טליה זומר, אחת השחקניות המבטיחות בכדורגל הנשים הישראלי, כבר סגרה בתחילת העונה החולפת את עתידה במכללת באטלר בארה''ב, אלא שבחודש מרץ הגיעה הצעה עצומה שיכלה לשנות את התמונה: הזמנה להתרשמות אצל הענקית הספרדית, אתלטיקו מדריד. זומר, שסיימה י''ב לפני פחות משבועיים, הייתה שבוע באימונים יחד עם הקבוצה הבוגרת של הקולצ'ונרוס, ובסוף קיבלה הצעה להצטרף לקבוצה בעונה הבאה. הקשרית של אס''א ת''א לקחה את זמן, ולבסוף החליטה בלב שלם שתמשיך לארה''ב. היום (שבת) זומר סיפרה על הבחירה הגורלית, והציפיות לעתיד.
אז איך היו עבורך המבחנים באתלטיקו מדריד?
"השבוע שם היה חוויה מדהימה לכשעצמה. זאת קבוצה שזכתה בלה ליגה 3 פעמים ב-6 שנים האחרונות, כמעט כל שנה מגיעה לליגת האלופות, חלק מהשחקניות הכי טובות בעולם משחקות שם. הקומפלקס שהקבוצה מתאמנת בו, והמשאבים שיש שם זה לא להאמין. הם התייחסו אליי בצורה ממש טובה ושילבו אותי באימונים בהדרגה, עד הרגשתי שאני חלק מהרמה ובאה לידי ביטוי. אני גם חושבת הכדורגל הספרדי מאוד מתאים לסגנון שלי".
אז אם הצלחת להרשים, ואתלטיקו שמה הצעה על השולחן, למה לוותר על הזדמנות כזאת?
"אחרי שחזרתי לארץ אז קיבלנו הצעה אבל לא כזאת שמספיק ריגשה אותי בשביל לוותר על קולג'. יש לי מסלול חיים די ברור שאני מדמיינת, ובשקלול כל המרכיבים הבחירה ללכת לקולג' היא הכי טובה בשבילי, ובשלב הזה אני חושבת שאני צריכה עוד להתפתח כשחקנית בשביל להגיע למקום שאני ארגיש שאני אוכל להשתלב בקבוצה כמו אתלטיקו בעתיד. אני שחקנית צעירה בלי ניסיון, ולהגיע ישר לקבוצת פאר עדיין מוקדם בשבילי. זה ברור שאני חולמת להגיע לאירופה, אבל אני מאמינה בדרך, זה מה שאריק לוי המאמן שלי באס''א תמיד אומר, העיקר זה הדרך, ואני מאוד מאמינה בדרך שלי".
ובכל זאת, לא עברה לך בראש הפנטזיה ששנה הבאה היית מתמודדת מול כוכבות כמו אלכסייה פוטייאס ואייטנה בונמאטי?
"ברור שזה עבר בראש, אני פשוט לא רציתי להיות במקום שאני מחכה לפנטזיה הזאת, כי זה לא מיינדסט טוב, כל הזמן לחכות לחכות למשהו, אני רוצה להיות נוכחת במקום שאני נמצאת בו. אני יודעת שאם הייתי עוברת לאתלטיקו זה היה קורה, הייתי מראה איזה שחקנית אני, אבל לא רציתי להיות במקום שבו אני רק מחכה להזדמנות. אנחנו עדיין בקשר טוב עם אתלטיקו, אנחנו מחוברים לאנשים חשובים במועדון, אז אין לדעת מה יהיה בעתיד".
זומר בוונדה מטרופוליטנו
ומה את חושבת שהקולג' נותן לך, מלבד המעטפת המקצועית?
"אני חושבת שהדרך הנכונה בשבילי היא להתפתח במקום שהוא הרבה יותר משפחתי, מאשר לגור באירופה לבד. אני יודעת שמהמקום שלי בחיים ובקריירה זה היה הצעד הנכון לעשות. חשוב גם להגיד, בקולג'ים בארה''ב גדלות אחוז גדול מהשחקניות הכי טובות בעולם, אז אני לגמרי רואה במעבר כצעד ענק קדימה בקריירה".
אז האספקט החברתי היה שיקול בהחלטה שלך.
"ברור זה חלק מזה. זה באמת קשה לשחק באירופה ולמצוא את עצמך מתמודד לבד, ובשבילי כדורגל זה גם החברה והאנשים מסביב. הקולג' הוא הרבה יותר משפחתי בהוויה שלו, אז אני אוכל למלא את החיים הרבה מעבר, ואני יודעת שיש לי עוד דברים בחיים חוץ מכדורגל".
יש כמה שחקניות נבחרת שמשחקות בקולג'ים בארה''ב, יצא לך להתייעץ איתם?
"ברור, דיברתי איתם המון. כל קולג' הוא שונה באווירה שלו, אבל כן היה מעניין אותי לדעת איך מסתדרים עם כדורגל ולימודים במקביל לדוגמא. אני מאוד אוהבת לדעת איך דברים הולכים להיראות לפני שאני הולכת אליהם, והן עזרו לי למקם את עצמי בדמיון. זה גם מרגש לדעת שיהיו שחקניות שהן חברות טובות שלי שיהיו יחסית קרובות אליי".
אז את למעשה חודש מהמעבר שלך לארה''ב, מה התחושות לפני הצעד העצום הזה?
"ככל שמתקרבים לתאריך אז הרגשות שלי נהיים יותר "אקסטרימיים", גם ההתרגשות וגם העצב לעזוב. כבר למדתי להכיר ולאהוב את האנשים בבאטלר, והמקום שאני הולכת לעבור אליו אבל ברור שאני גם עצובה. עברו לי בראש מחשבות כמו: "יכול להיות שעכשיו אני הולכת לחיות בחו''ל עד גיל 30?", זה מוזר, אבל אני מנצלת כל רגע שיש לי כדי לבלות עם המשפחה והחברות לפני הטיסה, וגם עובדת קשה כדי להגיע הכי מוכנה לעונה הבאה".
"מאמינה בדרך שלי" זומר במדי הנבחרת (קרדיט: אוקסנה דניסוב)