"החזרתי לאנשים את התקווה שאפשר לחלום"

קלמנדי, שקטפה מדליית זהב עם קוסובו: "מעריצה את ג'רבי. היא מדהימה"

שירי אלג'ם
שירי אלג'ם  12.11.16 - 13:32

תגיות: קלמנדי

תחילת כתבה

"אחרי ריו לא רק ילדים אלא גם ההורים שלהם, נשים וגברים באים אליי ואומרים לי: 'את החזרת לנו את התקווה שאנחנו יכולים להשיג דברים, אנחנו יכולים לעשות מעצמנו משהו בחיים'".

אגדה, גיבורה לאומית, סופר סטאר. כל אחד מהסופרלטיביים האלה מתאימים לתאר את הג'ודאית מאילינדה קלמנדי מקוסובו. מאז שזכתה בתואר אלופת העולם ב-2013 והעניקה תואר עולמי ראשון למדינתה היא נחשבת לאדם המפורסם ביותר במדינה מהבלקן. מדליית הזהב במשחקים האולימפיים בריו רק העצימו את מעמדה והפכו אותה באופן סופי לסמל ניצחון המאבק של בני עמה, ולסינדרלה של המשחקים בריו.

  • אליפות אירופה עד גיל 23: שידורים ישירים ביום שישי ובשבת החל מ-16:00 ב-5SPORT

שלושה חודשים אחרי רגע השיא של חייה, הג'ודאית, ששולטת לחלוטין במשקל של עד 52 ק"ג, הגיעה לישראל בתור אורחת הכבוד של האיגוד הישראלי באליפות אירופה עד גיל 23 וגם כדי לעבור טיפולי פיזיותרפיה אצל פיזיותרפיסט הנבחרת, נמרוד משה, שהוא אחד מהמובילים בתחום בעולם. כשהיא רגועה יותר וכבר מעכלת את גודל ההישג, היא התפנתה לראיון מיוחד בערוץ הספורט בו תיארה את הדרך שלה לצמרת, את יכולת ההשפעה על מדינה שלמה, וגם על הקשר המיוחד עם ירדן ג'רבי.

"זה לא פשוט להפוך לגיבור, לאגדה במדינה ששרדה מלחמה", פתחה קלמנדי את דבריה, "אני כל הזמן אומרת שזה שונה אם אתה אלוף אולימפי והתחלת והתאמנת בגרמניה, צרפת, יפן, ישראל לבין זה שהתחלת במדינה כמו קוסבו. קוסובו היא מדינה חדשה, קטנה והדבר הכי קשה זה שהיא ענייה. קשה להתחיל ולחלום בגדול במדינה כזאת. הסיפור שלי דרך הג'ודו הפך להיות סיפור גדול יותר מרק ספורט".

הרבה לפני שהפכה לסיפור הצלחה, קלמנדי חוותה על בשרה  את המלחמה הקשה כשהייתה רק בת שמונה. לסכסוך העקוב מדם היה השפעה על המשך חייה והקריירה המקצוענית שלה. "בתור ילדה הייתי ילדה שמחה, המשפחה שלי מעולם לא הייתה עשירה, אבל היו לנו חיים טובים, חיים רגילים עד שהמלחמה התחילה".

"נשארנו בבית שלנו במשך שלושה חודשים וחצי. בתוך הבית היו 25 אנשים, המשפחה שלי, דודים שלי והשכנים. אמא שלי יצאה החוצה כדי להביא לנו אוכל. לעבור את כל התקופה הקשה הזאת, עכשיו אני הרבה יותר חזקה ממה שיכולתי לדמיין". 

כנראה שאותה חוזקה שהיא מדברת עליה, היא לא רק מנטאלית. קלמנדי שולטת ללא עוררין במשקל של עד 52 קילוגרמים, כשברזומה שלה כל התארים האפשריים: אלופת העולם פעמיים ברציפות, אלופת אירופה, ועשרות מדליות נוספות, רובן מזהב, מטורנירים שונים בסבב העולמי. לא פלא שבמהלך השנים היא קיבלה אין ספור הצעות מפתות ממדינות לייצג אותן, לכולן היא סירבה על מנת שתוכל להעלות את דגל קוסובו על ראש הפודיום.     

"תודה לאל שעשיתי את ההחלטה הזאת, אני מרגישה טוב וגאה בעצמי", הג'ודאית מודה, "לא הייתי סולחת לעצמי אם כל המדליות האלה, בעיקר מדלית הזהב האולימפית, היו שייכות למדינות אחרות. בדרך כלל כשאנשים רואים אותי הם מתחילים לבכות ולהיות רגשניים, תמיד אמרתי שאין שום כסף בעולם שיכול לגרום לי להרגיש ככה. אולי הייתי היום אלופה אולימפית אבל לא הייתי מאושרת כמו שאני היום. למרות שאין לי מיליונים אני האדם הכי מאושר בעולם".

בישראל הג'ודאית מקוסובו פגשה את ירדן ג'רבי, אותה היא מכירה היטב מהתחרויות בסבב. "ירדן היא אחת מהחברות הכי טובות שלי מהג'ודו", העידה מדליסטית הזהב מריו, "כשהיא הפסידה קרב אחד ידעתי שהיא תזכה במדליה. שמחתי בשבילה, תמיד כשהיא מנצחת אני שמחה, כשהיא עולה על המזרן אני המעריצה הכי גדולה שלה. הג'ודו שלה מדהים, היא עולה על המזרן כדי להפיל, כדי להציג ג'ודו טוב וזו המטרה בג'ודו".

ההגעה השניה שלה לישראל זו סיבה טובה לבקר את החברה הטובה ירדן ג'רבי לקראת אליפות אירופה עד גיל 23 שתיערך בסוף השבוע בת"א. שלושה שבועות אחרי שנגעה בטופ, קלמנדי שבה לאימונים כשהרעב להישגים עדיין קיים. ולא, היא לא מתכוונת לעצור כאן. "האמת היא שאני לא רק הג'ודאית הכי מצליחה בקוסובו, אלא הג'ודאית הטובה בעולם. אין דבר שלא זכיתי בו". 

"מה המוטיבציה שלי? אני אוהבת להיות על המזרן, ולהיות הטובה ביותר. אני מתאמנת קשה כי  כשאני מגיעה לתחרות אני אומרת אני חייבת לנצח. אני רוצה להיות בטופ. לפני כל תחרות יש לי מוטיבציה, לא משנה באיזו תחרות מדובר או מי היריבה שלי. כשאני עולה על המזרן אני שוכחת את התארים שלי".