היינו מצפים שפרישה של כדורסלנית בסדר גודל של שי דורון תסתיים במסיבת עיתונאים גדולה או במשחק פרישה עם טקס הוקרה, אך לא כך בחרה האגדה בת ה-36 לסיים את הדרך. בהודעה אישית ברשתות החברתיות ביום שלישי האחרון הודיעה הישראלית היחידה ששיחקה אי פעם ב-WNBA שלאחר 15 שנה של כדורסל מקצועני, היא מחליטה לתלות את הנעליים. הגארדית החלה את דרכה במכללת מרילנד, המשיכה לקדנציה היסטורית בניו יורק ליברטי ב-WNBA, ולאחר מכן חזרה לארץ ורשמה אליפויות באירופה ובישראל. דורון עלתה היום (חמישי) עלתה לראיון מרתק ב"מגרש פתוח" ודיברה על הרגעים הזכורים, החותם שהשאירה על הספורט הישראלי, ומה צופן לה העתיד.
"הפעם זה סופי", אמרה דורון לנוכח העובדה שכבר הכריזה על פרישה במרץ 2021, אז חזרה מההחלטה כשהחליטה להצטרף העונה לאליצור חולון. כאשר נשאלה על ההחלטה להכריז על סיום הקריירה ענתה: "זה קשה, אני מגיל 12 שחקנית מקצוענית. קשה לוותר על החלום, אבל מצד שני הגוף והראש אמרו שמספיק, ואני מתרגשת להתחיל את השלב הבא בחיים".
דורון, שעברה בעודה נערה בתיכון לארה''ב ושיחקה בליגת התיכונים, שיתפה בזה שהכדורסל הפך למשענת החברתית שלה: "הנחיתו אותי בקבוצת כדורסל שהקבוצה זאת משפחה, וזה ממש עזר לי להשתלב ונתן לי המון ביטחון, הכדורסל היה משהו שנשענתי עליו". כשדיברה על הרגע הכי גדול בקריירה שלה, סיפרה: "זה קשה להגיד, כי היו הרבה רגעים, האליפות במרילנד הייתה וואו, ומצד שני להגיע לWNBA ולהגשים חלום של ילדה בת 12 היה וואו, וגם אליפות אירופה עם קבוצת ישראלית היה וואו. קשה להגיד על רגע אחד, לכולם יש מקום בלב שלי".
דורון המשיכה: "אני הייתי ילדה בת 12 ברמה''ש שאף אחד לא הכיר, והעזתי לחלום להגיע לאמריקה. כל החיים אמרו לי שאני נמוכה וצריכה להיות רכזת, ולא הקשבתי לאף אחד. זה הספיק שרק אני האמנתי בעצמי". דורון, שדואגת לשמור על חייה פרטיים ולא לשתף הכול ברשתות החברתיות אמרה: "תסתכלו על האינסטגרם שלי, אני בן אדם מאוד פרטי, אף פעם לא הרגשתי צורך לשתף את כולם. אני אף פעם לא שיחקתי כדי להיות בפרסומת, וככה ניהלתי את הקריירה שלי. שמתי לעצמי מטרות וחלומות ולא ראיתי לצדדים. בחיים שלי לא קראתי טוקבק, טוב או רע על עצמי, זה אף פעם לא עניין אותי".
"חולמת להיות בעלים של קבוצה יום אחד"
גם למצב כדורסל הנשים היום דורון התייחסה, ואמרה כי: "אני חלמתי שאני אצליח להפוך את ליגת כדורסל הנשים למה שיש במרילנד, שהתחילה ב200 אוהדים, ונגמר במשחק האחרון שלי עם 21 אלף איש ביציעים. חלמתי שככה יהיה, ולצערי כל הפקטורים בתחום אכזבו, בעיקר תקציבית. אי אפשר להרוג כדורסל נשים. אני מקווה שמקבלי ההחלטות יבינו שהבנות של כולנו צריכות לחלום להיות שחקניות, ובסוף צריך תקציבים, אין מה לעשות. מי שאומר שזה המצב וכדורסל נשים לא מעניין, אז יש את ההוכחות לכך שכשאני גדלתי היה עניין וקהל גדול ברמה''ש".
כאשר נשאלה על המורשת שלה ענתה: "אני משאירה את זה שאפשר לחלום. למרות שלא באים לכאן סקאוטים, שיש דרך ואפשר לעשות את זה, אם מאמינים בדרך ביכולת". ומה לגבי העתיד? דורון סיפרה שכרגע היא מתרכזת בעבודתה כחלק מקבוצת קרן הון סיכון להשקעות בסטראפים, אך לא שוללת את העיסוק בכדורסל בהמשך הדרך: "כרגע אין לי זמן לנשום, אבל התחלתי לשחק טניס כי שם פחות מרביצים. אני הייתי שמחה להיות בעלים של קבוצת כדורסל יום אחד. גם להיות פרשנית, אני פתוחה להכול".