אמריקן ביוטי: המופע ההיסטורי של ארה"ב

לפי מדדים רבים, ג'רזי סיטי היא העיר בעלת הגיוון האתני והתרבותי הגדול ביותר בכל ארצות הברית, ומן המובילות בתחום בעולם כולו. יותר מ-40 אחוז מתושבי העיר נולדו מחוץ לארצות הברית. לכן, היה ראוי וסמלי שהיא תארח בערב שישי (או בוקר שבת בישראל) את מתחם האוהדים הראשון של אזור ניו יורק/ניו ג'רזי במונדיאל 2026, כולל החוויה האמריקאית במיטבה – יותר מדי אוכל, פעילויות לכל הגילאים וצפייה במסכי ענק.

עם כל הביקורות על הטורניר המורחב הזה, שמשתרע על פני שלוש מדינות עצומות, בסופו של יום הוא מספק חגיגה גלובלית שטרם נראתה כמוה בתולדות המונדיאלים ואכן, את הרחוב הראשי בג'רזי סיטי הציפו לפני שריקת הפתיחה למפגש בין ארצות הברית לפרגוואי אינספור חולצות של הנבחרות השונות המשתתפות במונדיאל. מכל רחבי העיר והסביבה אוהדים שהגיעו לג'רזי סיטי מכל קצוות תבל התקבצו כדי לחגוג את הנבחרת והמדינה שלהם. עד שריקת הפתיחה. מאותו רגע – כולם הפכו לאמריקאים, כאילו נולדו עם נקניקייה בצלחת וכפפת בייסבול על היד.

כמה דקות אחרי הופעה מופלאה של ה-Village People (כן, הם עדיין איתנו!), האלפים שהגיעו למתחם הפנו מבטיהם אל המסך, ואם לרגע היה חשש שהחום הכבד ושעת הפתיחה הדי מאוחרת (21:00 שעון מקומי) יגרמו לצניחת אנרגיות מהירה, הרי שנבחרת הפסים והכוכבים שטפה את הדשא מהרגע הראשון וסיפקה הצגה לא פחות איכותית מהחבר'ה ששרו YMCA.

הסטטיסטיקה לפני המשחק הייתה פשוטה: בכל מונדיאל אותו ארצות הברית פתחה עם ניצחון או תיקו, היא עלתה לשלב הבא. בכל מונדיאל שהיא פתחה עם הפסד – היא עפה כבר בסיבוב הראשון. על פניו, בשיטה הנוכחית בה שני שליש מהנבחרות ממשיכות לנוקאאוט, גם תיקו נגד נבחרת הגווארני היה תוצאה סבירה, אבל השחקנים של מאוריסיו פוצ'טינו באו לספק הצהרה. בשילוב בין הלחץ של האירוח (אחרי שמקסיקו כבר ניצחה וקנדה השיגה נקודת מונדיאל היסטורית), היכולת הנהדרת וה-1:4 המוחץ, לא יהיה מוגזם לומר שזה היה משחק המונדיאל הגדול ביותר בתולדות נבחרת ארצות הברית.

ממש בשניות הפתיחה כולם עוד עצרו את נשימתם כשפרגוואי הגיעה למצב מסוכן. הכדור טייל ברחבה והסיוטים האמריקאים, על ההגנה הלא יציבה שספגה בכל תשעת המשחקים האחרונים, צצו ועלו. אבל מאותו רגע רק נבחרת אחת הייתה על המגרש. סרג'יניו דסט ליהטט באגף ימין, פלוריאן בלוגאן היה קטלני עם צמד פנטסטי, ווסטון מקיני ומאליק טילמן התעללו בפרגוואים במרכז המגרש ולא הפסיקו לדחוף את הכדור קדימה ומעל כולם היה המאסטר של הנבחרת הזו, האיש שעליו יקום ויפול כל העסק – כריסטיאן פוליסיק.

