ג'ולן לופטגי, מאמנה של נבחרת ספרד הצעירה, היה בצעירותו שוער מצוין. לבאסקי הזה, שגדל בריאל סוסיאדד, היה הרבה כשרון וכל מי שראה אותו אז ניבא לו גדולות ונצורות. אבל מסתבר שכדי להצליח בכדורגל צריך גם מזל. ואת המצרך הזה היה לו מעט מדי.
בסוסיאדד לא היה לו סיכוי לשחק כי בין הקורות עמד אז שוער נבחרת ספרד, לואיס ארקונדה. כשהיה בן 19 וקיבל הצעה להצטרף לריאל מדריד הוא לא היסס. לופטגי הגיע תחילה לקבוצת המילואים וחלם על היום בו ישחק לעיני 80 אלף צופים בסנטיאגו ברנבאו.
הבעייה הייתה שבשערה של ריאל מדריד עמד אז פאקו בויו הנפלא, אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה של המועדון. הופעתו היחידה בהרכב הראשון הייתה ב-3:3 עם אתלטיקו מדריד – במשחק לפרוטוקול, אחרי שהבלאנקוס כבר זכו באליפות.
אחרי ארבע שנים מתסכלות הבין לופטגי כי עדיף לו לשחק בקבוצה קטנה יותר. הוא בחר בלוגרונייס, במדיה שיחק שלוש עונות והיה מצוין עד כדי כך שזומן לסגל הנבחרת על ידי המאמן חבייר קלמנטה. הוא רשם הופעה אחת, במשחק ידידות מול קרואטיה, ואפילו היה בסגל לגביע העולם בארצות הברית ב-1994. אבל לא היה לו שום סיכוי להוציא מההרכב את אנדוני זוביזארטה.
באותה שנה זוביזארטה נזרק מברצלונה אחרי הרביעיה שספג בגמר גביע האלופות מול מילאן. יוהן קרויף מיהר להחתים את לופטגי, שהאמין שעכשיו סוף סוף תבוא הפריצה הגדולה שלו. אבל המזל שוב בגד בו. במאבק על חולצת ההרכב הראשון הוא הפסיד לשוער המשנה קרלס בוסקטס (אביו של סרחיו בוסקטס).
כשברצלונה רכשה מפורטו את שוער נבחרת פורטוגל ויטור באיה, ג'ולן לופטגי הבין שפרק ברצלונה בקריירה שלו הסתיים. אחרי שלוש עונות בהן רשם רק 5 משחקי ליגה, הוא עזב ב-1997 כשהוא בן 32 לראיו וייקאנו הקטנה. הוא שיחק חמש עונות בראיו, כשרק בשתיים מהן היה השוער הראשון, וב-2002 החליט לתלות את הכפפות. גם הוא ידע אז שלא הצליח לממש את הפוטנציאל העצום שהיה לו.
גם תחילת הקריירה שלו כמאמן הייתה אומללה. בראיו החתימו אותו כמאמן, אבל פיטרו אותו כבר אחרי 10 משחקים. ג'ולן לופטגי החליט בשלב הזה לעשות שינוי מקצועי ולעבור להיות פרשן בטלוויזיה. הוא היה בטוח שעכשיו המזל יאיר לו סוף סוף פנים.
לופטגי הצטרף לצוות היוקרתי של הערוץ החדש "לה סקסטה", ששידר את משחקי מונדיאל 2006 בגרמניה. את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלו הוא לא ישכח ואף אחד שצפה בה לא ישכח לעולם. שניות ספורות לאחר שנעמד ליד המסך והחל להסביר את הטקטיקה של הנבחרת הספרדית, הוא התעלף וצנח אל הרצפה. בשידור ישיר! האירוע הזה הפך לסיפור ענקי בספרד וקטע הנפילה שודר אין-ספור פעמים, עד כדי כך שהופקו כמה סרטוני פרסומת בהשראתו.
לופטגי ביש המזל הבין שגם בטלוויזיה זה לא יילך וחזר למגרשים, הפעם בתפקיד האחראי הראשי על מערך הסקאוטינג הבין-לאומי של ריאל מדריד. ב-2008 הוא מונה למאמן קבוצת המילואים, אבל ההצלחה עדיין לא האירה לו פנים. את עונת 2009/10 הוא בילה שוב באולפני הטלוויזיה. הפעם, לשם שינוי, בישיבה.
המזל החל להאיר פנים לג'ולן לופטגי רק בקיץ 2010, כאשר ההתאחדות הספרדית מינתה אותו למאמן הנבחרות עד גיל 19 ועד גיל 20. הטורניר הראשון שלו היה גביע העולם עד גיל 20 שנערך בקולומביה, שם ספרד הרשימה, אבל נכנעה ברבע הגמר בפנדלים לברזיל, שזכתה בהמשך בגביע.
בקיץ שעבר לופטגי היה רשום על הזכיה של הנבחרת עד גיל 19 באליפות אירופה שנערכה באסטוניה, ולאחר הכישלון הקולוסאלי של האדומים בלונדון (לא עברו את הסיבוב המוקדם בטורניר האולימפי), הוא מונה גם לתפקיד מאמן הנבחרת עד גיל 21, אחריו פיטוריו של לואיס מייה.
הערב יוכל ג'ולן לופטגי לרשום את ההישג הגדול ביותר בקריירת האימון שלו, אם נבחרת ספרד תזכה באליפות אירופה עד גיל 21. אם זה יקרה, הוא כמובן יחגוג. אבל לא לזמן רב. כבר מחר הוא יטוס עם עוזרו סנטי דניה מישראל לאיסטנבול, ויצטרף לשחקני נבחרת ספרד עד גיל 20 שממתינים לו. ביום שישי ייפתח בטורקיה המונדיאל לנבחרות עד גיל 20, שגם בו ספרד היא אחת הפייבוריטיות הגדולות, עם שחקנים כמו חסה רודריגס מריאל מדריד, אוליבר טורס וסאול ניגס מאתלטיקו מדריד וז'ואן ברנאט מוולנסיה.
וכך, משוער מבטיח, מאמן ופרשן טלוויזיה ששום דבר לא הצליח לו, הפך ג'ולן לופטגי לאחד ממאמני הנוער הטובים והמוערכים ביותר ביבשת אירופה. ואת זה הוא עשה בעבודה קשה, יסודית ורצינית. וזה כבר לא קשור למזל.