הליו וארלה מגיע בתפקיד האנדרדוג. אלופת אירופה והפייבוריטית לזכייה במונדיאל, ספרד, עם קייפ ורדה הקטנה. שחקן הכנף של מכבי ת"א לא בהכרח יפתח בהרכב של נבחרתו, אך עשוי לקבל הזדמנות ממשית מול אחת הנבחרות הטובות בעולם במדיה הוא עדיין מחפש את השער הראשון.
לא מעט שחקנים יעשו הכל בשביל הזדמנות כזאת. וארלה ימצא את עצמו מול מרקוס יורנטה, כשהוא יאבק על כדורים עם רודרי ופדרי וינסה להבקיע לאונאי סימון על הבמה הכי גדולה שיש. לא מובן מאליו בכלל עבור מי שהבקיע שישה שערים ובישל שלושה בעונת בכורה לא עקבית במכבי ת"א, בה הוא אמנם הבקיע שער ניצחון בגמר הגביע אך לא היה שחקן קבוע בהרכב.
קשה לדמיין סיטואציה בה וארלה מבקיע לסימון שער משמעותי, למרות שהכל יכול לקרות במונדיאל כפי שראינו ב-2022 עם הניצחון של ערב הסעודית על ארגנטינה. אז סאלם אל-דוואסרי מהליגה המקומית הבקיע לדיבו מרטינס, במשחק שהחל את הדרך של האלביסלסטה לזכייה ראשונה באליפות העולם מאז 1986. וארלה חולם בגדול, אבל כמה בגדול? יצאנו לבדוק.
הופעה טובה במונדיאל יכולה לשנות את הקריירה. עצם ההעפלה של וארלה למונדיאל שווה לא מעט כסף למכבי ת"א, כ-7,300 דולר ליום שיצטברו לכ-200 אלף במהלך תקופתו של שחקן הכנף בטורניר. האם הם שווים אקזיט גדול יותר?
הרמה אחרת. גם בתחנה הבאה של וארלה, תהיה אשר תהיה, הוא לא ישחק מול רודרי ופדרי כל שבוע. הוא לא שחקן שיכול לשחק בהכרח בחמש הליגות הראשונות, אבל הוא כן שחקן שיכול למצוא את עצמו בליגה בכירה וניצל הזדמנויות כאלה בעבר כשטיפס מהליגות הנמוכות בפורטוגל עד לגנט ומכבי ת"א. וארלה הראה שהוא חסר פחד בתחנות קודמות, וזה אולי מה שצריך בטורנירים כמו המונדיאל, בטח ובטח במשחק הראשון בטורניר.
וארלה שיחק כדורגל מקצועני לראשונה בגיל 20, כשחקן מילואים חריג גיל. הוא נחשב לשחקן כנף קטן וסומן בתור תגלית העונה בשנים הראשונות שלו, כשהוא הראה הסתגלות איטית גם בישראל. היכולת שלו להתקדם בדריבל ולהשתמש בשתי רגליו או לשחק על קו החוץ כמעט אידיאלית לקבוצה שמשחקת על שטחים פתוחים, משהו שמכבי ת"א לא עשתה בחלקים גדולים מהעונה (ולכן ראינו שיפור אישי אצל וארלה תחת רוני דיילה) וקייפ ורדה תעשה במונדיאל, בטח ובטח מול ספרד. תוסיפו לזה את האינטנסיביות שלו חרף הגובה, ויכול להיות שנראה אותו מנסה לקחת כדור מרודרי או פדרי.
החשיפה לכל כך הרבה סקאוטים מרגישה כמעט בנאלית בעידן הביג דאטה, אבל אין תחליף אמיתי לניצוץ שרואים בעיניים, שמדליק אנשי כדורגל יותר מכל אחוזי הצלחה בדריבל או תנועה לעומק. ברגע שווארלה יראה שהוא יכול לעמוד בקצבים האלה, אם וכאשר יקבל דקות משמעותיות? התקרה שלו אחרת לחלוטין.
הבקיע בגמר הגביע (אלן שיבר)
הדוגמה הזכורה ביותר היא כנראה אל חאדג'י דיוף, שהדהים את צרפת במשחק הפתיחה של מונדיאל 2002 ומצא את עצמו עובר לליברפול, תמורת 10 מיליון ליש"ט, ונעלם כשהוא נחשב לאחת ההעברות הכושלות בתולדות המועדון בכל הזמנים. אחרי שנים כמושאל סדרתי מארסנל ג'ואל קמפבל קיבל הזדמנות אמיתית לראשונה אחרי מונדיאל 2014, וראינו את ג'ון פנטסיל למשל עובר מהפועל ת"א לווסטהאם אחרי המונדיאל, בדרך לשנים מרשימות בכדורגל האנגלי.
פנטסיל הוא כנראה ההשוואה הטובה ביותר. גאנה שלו ניצחה את צ'כיה ואת ארה"ב והגיעה לשמינית גמר המונדיאל מול ברזיל, לה הפסידה. יוסי בניון המליץ עליו לאלן פרדיו, הוא התחיל כנבחן והפך לשחקן משמעותי בכדורגל האנגלי. הוא לא היה כוכב גדול ואפילו לא הבקיע בטורניר, אבל עמד על שלו מול שחקנים ברמה גבוהה והגיע למקומות שהוא לא חלם עליהם.
וארלה אולי יגיע במעמד אחר בתור מי שכבר נרכש בהון עתק פעמיים בקריירה, אבל ההזדמנות זהה - כל העולם, בטח בספרד, יסתכל. גם אם הוא לא יבקיע או יבשל, כל כך הרבה סקאוטים יסתכלו על המשחק הזה כך שדריבל אחד, תנועה אחת, עשויה לשכנע קבוצות שבן ה-24 מקייפ ורדה, מדינה קטנה בה אין נוכחות של סקאוטים גם בהשוואה למדינות אחרות באפריקה, הוא מה שהן צריכות.
בכדורגל המודרני יש יותר ויותר מידע על שחקנים, כך שאנחנו לא באמת רואים העברות נחפזות אחרי המונדיאלים כמו בשנים עברו. ראינו כאלה ב-2022 בכמות פחותה, שכן היה מדובר בחלון ההעברות של החורף שמראש שמרן יותר מזה של הקיץ. ב-2026 האפשרויות עשויות להיות אחרות, גם אם וארלה אמור לחזור למכבי ת"א ולנסות לעזור לקבוצה לעלות זו השנה השלישית ברציפות לליגה האירופית.
אם היינו הולכים רק לפי "אמור", וארלה לא היה מגיע למכבי ת"א. לא בטוח שהוא היה מתפרנס בכלל מכדורגל אחרי שנים בליגות הנמוכות של פורטוגל, אחד מאזורי הדמדומים המרובים ברחבי אירופה, אבל הוא לא נתן לזה או לגובה (1.76 מ' בלבד) לעצור אותו. וארלה נכנס בין קווים, נכנס ברגליים שהיה צורך והבקיע, בדיוק מה שהוא עשה בגמר הגביע האחרון. אז, מול הפועל ב"ש, זה הביא סיום מתוק לעונה מרירה. אם יהיה לו רגע קסום כזה מול ספרד? זה יכול לשנות את חייו. לא פחות.