחסית ארוכה אחרי אליפות העולם ב-2025, הייתי אמורה לחזור לגלוש בינואר/פברואר, אבל בסוף בעקבות המלחמה נסענו למחנה אימון ארוך בתחילת חודש מרץ. זאת הייתה תקופה של 40 ימים באירופה עם שתי תחרויות, בפלמה דה מיורקה ובהייר שבצרפת. לפני המחנה והתחרויות האלה, בקושי הייתי במים בחצי השנה האחרונה. לפני שנסענו למחנה, לשתי התחרויות ולאליפות אירופה, הייתי אולי 6 פעמים במים. זאת הייתה הכנה לא מיטבית, אבל זה היה מספיק כדי להראות יכולות טובות. המטרה העיקרית שלי ושל הצוות המקצועי הייתה להגיע לאליפות העולם באוקטובר בכושר שיא. אליפות אירופה הייתה בעצם מטרת ביניים, ומה שעשיתי בה היה מעל לציפיות. מהרגע שנכנסתי שוב לתחרויות הרגשתי טוב, הרמתי את רף הציפיות שהציבו לי. אני עם הפנים קדימה לאליפות העולם, ומקווה להגיע לשם כשאני בשיא הכושר אחרי האליפות״. כמה היית זקוקה למדליה הזו, לפודיום, לגמר? ״הייתי צריכה את זה מאוד, גם כדי להראות נוכחות בתוך הנבחרת הכל כך קשה הזאת והמטורפת הזאת מבחינה הישגית. בסוף, אם את לא עושה מדליות אין לך מקום בתוך החבורה הזאת. כדי לשים רגל בפנים צריך לעשות מדליות, אז זה היה מאוד חשוב. עבר הרבה זמן מהמדליה האחרונה שלי, מאז הייתי קצת בחוץ, קצת בפנים. אז עכשיו, באמצע הקמפיין ולפני הקריטריון זה היה חשוב ונחוץ. הטיימינג עכשיו היה מאוד חשוב עכשיו. אני לא הכי צעירה בנבחרת, וזה היה חשוב בנקודת זמן הזאת ובאליפות אירופה להצליח לעשות את זה״. איך את משלבת את הלימודים עם העובדה שאת ספורטאית אולימפית? ״התחלתי לימודים בבר אילן, הנדסת חשמל. אני עכשיו מסיימת שנה שנייה, לכן לא התחריתי בסמסטר הקודם כי גם הייתי צריכה להשלים דברים של שנה א׳ בשנה האולימפית, ואני מקווה לסיים את הסמסטר הקרוב באופן מלא. אני מאוד נהנית מהלימודים, בבר אילן מאוד מתחשבים בי ובאורח חיים שלי, אני לומדת בפיילוט חדש של ספורטאים מצטיינים שפתחו שם, ככה שאני יכולה לשלב את הלימודים עם האימונים בתחרויות. זה מאוד מאוד חשוב, זה צעד משמעותי שהם עושים לקראתי, ובטח לקראת ספורטאי העתיד שירצו לשלב לימודים לצד הספורט התחרותי. זה שהצלחתי לסיים את הסמסטר הקודם בלימודים ולזכות במדליה זה נותן לי אור ירוק להמשיך. מצד אחד חשוב לשלב, וחשוב להגיע לרמה הכי גבוהה בספורט, כי בסוף זה מה שאני עושה. יש בזה גם משהו שונה, זה משהו שמסיח את דעתי מהאימונים ומהתחרויות, אני לומדת, עושה מבחנים ורואה הרצאות. אני מאוד אוהבת את זה ונהנית מהלימודים. אני רואה בזה עוד אתגר לחיים, ובכלל לעתיד. האמת אני מצטערת שלא התחלתי קודם אבל אני שמחה שאני בתוך זה״. איך הגיעה ההחלטה לשלב את הלימודים עם החיים התובעניים