הפרק הרביעי והאחרון בסדרה "זהבי" שתשודר הלילה בערוץ הספורט אחרי חדשות הספורט אבל נתן הצצה פנימה לשתי העונות האחרונות שלו. ככה זה נראה מבפנים.
במדי הנבחרת. “זה כולה פאקינג חדר“ (אלן שיבר)
תחילת עונת 2024-25 - לאזטיץ' מגיע
זהבי: "אני הייתי בטוח שאני פורש. כולם שולחים הודעת ואיפה אתה, בוא כבר, לא מבינים שזה לא כזה פשוט".
שי: "מצחיק שאתה אומר הייתי".
זהבי: "לא ראיתי את זה קורה כ"כ מהר. לשחק אני יכול, יכול להמשיך בקלות עוד שנתיים אם אני רוצה".
שי: "אז מה אתה רוצה?".
ערן: "לא רציתי להמשיך עד לפני שבועיים".
שי: "יודעים שכל יום דברים משתנים".
ערן: "אמרתי שיכול להיות שאני אפרוש בסיטואציה הזאת מצד אחד, מצד שני..".
שי: "אין לך מושג מה אתה הולך לעשות. הבנתי. אין לי בעיה שתמשיך. יהיה לו קשה, אין ספק. הוא משחק כדורגל מגיל חמש. זה מה שהוא יודע לעשות בחיים שלו, הלו"ז של הכדורגל".
קצב: "בן אדם שכובש 41 גולים בכל המסגרות, צריך להמשיך - לא משנה מה הגיל שלו".
זהבי עם רובי קין. הבין לנפש שלו (מאור אלקסלסי)
זהבי: "חתמתי לעוד עונה בשביל הקהל, בשביל להרגיש עוד טיפה ולתת עוד טיפה עד טיפת המיץ האחרונה. הייתי טוב מדי מכדי לפרוש. קשה לפרוש בשיא".
לא משחק נגד ב"ש
זהבי: "לפחות ניצחנו, מה יש להגיד? אל תתני לי להגיד דברים שאני אתחרט עליהם, עזבי. זה יותר ממה שאת חושבת".
"לא יכול לסבול את הסיטואציה. אני מתפוצץ ואני בדיכאון. אני לא שחקן מחליף, קשה לי להיות מחליף. כי אני יודע מה אני שווה. זה משגע אותי".
איך בעבודה?
זהבי: "תלוי באיזה יום את תופסת אותי. היום? זוועה. אני לא נהנה לבוא לאימונים, לא נהנה להיות שם לתת מאה אחוז ולהבין - אתה תשחק רק כשהמאמן יחליט, עם כל הכבוד לו".
נפגעת?
זהבי: "ברור שנפגעתי. אני חושב שעשיתי, מקצועית, טעות קשה מאוד מאוד שחתמתי בשנה הזאת. הייתי חייב לפרוש בעונה הקודמת, אבל לא יכולתי לעשות את זה כי הייתי מתגעגע לכדורגל יותר מדי. והייתי יושב ורואה משחקים ואומר: 'איך אני לא על המגרש? תראה נגד מי הם משחקים, הייתי יכול לתת פה שתיים פה שלוש'. הייתי יושב ואוכל את עצמי. עכשיו אם אני אפרוש, אני לא אתגעגע לשנה הזאת, אני לא ארצה להגיע יותר וזה לא יעניין אותי. ככה אני לא אוהב את זה, אני לא עולה לבמה אז זה לא יעניין אותי".
"אם יהיה תלוי בי, יהיה טוב. מה שלא תלוי בי, אני לא שולט. לצערי. יש ימים שאני אומר: 'למה?'. אני מנסה למצוא סיבה, איזה משהו. עוד מלכות שערים, לעלות בטבלה של מלכי השערים בהיסטוריה של הליגה הישראלית. כשאני לא משחק - אז זה לא יכול לקרות".
"אימא של שי ושי אמרו לי: 'ממתי נהייתה לך כזו סבלנות? היית שובר את הכלים מזמן'. זה שיעור שאני צריך ללמוד לא להגיב, לא להיות מי שאני כל הקריירה. זה מבחן הרבה יותר קשה מכל מבחן מקצועי שהיה לי. בפן הזה, באישי, באגו, באימפולסיביות שאפיינה אותי כל הקריירה - אצלי לא טוב, אני קם הולך. זורק את הסרט. זה הכי לא אני, ההתנהגות הזאת. אני במחנה אימון לשליטה עצמית".