ילד הפלא, הפנים של דור הזהב האמריקאי, אף פעם לא קיים את ההבטחה עד הסוף. מי ששיחק בנבחרת כבר בגיל 17 היה חלק מהכישלון המבזה במוקדמות מונדיאל 2018 ולמרות שער הניצחון היקר נגד איראן בטורניר הקודם (מי חלם אז שנגיע לאן שהגענו ביחסים בין המדינות...), פוליסיץ' אף פעם לא השיג משהו משמעותי עם הנבחרת. הפסד אחד בגמר הגולד קאפ, כמה זכיות לא מרגשות מדי בגביע האומות של הקונקאקף וזהו בערך. עכשיו, בטורניר הביתי ועם כל הלחץ על הכתפיים שלו, זה הרגע שלו להתעלות ולפחות במחצית הראשונה של משחק הפתיחה, עד שהוחלף כדי לשמור עליו מפציעה – הוא אכן התעלה.

אלו לא היו רק הסלאלומים הנהדרים שלו, שהראו למה פוצ'טינו טען שהוא צריך להיות "המסי של ארצות הברית", אלא יותר מכל זו הייתה הבגרות והיכולת לגרום לנבחרת שלמה ולקהל בלוס אנג'לס ללחוץ על הגז במשך מחצית שלמה ולא להירגע עד שה-0:3 לפני ההפסקה סגר עניין. ארצות הברית לא תזכה במונדיאל הזה. סביר להניח שהיא אפילו לא תגיע לחצי או רבע הגמר. אבל עוד שניים-שלושה משחקים טובים כאלה ומעמדו של פוליסיק סופסוף ישתנה בעיניי הקהל האמריקאי.

בשבוע בו הניו יורק ניקס צפויים לזכות באליפות ראשונה אחרי למעלה מחצי מאה, ומיד אחרי הקאמבק הגדול אי פעם בגמר ה-NBA (שרק עליו כולם פה דיברו בימים האחרונים), נבחרת ארצות הברית הייתה חייבת לייצר משהו מיוחד מאוד כדי למשוך אליה קצת מתשומת הלב הציבורית, בטח ובטח באזור ניו יורק/ניו ג'רזי.

אפילו שברזיל פה בשבת, צרפת בשלישי ובהמשך יגיעו גם ארלינג הלאנד, גרמניה ואנגליה למטלייף סטדיום המקומי, לאף אחד אין ספק מה הסיפור הספורטיבי השולט בסביבה, כרגע ובעתיד הנראה לעין. ואם מישהו התבלבל, הרי שהאמפייר סטייט בילדינג עדיין צבוע בכתום-כחול, ולא באדום-לבן-כחול.

שום דבר לא יזיז את הניקס מפסגת הכותרות בתקופה הקרובה, אבל אם הנבחרת האמריקאית תצליח להראות ככה גם בשישי הבא נגד אוסטרליה, לא מעט עיניים יתחילו לפזול לכיוונה. כיוון שהמונדיאל מוגדל, יש לא מעט ימי הפסקה בין משחק למשחק. זה טוב להתאוששות, בטח בחום העז ששורר פה (נחמד הפסקות המים האלה. הכדורגל פשוט עבר ממחציות לרבעים ואף אחד לא טרח להודיע לנו), אבל זה גם פוגע בקצב ופוצ'טינו יצטרך לוודא שהנבחרת מגיעה דרוכה גם למחזור השני, בסיאטל.

עד אז, יש לו ולנו כמה ימים להתענג מההתפוצצות האמריקאית המרגשת במשחק הפתיחה ולאור התוצאה, גם להתחיל כבר לעשות חישובים לקראת שלב 32 האחרונות, שם יש סיכוי סביר שהוא יפגוש את... איראן. נשאר רק לחכות.

אמריקן ביוטי: המופע ההיסטורי של ארה"ב

אחרי ה-1:4 המרהיב מול פרגוואי, מסתמן שזה היה המשחק הטוב ביותר של הנבחרת האמריקאית אי פעם. וגם: מה הסיכוי שהם יורידו מהכותרות את הניקס? טור מיוחד מניו ג'רזי