שנים רבות תוארה ישראל כנבחרת של גארדים. היעדר הגבוהים המובילים יצר דימוי הפוך לחלוטין של חבורת ננסים לוחמניים ותזזיתיים, שלא תמיד תאם את המציאות. אז סנטרים משמעותיים עדיין אין במדי הכחול-לבן, אבל אפשר בהחלט להגיד שבשנתיים האחרונות התחולל שינוי משמעותי. ודווקא פערי הרמות, שמלווים את ריבוי הגארדים במסע ההכנות הנוכחי, מדגישים את המהפך – ישראל היא נבחרת של פורוורדים.
"אני חושב שבאמת הכוח שלנו הוא בעמדות האלה", מסכים גיא פניני, שעשה בשנים האחרונות קפיצת מדרגה משמעותית במדי הפועל ירושלים ומכבי תל אביב. "אין לנו ממש 'ביג מן' אמיתי, אבל יש לנו הרבה שחקנים שיכולים לשחק בכמה עמדות עם גוף גדול. בטוח שזה יתרון. וכמובן שיש עמדות נוספות עם יתרון, הרכזים עשו התקדמות אדירה השנה".
"קשה להגיד איזו עמדה משפיעה יותר כי ברגע שמגיעים לאליפות כל עמדה היא טובה. בקשר לנבחרת שלנו, אני באמת חושב שיש לנו יותר ניסיון בעמדות הפורוורד", מסביר דייויד בלו, אחד ממבשרי השינוי הנוכחי. "אני, ליאור, כדיר, יניב, קוקיה ופניני... אז בהחלט, זה נכון. יש לנו גארדים שאמנם הם צעירים כמו נעימי, מקל ויוגב, אבל יש להם קצת ניסיון מהשנה שעברה ואולי באמת מימד הניסיון בעמדות הפורוורד יוסיף הרבה לנבחרת".
"זו בהחלט עמדה חזקה אצלנו. השנה יש לנו שחקנים מעולים בעמדות הפורוורד והגבוהים וגם שחקנים שהיו בשנה שעברה בנבחרת והשתפרו. אני חושב שהשנה אנחנו נבחרת הרבה יותר טובה", מתאר רוברט רות'בארט, שעד כה לא זכה ליותר מדי הזדמנויות משמעותיות במדים הלאומיים. פניני מוסיף: "זה מה שראינו בשנה שעברה בקיץ, כששיחקנו 4 פורוורדים - אני, ליאור, כספי ובלו - ביחד באותה חמישיה ולקחנו את זה למקום חיובי גם בהגנה וגם בהתקפה. לנבחרות מאוד קשה להתמודד עם זה".
דני גוט, מאמן ובעלים של חברת סקאוטינג, נכנס קצת יותר לעומק: "יש לנו בהחלט יתרון בעמדה הזו. מאחר שנבחרות לא משחקות באופן קבוע, אחת הדרכים למדוד איכות של נבחרות היא להסתכל כמה שחקני NBA וכמה שחקני יורוליג יש באותה נבחרת. אם אנחנו מסתכלים על עמדת הפורוורד אצלנו, אז בהחלט יש לנו שם את השחקנים הכי בכירים. עומרי כספי הוא שחקן NBA, דייויד בלו, גיא פניני וליאור אליהו הם שחקני טופ יורוליג וכולם אכן בעמדות הפאוור וסמול פורוורד, לכן בהחלט אפשר להגיד שבעמדה הזו אנחנו במצב מצוין, גם יחסית לנבחרות האחרות. יש לנו שם שחקנים עם יכולת וניסיון".
היתרון הזה ניכר בהחלט גם במספרים. רק במשחק האחרון מול וילאנובה (94:92) קלעו ארבעה פורוורדים כ-59 אחוזים מהנקודות של הנבחרת, בעוד שבסך הדקות חלקו גם 7 גארדים ויניב גרין בעמדת הסנטר. ועדיין, קשה להגיד שהנבחרת נראית טוב בהכנותיה עד כה. נכון לכתיבת שורות אלה, עמדה ישראל על מאזן של 3 הפסדים וניצחון בודד, כאשר בכל שלוש המפלות הפיגור הוא חד-ספרתי. אז אמנם אליהו, פניני וכדיר בדרך כלל בין הקלעים המובילים, כספי עדיין פצוע ועכשיו גם בלו הצטרף, אך השאלה היא איך מפתיעים את היריבות באליפות אירופה. "הוצאה לפועל", מצהיר בלו בנחישות. "אם נקלע באחוזים טובים ונשחק טוב בהגנה, אז יש לנו סיכוי טוב. אם לא נעשה את זה כל משחק במשך 40 דקות, זה יהיה קשה".
ברמת ההצהרות זה נראה משכנע. ברמת הסקאוטינג נראה שיש סיבות לאופטימיות. ובשטח? נופלים כמו זבובים. אז מה קורה בפער שבין חבורת הפורוורדים המגוונת לדהירה קדימה? "נבחרת ישראל עומדת ועובדת בעמדת הפורוורדים רק כשהיא משחקת כדורסל לא שגרתי", מנתח המאמן הלאומי לשעבר צביקה שרף. "אם היינו במצב של סנטר אמיתי ופאוור פורוורד אמיתי, אז כספי, בלו ופניני היו מיוצבים והיו נותנים את היכולת שלהם בעמדת הסמול פורוורד הטבעית להם".
"בגלל המגבלות והמורכבות ובעיית ה'אין סנטרים', והגארדים שלכל אחד מהם יש תכונה אחרת, אז אנחנו מחפשים פתרונות", ממשיך שרף. "ואז פתאום בלו משחק 5 וליאור אליהו משחק 5 וכספי משחק 4. זה יכול לעבוד עד רמה מסויימת ודרג מסוים. בסופו של דבר, אי אפשר לשחק כדורסל שלם כשאתה בפיגור בעמדות כאלה. לדרוש מכספי ואליהו לשמור על פקוביץ' או מוזגוב זה קצת בעייתי. זה טוב כטריק לכמה דקות, אבל קשה מאוד כשיטה". אולי כספי עדיין חסר, אולי בלו רק נכנס לעניינים ואולי דרושה התייצבות ברוטציה בין הגארדים. ואולי נבחרת של פורוורדים זה משהו נוצץ שבעיקר מצטלם יפה, אבל לא באמת יכול להשלים את החלל בצבע ברמות הגבוהות.