(תמונה: Aurelien Meunier - PSG/PSG via Getty Images)
ב-3 באוגוסט 2017, לפני קצת פחות מחמש שנים, ניימאר עבר מברצלונה לפריז סן ז'רמן תמורת 222 מיליון יורו, הסכום הגבוה בהיסטוריה. ההחתמה שלו בפריז הייתה צעד תודעתי. שחקן שמתיימר להיות הטוב בעולם מגיע למועדון שמתיימר להיות הטוב בעולם.
חמש שנים לאחר מכן, ואחרי רצף כישלונות באלופות, פריז סן ז'רמן כבר לא קבוצה שלו. זאת הקבוצה של קיליאן אמבפה, המשתכר המוביל ומי שקיבל סמכויות בלתי מוגבלות, לכאורה, כדי להישאר. זאת הקבוצה של ליאו מסי, אולי הכדורגלן הגדול בהיסטוריה וסמל תרבות גדול יותר ממה שניימאר היה ויהיה.
זאת הקבוצה של הכסף הגדול של אבו דאבי, של כריסטוף גאלטייה שמונה כמאמן ואולי גם של מרקיניוס הקפטן. הרבה אנשים יכולים להגיד שהם הפנים של פריז סן ז'רמן, וניימאר נדחק איפשהו. אף אחד לא חושב שהוא הכדורגלן הטוב בעולם או בדיון לשם, וכנראה גם לא אחד משני השחקנים הטובים בפריז סן ז'רמן. אז מה השתבש?
עם מסי. חסה בצילו ( Koji Watanabe/Getty Images)
יותר מדי מסיבות, מעט מדי הגנה
הברזילאי סופג ביקורות על הגישה, ורובן הגדול מוצדק. מפעם לפעם קופצות ידיעות על מסיבות הזויות במיוחד, כולל כזו שנמשכה שלושה ימים בערב השנה החדשה של 2022, ועל התנהגות שרחוקה מאוד מזאת שאנחנו מצפים לה משחקן כדורגל.
הוא פספס במשך שנים בגלל השעיה או פציעה משחקים שנפלו על יום הולדתה של אחותו, במה שהפך לאחת הבדיחות הגדולות בעולם הכדורגל. ההתנהגות על המגרש גם לא בדיוק עזרה. ניימאר לא מנסה לעשות הגנה, מרבה בצלילות ובמשחק אנוכי.
מה שהופך את כל זה לכל כך מרגיז, כנראה, זה הכישרון. ניימאר יכול לעשות בקלות מהלכים שיפילו אותנו מהספה, אבל הוא לא נשאר על המגרש או נשאר מחוייב במשך תשעים דקות. השילוב הזה הפך אותו לאחד הכדורגלנים השנואים בתבל. ייתכן שזה האופי שלו, ההצלחה המהירה בגיל צעיר או פמליה לא נכונה, אבל הסיפור האמיתי יכול להיות עצוב יותר. לא בטוח שניימאר אוהב כדורגל.
כוכב גם מחוץ למגרש (Adam Berry/Getty Images)
דכאונות, פציעות ופרישה אפשרית
ניימאר עצמו אמר בעבר שהוא התמודד עם דיכאונות ממושכים בתקופתו בפריז סן ז'רמן, בהשפעת כל הפציעות. הוא שיחק יותר מ-20 משחקי ליגה רק פעם אחת מאז שהגיע לפ.ס.ז', לא מעט בהשפעת חולשת הליגה והעובדה שהקבוצה שייטה לאליפות גם בלעדיו, בעוד הוא התמודד עם הרבה פציעות. הוא היה בחוץ ל-204 ימים מאז הקורונה נכנסה לחיינו עם פציעות שונות ברגליו.
ניימאר היה ועודנו אחד השחקנים עליהם עושים את כמות העבירות הגבוהה באירופה. השנה, למשל, עשו עליו 3.2 עבירות שנשרקו במשחק לעומת 1.5 על אמבפה, שחקן שהיה משמעותי הרבה יותר ממנו. מאז 2016, לפי ESPN, עשו 1,040 עבירות על ניימאר. במקום השני נמצא ליאו מסי עם 839, בעוד במקום השלישי נמצאים אנדראה בלוטי וג'ק גריליש עם 747 כל אחד. זה הפרש של 201 עבירות בין ניימאר למסי, כמעט עונה שלמה, וזה קורה כשניימאר מפספס המון משחקים.
כשהברזילאי עולה למגרש הוא, בפשטות, חוטף מכות. זה קורה בפער יותר גדול מכל שחקן אחר ומשפיע על הרצון של ניימאר לשחק כדורגל. אף אחד לא אוהב לקבל מכות, וזאת אולי הדרך היחידה בה אפשר לעצור אותו. גם כשהוא אחרי השיא וגם כשהוא עדיין מנסה להציק ליריביו עם כדרורים וטריקים מבית היוצר של הכדורגל הברזילאי.
השחקן שסופג הכי הרבה עבירות בעולם (David Ramos/Getty Images)
כל זה מעלה כמה סימני שאלה, אליהם התייחס אגדת העבר, תיירי הנרי. "ניימאר משחק פחות טוב ממה שהיה בעונות הקודמות, אבל יש סיבה לכך. הוא דיבר על הלחץ, על מצבו הנפשי. אני לא יודע אם הוא בסדר. הוא מדבר, אבל אף אחד לא שומע אותו. הוא מבקש עזרה, יש דברים שעוברים עליו. כשאני שיחקתי כדורגל, דיכאון היה נושא מושתק, גם בתוך הסגל, ועד היום ממעטים לדבר על זה. אסור לכדורגלנים לבכות", ציין אגדת העבר.
יכול להיות שכל זה משפיע על ניימאר. הפציעות, האלימות, השנאה הכללית והלחץ של מי שמגיל צעיר סומן כדבר הגדול הבא ומגיל 21 משחק בטופ האירופי. גם כשהוא משחק וגם כשהוא לא, קשה לחשוב שניימאר נהנה על המגרש.
הסוף: פרישה מוקדמת?
ראינו כדורגלנים ברזילאים רבים שמזכירים את ניימאר ולא נשארים תקופה ממושכת בטופ האירופי. הוא עצמו רמז מספר פעמים על כך שיפרוש מנבחרת ברזיל אחרי המונדיאל. אולי העונה הזאת והמונדיאל הם תחילת הסוף. קשה לראות אותו דוחף את עצמו גם בגיל 33 או 34, ואולי, זאת בכלל העונה האחרונה שלו בצמרת.
משאיר תהיות על מה הוא היה יכול להיות ( Matt Childs/Pool via Getty Images)
ניימאר הגיע מרקע קשה והכדורגל היה המפלט היחיד שלו. לא צריך לרחם עליו, בטח בהתחשב במיליונים שהרוויח, אבל אי אפשר שלא להרגיש כאילו הוא קצת "הוסלל" להיות כוכב כדורגל. אולי עכשיו, אחרי מונדיאל 2022 ועשור באירופה, הוא יקבל חלק מהחופש שלו בחזרה.
גם אם כן וגם אם לא, בסוף אנחנו אוהבים אותו וכותבים עליו בגלל מה שהוא יכול לעשות על המגרש. אין הרבה אנשים עם הכישרון שלו, ולכו תדעו מתי יהיו עוד הזדמנויות לראות אותו מקרוב כמו בסופר-קאפ הצרפתי. לא כדאי לפספס, בטח אם זאת הפעם האחרונה.