של הספורט המקצועני? ולמה דווקא הנדסת חשמל? ״הנדסה זה משהו שתמיד עניין אותי, תמיד הייתי טובה במתמטיקה ובדברים כאלה, ידעתי שאני ארצה ללמוד מקצוע הנדסי. אני לומדת במסלול של חשמל וביורפואה ככה שזה מאוד מעניין וגם רלוונטי באיזושהי צורה לספורט. השילוב מאוד מאתגר, קודם נראה שאסיים את הסמסטר הזה ואגיד שסיימתי שנתיים מלאות. לפני שהתחלתי ללמוד, וגם בתחילת השנה הזאת, דיברתי עם שחר צוברי והכנו תכנית שנתית כדי ששום דבר לא ייפגע מבחינה תחרותית, וכדי שנעשה הכנה טובה לתחרויות הגדולות שהן אליפויות אירופה ואליפויות עולם. בעקבות הלימודים, אני לא בגיל ובזמינות רגילה. אני לא יכולה להיות בתוך זה שנה שלמה ולנצח כל תחרות, אלא היה צריך לסדר את זה כמו שצריך. מעבר להנאה מזה, אני מגיעה לבית ולא מתחילה לראות סדרות של נטפליקס, אלא עושה משהו אחר בשגרה של תחרויות ובאיזשהו מקום זה תורם לי״. מה התכנית המקצועית שלך עכשיו, אחרי אליפות אירופה?״הבנות ייסעו ללוס אנג׳לס למחנה אימון ולתחרות באתר האולימפי, אני אסיים את הסמסטר ואעשה מבחנים כמו שצריך. אצטרך להגיע מוכנה לאליפות העולם באוקטובר באנגליה. אני כבר שנים בתוך המים, אז באיזשהו מקום זה שאני לא כל הזמן במים ובהכנות מאפשר גם להתגעגע לים למרות שאני הרבה שנים שם. צריך לברור את האימונים והתחרויות בהתאם לזה וללוח הזמנים שלי עם הלימודים״. תתארי לי איך זה להיות אחת מבין הגולשות הטובות בעולם, בנבחרת הכי טובה בעולם? ״אני כבר לא יודעת מה יהיה איתה עם הנבחרת הזאת... מה עוד אפשר לומר עליה? זה כבר נהיה מצחיק או שמצד שני זה כבר לא מצחיק. זה כבר נהיה קטע בתחרויות שכולן אומרות שהן מתחרות נגד ישראל, שהיא הנבחרת הכי קשה עם הבנות הכי חזקות. מהבחינה שלי, בסוף אם אני סופרת את המתחרות שלי, אלה תמר, דניאלה, שרון... אני מתחרה מול הטופּ העולמי והן הטופּ. בסוף המטרה של כולן היא לנצח את כולן, וצריך לנצח אחת את השנייה בינינו כדי להיות בטופ״. לסיום, הבמה שלך״חשוב לי מאוד להודות לצוות המקצועי המדהים שיש לנו, הם עשו עבודה טובה מאוד. דליה הרופאה, יוחאי המעסה, המאמנים שחר, עודד, ומאיה שנשארה בארץ. יש לנו צוות מצויין, מעטפת מטורפת ואבטחה שנמצאים איתנו בכל תחרות. בסוף תמיד רואים רק את ההישגים שלנו שהם בקצה של הקצה. אבל בסוף אלה מלא אנשים שנמצאים מאחורה, בארץ רוב הזמן. גם רותם הפיזיולוגית, תמר התזונאית, אייל מאמן הכושר. בסוף הם לא איתנו בתמונות ובחגיגות, אבל הם איתנו ביום יום. אני כמובן שולחת תנחומים למשפחות של הלוחמים הנופלים, אסור לנו להוריד את זה מסדר היום, צריך להדהד את זה, לא להתרגל לזה, וזה מה שצריך להיות בראש של כולם״.
