בכל תולדות גביע העולם, רק שתי נבחרות הצליחו להגיע לשלושה גמרי מונדיאל רצופים. הראשונה הייתה מערב גרמניה בין 1982 ל־1990, והשנייה הייתה נבחרת ברזיל בין 1994 ל־2002. הנבחרת שמבקשת להצטרף למועדון האקסקלוסיבי היא צרפת, אחרי שהניפה את גביע העולם ברוסיה ב־2018, וארבע שנים לאחר מכן הייתה מרחק דו־קרב פנדלים אחד בלבד מזכייה נוספת, בגמר מול ארגנטינה.
רק לפני חודשיים חזרה צרפת למקום הראשון בעולם בדירוג פיפ"א, כשהיא עוקפת במעט את ספרד וארגנטינה. יש שיראו בכך עניין סמלי, שכן הנבחרת מגיעה לטורניר הקרוב עם לא פחות ציפיות מאשר בטורניר הקודם, שהסתיים במפח נפש בגמר המפורסם בדוחא. אמנם רק אלופת אירופה ספרד מדורגת גבוה ממנה ביחסי ההימורים לזכייה, אך צרפת בהחלט עשויה לראות עצמה מאוכזבת אם לא תגיע לגמר שלישי ברציפות.
האופטימיות הזו לא הייתה קיימת בקיץ 2024, אז הודחה צרפת על ידי ספרד בחצי גמר היורו. מעבר לתוצאה עצמה, הפריע לצרפתים במיוחד סגנון המשחק הקשה לצפייה. "אם צרפת הייתה משחקת בגינה שלי, הייתי סוגר את הווילונות", כתב כריס סאטון בבי־בי־סי בעקבות ההופעה החלשה (לפחות התקפית) של הצרפתים, שכבשו ארבעה שערים בלבד בשישה משחקים בטורניר בגרמניה, כאשר שערו של רנדל קולו מואני בחצי הגמר היה היחיד שאינו עצמי או ממצב נייח.
הכדורגל השמרני השפיע גם על הקהל הצרפתי, שלא הגיע בהמוניו למשחקי הנבחרת, והביקורות על המאמן דידייה דשאן היו בשיאן. דשאן נתפס בעיני רבים בדומה ליואכים לב, מאמן גרמניה לשעבר, שהוביל את נבחרתו לזכייה במונדיאל אך דבק מאז בדרכו השמרנית. כחצי שנה לאחר האכזבה ביורו, הודיע המאמן הוותיק כי יעזוב את תפקידו לאחר המונדיאל, ובכך יסיים 14 שנים בתפקידו. מי שמועמד להחליפו, לפי הדיווחים, הוא לא אחר מאשר זינדין זידאן, חברו לזכייה במונדיאל 1998.
ההחלטה החזירה מעט שקט לקליירפונטאן. למרות שנשאר בתפקידו, ואולי דווקא משום שמדובר ב"ריקוד האחרון", דשאן שינה גישה בשנה האחרונה ובחר לשחק עם ארבעה שחקני התקפה. כלומר, שני שחקני כנף ופליימייקר מתחת לקיליאן אמבפה. ההחלטה הזו הולידה חופש פעולה נדיר לשחקני ההכרעה, כפי שבא לידי ביטוי בניצחונות המרשימים על ברזיל (1:2) וקולומביה (1:3) במשחקי ההכנה שנערכו במרץ.
רבים יסכימו כי לאף נבחרת בעולם אין עומק כמו לצרפת. מייקל אוליסה, שנמצא בעונת שיא בבאיירן מינכן, ועוסמאן דמבלה, שנחשב לאחד השחקנים הבולטים בעולם וזוכה פעמיים בליגת האלופות עם פ.ס.ז', הם חלק מרכזי בהרכב המתחדש של דשאן. לצידם מתחרים על מקום בהרכב כישרונות כמו דזירה דואה וברדלי ברקולה, בעוד ריאן שרקי, לאחר עונה נהדרת במנצ'סטר סיטי, ממתין להזדמנות מהספסל כאופציה משמעותית לשינוי משחק.
"זה לא עניין של כמה שחקנים משחקים בהתקפה. אפשר לשחק גם עם שלושה או חמישה. העיקר הוא להיות יעילים מול השער ובמקביל מאוזנים הגנתית", אמר דשאן על השינוי שהוא עצמו הוביל. "אנחנו רוצים להיות נבחרת פחות צפויה, שקשה יותר לקרוא אותה. ברור שאנחנו בין הנבחרות שיכולות לזכות בטורניר, אבל לא יועיל אם נכריז שאנחנו 'הכי טובים והכי חזקים'. אנחנו צריכים להגיע צנועים".
בחלק האחורי דשאן יכול לסמוך על ההרכב הקבוע שלו לטורניר השני ברציפות: מייק מניאן בשער, תאו הרננדס וז'ול קונדה באגפים, ודאיו אופמקאנו לצד ויליאם סאליבה במרכז ההגנה. מדובר בהגנה יציבה, גם אם המגנים אינם בעונת שיא. בקישור, אורליאן טשואמני ואדריאן ראביו מספקים איזון וניסיון, ומאפשרים לנבחרת להתמודד עם הלחץ והציפיות.
"יש בנבחרת הזאת יותר איכות מאשר הייתה ב־2022", טוען אמבפה, שמבקש להפוך למלך שערי המונדיאל בכל הזמנים, אך חשוב לו יותר לזכות בגביע העולם בפעם השנייה ולהיזכר כשחקן המשפיע ביותר בתולדות הטורניר מאז פלה. "כמו תמיד, הכול יהיה תלוי בתוצאות, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשאוף הכי רחוק שאפשר", הוסיף אמבפה. אין ספק שהצבע חזר לפנים של הטריקולור — עכשיו נותר רק להוכיח זאת על הבמה הגדולה בעולם.