עוזב את מכבי ת"א
זהבי: "לא ישנתי כל הלילה. זאת ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בחיים. יש לי צביטה בלב. הרגע הזה לא קל לי. זה לא רגע שחיכיתי לו, לעזוב את מכבי. זה צעד בדרך לאנשהו, זה בטוח. לאן? אני לא יודע ולא מתעסק בזה כרגע. המשימה שלי עכשיו זה לעזוב את מכבי עם אליפות. זה מה שמעסיק אותי כרגע".
אחרי השלושער נגד נתניה
זהבי: "ידעתי שאני אצטרך לעמוד במבחן הזה. אני לא יודע איך אני מודיע לקהל הזה שאני מחר מסיים, אחרי המשחק הזה. לא פשוט. יהיה בסדר. מה יהיה מחר? נראה. יהיה טוב, כבר עכשיו טוב".
"לא הצלחתי להירדם, כי אמרתי שאני אודיע, אעשה את זה על הבוקר - אבל אחרי משחקים קשה לי להירדם. פשוט פתחתי פתק והתחלתי לכתוב. זה לא פשוט. הילדים לא יודעים עדיין, ולא רציתי להודיע לפני שרוי מגיע. הוא רוצה שאני אשאר ומשכנע אותי להישאר. אני בעצמי לא מעכל שאני הולך לעשות את זה. בא לי להיות שלם עם זה. חשבת שזה יקרה? לא. כל הקריירה שלי, כל הזמן הייתי מלא בהתלבטויות, גם השנה הזו במכבי - איזה טעות שחתמתי, הרגשתי שטעות. אבל להגיד לך משהו? היא עשתה לי כל כך כל כך טוב. השתניתי העונה. השתניתי מאוד".
ערן לילדים שלו: "אבא עוזב את מכבי".
רוי: "אתה עוזב או פורש?"
זהבי: "עוד מעט תצא הודעה ואני הולך לאימון, שלא ישאלו שאלות. מה אתה חושב?".
רוי: "אל תעבור לבית"ר".
זהבי: "אני עולה עכשיו בפעם האחרונה על הדשא שעליתי עליו לראשונה לפני 20 שנה. זה בלתי נתפס".
מכבי ת"א - בית"ר. זהבי כובש שלושער ולוקח אליפות
זהבי: "איפה אני אקבל אדרנלין כזה? אווירה ואנשים, 20 אלף שרים. כיף, מה? אני מפחד מה יהיה אחרי הכדורגל. זה 15 שנה קריירה, לא היה שום דבר אחר. המטרה היתה תמיד מול העיניים, ותמיד היה ברור מה הולך לקרות ומה אני מוכן להקריב שזה יקרה. כל הזמן ברדיפה אחרי שיא ועוד משהו, כל היום במשך שנים. בסוף הקריירה, כשאני מסתכל על זה - אני לא ויתרתי, האמנתי במה שאני יכול לעשות. השגתי מה שצריך. אני גאה בעצמי".
"איזה סטנדינג אוביישן. אפילו בחלומות הכי ורודים שלי, זה לא היה ככה. וואו. איזה רגשן אני, יא אללה. כמה בכיתי היום".
שי: "לא היינו יכולים לבקש סיום יותר טוב מזה. חלום".
זהבי: "אני כל הזמן שואל את השאלה - מה יהיה ביום שאחרי? מה ישפיע על המצב רוח? אין לאן לברוח, אין את המגרש יותר. מה עושים יא אללה? לא זוכר את עצמי אחרת. זו תהיה התמודדות".
"איזה תסריט. יש לך חומר טוב לסרט. מה עושים מחר בבוקר? יהיה כיף, גם בשלב הבא יהיה כיף. אחפש אתגר ממש גדול. אצטרך איזה משהו ענק, משהו ענק אני מחפש".
עם לאזטיץ`. לא נגמר כמו שרצה (אלן שיבר)